עם טונות של כישרון ותעוזה, שתי הזמרות המוערכות הציבו את הרגש בקדמת הבמה

לבד על הבמה, עם פסנתר, גיטרה ואור מעומעם , קרן אן העניקה אמש (שבת) לקהל שהגיע להופעתה במוזיאון תל אביב תל אביב במסגרת "פסטיבל תל אביב" של עיריית תל אביב-יפו ערב אינטימי ועמוק, שכולו מוזיקה, זיכרונות ורגש מדויק. גם אלו שלא מבינים צרפתית לא יכלו שלא לקבל ממנה כל כך הרבה רגש, שפשוט מילא את הלב.

המוזיקאית הישראלית-צרפתייה עלתה לבמה לבדה. היא לא נזקקה ללהקה, לא למסך ולא למילים מיותרות. היא התיישבה בין פסנתר, גיטרה אקוסטית וגיטרה חשמלית, והצליחה להחזיק קהל שלם באצבעות עדינות ובקול חודר, שממשיך להשתבח עם השנים. המופע נעטף במינימליזם מדויק. התאורה עמומה, כמעט בורחת ממנה. קרן עצמה נשארה לא פעם בצל, כאילו בוחרת להסתתר מאור הזרקורים ולתת לקול לדבר במקומה, וזה עובד. המוזיקה שלה מדברת בשקט, אבל חודרת עמוק.

כתבות נוספות במדור תרבות ובידור:

• דנה ברגר חוגגת 55 שנים של יצירה איכותית שהפכה לחלק מהפסקול הישראלי

• כוכב "הנוקמים" מסתבך: "שלח תמונות אינטימיות לא הולמות"

• כל כך חיכינו לזה: "חברות" חודשה לעונה חדשה וחמישית

[brightcove_iframe video_id='entertainment-music-israeli-part-378-external' autoplay='0' credit='קרן אן ושלומי שבן מבצעים את "מותק, את אצלי בראש"' desc='' poster='' kid='1_zjprwrmz' duration='59']

השירים עברו בין אנגלית וצרפתית, ממש כמו חייה, תלויים בין ישראל, צרפת וניו יורק. "זה כמו עם גברים", היא צוחקת עם הקהל. כל שיר הוא סיפור, וכל סיפור עטוף ברוך וגם בכאב. היא מדברת על בחירות, על פרפקציוניזם שמלווה אותה, על החיים. גם כשהטקסט בצרפתית, לא תמיד צריך להבין אותו. קרן יודעת להעביר רגש גם בלי תרגום. הקהל, מצידו, התחבר היטב ללהיטים המוכרים יותר שלה, בהם "Not Going Anywhere", "Lay Your Head Down" ו"My Name Is Trouble", ושר איתה בשקט מוקסם.

לקראת סוף ההופעה, הצטרף אליה לבמה שלומי שבן, חיבור שיצר דיאלוג מוזיקלי בין המפוחית והגיטרה שלה עם הפסנתר שלו. זה הרגיש כמו חיבור עתיק, טבעי ומרגש, שהדובדבן שבקצפת שלו הגיע עם ביצוע משותף ומפתיע ל"מותק, את אצלי בראש", הקאבר המשותף שלהם ל Mama, You Been on My Mind של בוב דילן.

בכשעתיים של הופעה, קרן אן נתנה לקהל מופע אינטימי, עמוק ועדין, ועם זאת – לא מתפשר. ממש כמו קרן אן עצמה. רוך וקושי.

יום קודם לכן, הייתה זו עלמה גוב שהופיעה גם היא בפסטיבל, במופע שבו אירחה כמה מחבריה המוזיקאים, איתם ביצעה קאברים לשירים של אחרים. מהרגע הראשון שבו היא התיישבה ליד הפסנתר והחלה לנגן את "עיניים זרות" של רונה קינן, הבין הקהל שמדובר בכיוון אחר, שלא שמעו עד כה מהמוזיקאית בת ה-23.

לא, זה לא כי גוב החלה משום מקום במחרוזת שירי ראפ (למרות שהודתה במהלך הערב שהמחשבה לבצע כמה כאלו חלפה בראשה), אלא כי נדמה שמופע קאברים, בו אירחה שלל חברים מוזיקאים וחובבי מוזיקה כמוה, הוא לא צעד צפוי בסצנת המוזיקה הישראלית של 2025: ללא פאתוס, ללא "מטרה נעלה", אלא רק אהבה אמיתית וכנה לאמנות הזו שנקראת מוזיקה, וההבנה שכל יוצר שואב מקודמיו השראה לתוך יצירה פרסונלית משלו.

כך, בזה אחר זה, עלו שותפיה לדרך של גוב לבמה לשיר שלל שירי פופ/אינדי מקומיים ובינלאומיים מוכרים (לא תמצאו כאן להיטים של ממש, וזו גם אמירה יפה שלא מובנת מאליו), בערב אנפלאגד, במלוא מובן המילה – מספר גיטרות אקוסטיות ופסנתר, ולא פעם "לפסוסים" ותיקונים לאורך הדרך, שהחיוביות המדבקת של המוזיקאית גרמה להם להיראות חינניים.

[brightcove_iframe video_id='entertainment-music-israeli-part-379-external' autoplay='0' credit='עלמה גוב ומיקה טל מבצעות את "Video Games" // צילום: יונתן עמיר' desc='' poster='' kid='1_yz42n9v6' duration='51']

ראשון היה השחקן והמוזיקאי ניר כנען (שכוכבו דורך מאז ששירו "שיר לנטע" הפך ללהיט ויראלי לפני כשנתיים), שביצע יחד עם גוב את "Getting Older" של בילי אייליש ואת "אישה שלי" של אלון עדר.

אחריו הגיע דניאל יצחקי, שביצע יחד עם הזמרת את "תרגיל בהתעוררות" של שבן עם חוה אלברשטיין (שהפסטיבל נפתח במופע מחווה מרגש לכבודה); את "No Surprises" של להקת רדיוהד הבריטית, יומיים אחרי שהשניים נכחו בהופעתה והתאכזבו לגלות שהשיר לא בוצע; ו"חור בלבנה" של להקת רוקפור – אחד מהשירים הפסיכדליים והמרובדים ביותר שנראו במוזיקה הישראלית, כזה שלבטח קשה לשחזר באנפלאגד, אבל גוב ויצחקי שמרו על הרגש המסתורי המקורי והבליטו את כוחן של המילים בגרסה מצוינת.

אורחים נוספים היו המוזיקאית מיקה טל, שביצעה את "Flume" של להקת בון איבר וגם ביצוע מלא רגש של "Video Games" של לנה דל ריי; ויובל גוב, בת דודתה של המוזיקאית, שהפיחה חיים עמה ב"Dreamer" של להקת theAngelcy וב"Across The Universe" של "האובססיה של המשפחה", כדבריה, הביטלס. את שלב האורחים חתמה גוב בביצוע משותף עם כל אורחיה של "Valerie" (שידוע ביותר בגרסתה של איימי ויינהאוס המנוחה, שהוא בעצמו קאבר לשיר של להקת הזוטונס), שהחדיר קצב שונה לערב שרובו היה סולידי.

והיו גם הרגעים האינטימיים של הערב, כשגוב ביצעה בעצמה, בין היתר, את "How Things End" של ג'נביב סטוקס – "שיר לא מוכר מזמרת לא מוכרת", כפי שהעידה בעצמה המוזיקאית, שסייע לה לעבור את הפרידה הטרייה שחוותה; "מנגינה" של מוניקה סקס, לו כבר הקליטה גרסת כיסוי ידועה; ו"אם כבר לבד" של החברים של נטאשה, שהחזיר את כוכבת הערב לגיל 8, אז התאהבה בשיר לראשונה.

רגעים אלו איששו שמדובר במוזיקאית שלא חוששת לחשוף את עצמה באמצעות המוזיקה; רגשותיה ומכאוביה מככבים בשיריה, ואילו אלו שניגנה במופע "חצובים בתוך הביוגרפיה שלי, אני חיה דרכם". בעידן שבו קשה למצוא רגש אמיתי ולא ציני בתרבות המיינסטרים, המופע של גוב הזכיר כמה מרענן לפגוש במוזיקאית שבאמת מתכוונת למנגינותיה ולמילותיה, מלאת כישרון ותעוזה.