במאלמו חווינו אנטישמיות - אבל גם קיבלנו חיבוק ענק. ואז הבנו: הקיצונים הם המיעוט

בחודשים האחרונים נכתבו עשרות אם לא מאות כתבות על האנטישמיות שבעיר מאלמו המארחת את האירוויזיון, על החרמות של הבלוגרים והמעריצים נגד השיר הישראלי ועל הסכנה הביטחונית המצויה לישראלים שתכננו לטוס לשם. זו לא הולכת להיות עוד כתבה כזו. כשתי ישראליות שטסו לסקר את התחרות עבור אתר האירוויזיון הישראלי EuroMix, נרצה הפעם לספר דווקא על החיבוק שהרגשנו לצד, ובכן, גם האנטישמיות שחווינו.

נפתח מהרע, שכן כבר ביום הראשון שלנו בחדר העיתונאים ניסינו לצלם סרטון שבו הכתבים האחרים מביעים את דעתם על השיר הישראלי. כפי שציפינו, קיבלנו המון סירובים מכתבים "מקצועיים" שהבטיחו לקהל שלהם כי לא יסקרו את Hurricane. עיתונאים מסוימים שהיו איתנו בקשר בשנים קודמות, פשוט ניתקו את הקשר - וחלקם אף יצאו מהמתחם כשעדן גולן עלתה לבמה. אוי, הצביעות.

לכתבות נוספות בתרבות ובידור:

• בשמלה צהובה עם תמונות החטופים: זעקת ניצולת הטבח בפסטיבל קאן
• עם איסור על ענידת סיכות ואבטחה מוגברת: נפתח פסטיבל קאן ה-77
• הריאיון עם הסטוקרית מ"אייל קטן" התפוצץ - כעת היא דורשת תמלוגים

מנגד, היו גם כאלו שלא הפנו לנו את גבם: באותו היום בחדר העיתונאים נתקלנו בחברינו מאתר האירוויזיון היווני-קפריסאי Eurovisionfun שתמכו בנו לכל אורך המלחמה ולא הפסיקו לרגע לסקר את ישראל. הם לא חששו לשבת לצידנו במתחם ובאולם כשעלינו דגלי ישראל, חלקם אף הצביעו לעדן גולן - והם גם היו הראשונים לזהות שישראל הולכת לקבל בגמר התחרות יותר מ-300 נקודות מהקהל. כמו התקשורת היוונית, גם הם גינו בתוקף את התנהגותה הבלתי-הולמת של נציגתם מרינה סאטי (Marina Satti), ש"נרדמה" במהלך מסיבת העיתונאים - דווקא כשעדן דיברה.

תמיכה נוספת שהפתיעה אותנו הגיעה מכיוון עיתונאית מקובה, שפנתה אלינו בחדר העיתונאים והראתה לנו סרטון תמיכה בעדן של יהודי קובה. העיתונאית, שלא הפסיקה להרעיף עלינו אהבה כל שהותה במקום, אמרה לנו כי היחס כלפי עדן והקהל הישראלי הוא בלתי-נתפס בעיניה, ובערב חצי הגמר השני היא ממש בכתה והתרגשה איתנו כשעדן עלתה לגמר.

לקראת חצי הגמר השני חזינו בשני כתבים לא מוכרים במתחם העיתונאים, שלצידם דגל ישראל. תחילה חשבנו שהם ישראלים, אך כשפנינו אליהם הופתענו לגלות שהם בכלל מפורטוגל. כשראינו אותם לא יכולנו שלא לתהות כיצד ייתכן שבשנה כזו שבה האנטישמיות גואה, ושאפילו הנפת דגל ישראל מלווה בפחד ובחרדה, אנשים שאינם ישראלים לא חוששים להביע את תמיכתם הפומבית (ופיזית מציבים לצידם את הדגל הכחול-לבן).

בניגוד לשניים הללו, נציגתם יולנדה (Iolanda) דווקא לא חובבת ציון, וזו התבטאה רבות נגד ישראל ואף עשתה פרובוקציה בגמר, כאשר הופיעה על בימת התחרות עם ציפורניים בעיטורי כאפייה ובצבעי דגל פלסטין.

מאוחדים במוזיקה: לא רק סלוגן

אל מול נציגי המדינות האנטי-ישראלים, היו גם לא מעט שחיבקו אותנו (חלקם גם ליטרלי חיבקו): בראש ובראשונה, כמובן, הייתה זו טלי גולרגנט, הישראלית שייצגה השנה את לוקסמבורג. פגשנו אותה מספר פעמים וכל פגישה לוותה בחיוך, חיבוק, שיחה בעברית ומסר של אהבה לקהל הישראלי שתומך בה.

מלבדה, גם סיליה קאפסיס (Silia Kapsis), נציגת קפריסין, התלהבה מהעובדה שאנחנו ישראליות ובחודש האחרון אמרה במספר סרטונים כי היא אוהבת את עדן גולן ואת השיר הישראלי ושהיא מעוניינת ללמוד עברית - וגם תגובות השנאה שקיבלה בעקבות אמירותיה לא הרתיעו אותה; כמוה, גם נוצה (Nutsa) נציגת גיאורגיה סיפרה לנו כי במאי השיר שלה הוא ישראלי, ולא פחדה להודות באהבתה למעריציה בארץ.

בסוף השבוע לפני האירוויזיון, התראיין נציג גרמניה איזאק (ISAAK) לאתר גרמני, והביע תמיכה פומבית בדבר השתתפות ישראל בתחרות. כשפגשנו אותו בחדר העיתונאים הודנו לו על התמיכה, והוא - שנראה היה כי שמח לראותנו - הדגיש שוב עד כמה השתתפות ישראל באירוויזיון היא מבחינתו מובנת מאליה.

"האירוויזיון בתל אביב התנהל בצורה הטובה ביותר", אמר לנו הנוסע הפורטוגזי ברכבת, שלבש חולצה עם דגל ישראל

הייתה לי (טל) שיחה מרגשת מאוד עם נציגת איסלנד, הרה ביורק (Hera Björk). עוד לפני כחודש קיימתי איתה ריאיון במסיבת האירוויזיון המקדימה במדריד, שבו היא "העזה" למסור מסר חם לקהל הישראלי ולעדן גולן, לספר שנהנתה מאוד מביקורה בישראל והביעה דאגה עמוקה באשר לביטחוננו במלחמה. הריאיון הפך לוויראלי, וביורק קיבלה אינספור הודעות שנאה מאיסלנדים שטענו כי "היא אינה מייצגת אותם".

פגשתי אותה שוב בחדר העיתונאים במאלמו לשיחה אמוציונלית, ואמרתי לה שאני מאוד מעריכה את העובדה שהיא מנצלת את בימת האירוויזיון על מנת להפיץ אהבה ולא שנאה. בימים אלו, אתם יודעים, זה לא מובן מאליו. ביורק בתגובה חיבקה אותי, הודתה לי על השיחה והדגישה כי שונאי ישראל הם המיעוט הרועש באיסלנד, ולא הרוב כפי שסברתי. הזמרת, לצערנו, הגיעה למקום האחרון בחצי הגמר, אבל כך או כך -  מבחינתנו היא מהבודדות שיישמה את סלוגן התחרות "United By Music" בכל היבט.

עם הנצח אולי קצת מפחד - אבל העמים האחרים ממש לא

בהתאם להנחיות המל"ל, נקטנו באמצעי זהירות ברחובות מאלמו ולא הסתובבנו עם דגלי ישראל. לעומתנו, היו כאלו שכן: ביום שלאחר חצי הגמר השני, שבו עדן גולן העפילה לגמר, עלינו לרכבת ונתקלנו בחובב אירוויזיון פורטוגלי, כשעל חולצתו לוגו האירוויזיון עם דגל ישראל. פתחנו איתו בשיחה ושאלנו אותו כיצד הוא אינו חושש להסתובב עם הדגל שלנו ברחובות העיר. הוא ענה שתמיכתו בישראל גדולה מהחששות והחמיא לנו על אירוח אירוויזיון 2019, אשר לדבריו "התנהל בצורה הטובה ביותר".

ביום הגמר צפינו בחזרה הגנרלית האחרונה מהאולם, כשאיתנו דגל ישראל, ועודדנו את עדן למרות קריאות הבוז הרבות והקשות לעיכול. כשיצאנו מהאולם ניגשה אלינו חובבת אירוויזיון מגרמניה, ושיתפה אותנו כי היא "מתכננת להצביע לישראל 40 פעמים, משני כרטיסי אשראי שונים". היא הצטערה לשמוע את קריאות הבוז ואמרה כי מרבית האנשים בגרמניה תומכים בישראל ואינם מצדיקים את קריאות ההחרמה. בדיעבד, נוכחנו לגלות שהיא צדקה - שכן בפועל קיבלנו מהקהל הגרמני את מלא הנקודות (12), ו-8 נקודות נוספות מחבר השופטים.

את התחרות סיימה גולן במקום החמישי, אחרי 52 נקודות שקיבלה מהשופטים ברחבי אירופה ועוד 325 (!) מהקהל בבית. לאור ההבדל העצום בין הצבעת השופטים להצבעת הקהל, אין ספק שניתן לקבוע באופן נחרץ: לא כל אירופה נגדנו. מלבד השנאה ישנה גם אהבה ותמיכה גדולה בעדן ובשיר הישראלי, וכנראה שגם במדינת ישראל.

אז למרות שסלוגן האירוויזיון השנתי "United By Music" לא חל על כל המשתתפים ומעריצי התחרות, בואו ננסה להתמקד באלו שכן דוגלים בו - ובזכותם התחרות הזו יכולה להמשיך להתקיים.