פסטיבל אינדינגב חזר אחרי הפסקה ארוכה – והוכיח איזה כוח עצום יש למוזיקה בישראל

אחרי שנתיים של הפסקה בעקבות מלחמת "חרבות ברזל", פסטיבל אינדינגב חזר בסוף השבוע האחרון למצפה גבולות, אחרי געגוע גדול מצד הקהל הנאמן. יהיה שגוי לחשוב שהפסטיבל ייראה אותו דבר לאחר ההפסקה שנכפתה עליו. גם אנחנו כמדינה לא נראים אותו הדבר.

הדרך המוכרת לפסטיבל עוברת בכביש 232, שלמרות הנוף היפה שמלווה אותו, אין אחד שנוסע בו מבלי לחשוב על מה שאירע בו ובעוטף עזה רק לפני שנתיים. אך החיים חזקים מהכל, וכך גם המוזיקה, שבלטה כל כך בשלושת ימי הפסטיבל האהוב, שהחזיר אליו את ההמונים שכל כך התגעגעו. אחד הדברים הקסומים בפסטיבל הוא השילוב של אמנים גדולים ומוכרים – כמו כהן שאירח את נסטיה רוד ואפרת גוש או נינט טייב, שכצפוי ובצדק זכתה לקהל הגדול ביותר ביום חמישי, אז נפתח הפסטיבל – לצד כאלו ששמותיהם לאו דווקא שגורים בכל פה. אחד כזה שבלט היה הראפר אברהם לגסה, שמשלב היפ הופ עם וייב ישראלי עם טקסטים ביפנית – ואיכשהו, זה עובד. הוא מחזיק את הבמה בצורה יוצאת דופן, זז הרבה מצד לצד ומתקשר עם הקהל באופן עקבי.

אמנית נוספת שבלטה טובה הייתה נוגה (כן, ללא שם משפחה) שהופיעה עם אמן נוסף, נשמה. השניים הצליחו להרים את האווירה, ודיברו בעיקר לדור הצעיר בקהל, שהיה נראה שנשבה בקסמים שלהם ללא מאמץ.

כתבות נוספות במדור תרבות ובידור:

• מרסדס בנד נתנו הופעה מפוצצת אנרגיה שהזכירה שהרוקנ'רול בארץ עדיין חי ובועט

• עם עשרות אורחים מרחבי העולם: אירוע החשיפה המסקרן יוצא לדרך

• כבר זמן רב שלא צפיתם בסדרה כל כך מותחת כמו הסדרה הזו

[brightcove_iframe video_id='entertainment-music-israeli-383-part-external' autoplay='0' credit='כהן מארח את אפרת גוש באינדינגב 2025 // צילום: רוני איצקוביץ' desc='' poster='' kid='1_v6v081wy' duration='42']

ביומו השני של הפסטיבל בלטו רותם בר אור, שהחזיק עם להקה את הבמה הגדולה בצורה מעולה. הם ניגנו בהרמוניה והשרו אווירה טובה, והצליחו לתקשר לא רק אחד עם השני אלא עם הקהל, שספג מהם כל טיפה של אנרגיה מוזיקלית. לעומתו, קיקי מלינקי, שהופיעה בבמה השנייה בגודלה בפסטיבל, אמנם הייתה בסך הכל טובה, אך לא מהודקת מספיק – נראה כי הלהקה לא הגיעה מוכנה מספיק לבמה, והופעתה נגמרה בטון מעט מבלבל. ובכל זאת, חשוב לציין כי לקיקי מלינקי יש רפרטואר מעולה ואהוב בקרב חובבי ז'אנר הרוק-פופ האלטרנטיבי, כך שהקהל היה סלחני כלפיהם והצליח ליהנות ממה שבכל זאת כן היה.

אמן קטן אף יותר מאלו שפגשנו עד אותה עת היה פלג, שהצליח לבלוט גם על הבמה הקטנה ביותר של הפסטיבל. הוא נתן הופעת Pאנק במלוא מובן המילה, כזו שהזכירה בסגנונה את הסרט והקומיקס "סקוט פילגרים נגד העולם". הדוגמה הטובה ביותר לכך הייתה כשבמהלך ההופעה ולמשך ארבעה שירים, התאורה נפלה והמקום היה חשוך לגמרי. זה לא הוציא את הקהל מריכוז כלל וכלל, ואיך זה אפשר כשהלהקה התמודד כל כך מצוין עם הסיטואציה בכך שהיא פשוט המשיכה לתת את כל כולה?

בהמשך היום צפינו ברם אוריון הוותיק מדגים איך עושים רוקנ'רול במיטבו, בעוד גלעד לוין נתן הופעה מעולה גם הוא. בערב, על הבמה המרכזית, עלה יוגב גלוסמן. למרות הקשיים המועטים שהביא איתו מזג האוויר החורפי-משהו, הוא הצליח לתת הופעה מקצועית וקסומה, בדיוק כמו שהוא יודע לעשות, כפי שאלו שהיו בעבר בהופעותיו כבר יודעים.

[brightcove_iframe video_id='entertainment-music-israeli-382-part-external' autoplay='0' credit='יוגב גלוסמן באינדינגב 2025 // צילום: רוני איצקוביץ' desc='' poster='' kid='1_en59ve30' duration='36']

האינדינגב לא התפרסם לאורך השנים רק בזכות המופעים הרבים שבו, אלא גם בזכות המתחמים השונים שנמצאים בו. במתחם "אדמה" שבפסטיבל, שהתקיים גם השנה במצפה גבולות שבנגב המערבי, היו פעילויות שונות, שלא היו קשורות למוזיקה: יוגה, הרצאות, סדנאות – אפילו אירועים לכל המשפחה. התכנים שהועברו במתחם היו מעניינים והיוו הפוגה מעולה מההופעות לאלו שהיו צריכים לנוח בין מופע למופע.

את בוקר יום שבת, שהיה יומו האחרון של הפסטיבל, פתחנו עם סט לייב של מאיור, שהתקיים בבמה המרכזית. מאיור משלב מוזיקת היפ הופ עם מוזיקה ישראלית קלאסית, מה שיוצר צלילים שמתאימים עד מאוד לשעות הבוקר. בהמשך היום, להקת הזאבות עלתה לבמה השנייה בגודלה, ונתנה את אחת ההופעות הטובות ביותר של הפסטיבל כולו, אם לא הטובה ביותר שבהן. קשה להסביר מה היה שם, חוץ מרוק נשי, בועט ובעיקר לא מתנצל. הלהקה הופיעה בכאוס ששולב בהרמוניה מושלמת, ואת ההופעה שלהן ניתן לסכם בכך שבשלב מסוים היא כללה בסיסטית בגובה שלושה מטרים. סטנדרטי בסך הכל, לא?

הופעה מוצלחת נוספת שתפסנו הייתה זו של יובל מנדלסון והמסע לפולין, שכצפוי נתנו את אחת ההופעות המוצלחות ביותר שראינו בסוף השבוע. מנדלסון ידוע כאדם שלא חוסך בביקורת על הממשלה, מוטיב עליו חזר גם בפסטיבל, וכך היה גם אצל אמנים אחרים, שפחות מרבים להתבטא בנושא. למעשה, ניתן לומר כי רבות מההופעות שילבו ביקורות נגד הממשלה, אבל יותר מכך – מסרים של תקווה.

אמנים רבים ייחלו לימים טובים יותר, ובניגוד לשנתיים האחרונות, זה נעשה ממקום אופטימי אמיתי. האנרגיה הזו עברה גם לקהל, ומהקהל בחזרה לאמנים. כעת, נותר רק לקוות שגם בשנים הבאות אינדינגב ייתן במות לאמנים ישראלים מצוינים, שחלקם זוכים לראשונה לחשיפה גדולה – ומי יודע לאן ימשיכו מכאן, ממש כמו המדינה שלנו.

[brightcove_iframe video_id='entertainment-music-israeli-386-part-external' autoplay='0' credit='קיקי מלינקי באינדינגב 2025 // צילום: רוני איצקוביץ' desc='' poster='' kid='1_9jzr0jec' duration='29']