הזרקור: האמנים החדשים שאתם חייבים להכיר

 אסף אור – "כמה כבר אפשר"

"אני בן 25 ומופיע מגיל 14 בכל מיני הרכבים כגיטריסט, פסנתרן ובסיסט. לא הייתי בקדמת הבמה עד לפני כמה שנים, כשהשתחררתי מצה"ל. הוצאתי מיני אלבום לפני כשנה שנקרא 'מדבר אל הקיר'. באותו הזמן החוויות שהעסיקו אותי היו יותר רומנטיות והתמקדו גם ביציאה מהארון. ארבעה סינגלים נכנסו לפלייליסטים של תחנות רדיו שונות אבל עדיין לא עברתי את מחסום גלגל"צ. אני מגיע מבית מעורב – אבא חילוני, אמא מסורתית דתית וסבתא חרדית. אני בקשר שנמשך ארבע שנים עם אודי, בן זוגי".

ספר לנו על השיר "כמה כבר אפשר".
"בתחילת הקורונה, בסגר הראשון, היתה לי תחושה מאוד קשה שסוף העולם מגיע. פחדתי לצאת מהבית במשך חודש וחצי, ממש הסתגרתי, וזה הציף המון שאלות וסוגיות נפשיות, כמו החרדה לצאת החוצה ופחד לפגוש אנשים. היתה תחושת ניכור וכתבתי שיר שמתעסק בחרדה הזו ובדיסוננס מהידיעה שאני צריך להתקדם בחיים והעובדה שהבית סוגר עלי".
[brightcove_iframe video_id='entertainment-music-israeli-part-43-external' autoplay='0' credit='' desc='' poster='' kid='1_dtj16hto' duration='']

את מי סגנון המוזיקה שלך יזכיר לנו?
"יש לי את ארבעת הקדושים שלי במוזיקה הישראלית – דודו טסה, אביתר בנאי, אמיר דדון ועידן עמדי. השילוב של ארבעת הגברים הרגישים האלה יותר את האווירה והסגנון של 'כמה עוד אפשר', השיר החדש שלי".

מה החלום הכי גדול שלך בקשר לקריירה?
"אני חושב שהחלום הכי גדול שלי הוא להשפיע על דור חדש של אוהבי מוזיקה, כמו שארבעת הקדושים שלי השפיעו עלי. מבחינתי הם ארבעה גיבורי תרבות. הייתי רוצה להשפיע על אנשים בצורה הכי אותנטית מבחינת הטקסטים והמסרים, שאחרים אולי ירגישו כלפי כמו שאני מרגיש כלפי האמנים שאני אוהב".

מה הקשיים הכי גדולים שנתקלת בהם בתעשייה עד היום?
"מעצם ההחלטה להיות מוזיקאי עצמאי יש המון קשיים, והרבה מהם כלכליים. הקושי הכי גדול שאני חוויתי היה שלפני הקורונה היתה אינרציה, היתה תחושה של הנה זה קורה, התחלנו לסגור הופעות ושדברים סוף סוף קורים ואז העולם נסגר. התרבות הפכה להיות תחת הכותרת 'לא חיונית'. לייצר מחדש את התרבות זה דבר נדרש וחשוב אחרי השנה שהיתה ואני שמח שאני נמצא במקום שאני יכול להתחיל לחזור למקום הזה".

דניאל ג'מל – "תבואי לדקה"

"אני בן 25 וזה שיר הראשון שאני משחרר לרדיו. השתתפתי לפני שנתיים בעונה האחרונה של 'דה וויס' והגעתי בה למקום השני. המנטורית שלי היתה נסרין קדרי ואני מרגיש שזכיתי בגלל שהכרתי אותה. אנחנו עדיין בקשר, יוצא לנו להיפגש ולראות אחד את השנייה. אני לא מבקש ממנה עצות, אנחנו לא במקום הזה, אבל אני אוהב אותה כבן אדם. 'דה וויס' מאפשרת לך ללמוד על חלק קטן מהתעשייה הזו ומי שנמצא שם חושב שהתוכנית תסתיים והוא יהפוך לכוכב. זה ממש לא נכון. זה בסך הכל קרש מקפצה לעתיד. למדתי כמה קשה צריך לעבוד על מנת להצליח בעולם הזה".

ספר לנו על השיר "תבואי לדקה".
"לוקח לי זמן עד שאני שומע שיר שאני אוהב ונתפס עליו אבל כששמעתי את השיר 'תבואי לדקה' בפעם הראשונה באוטו אמרתי לעצמי שאני חייב להקליט אותו. השיר מדבר על סיטואציה שמוכרת להרבה אנשים בזוגיות, כשהכל נראה נפלא אבל יש הרבה בעיות מתחת לפני השטח. פתאום הבחורה נעלמת והגבר נזכר איך הוא הכיר אותה ומרגיש שהיא אהבת חייו. אני לא חושב שייצא אלבום, אפילו הזמרים הגדולים כבר לא משחררים אלבומים. זה כבר לא מה שהיה פעם. להוציא סינגלים זה יותר חכם כי אתה שומר על קשר אינטימי עם הקהל וכל שיר מקבל את תשומת הלב שהוא אמור לקבל. באלבום יש שירים שיכולים להיבלע".
[brightcove_iframe video_id='entertainment-music-israeli-part-41-external' autoplay='0' credit='' desc='' poster='' kid='1_cfklc0vu' duration='']

את מי סגנון המוזיקה שלך יזכיר לנו?
"אני משתדל שהמוזיקה שלי תהיה פופ ישראלי עם נגיעות מזרחית. בסופו של דבר אנחנו חיים במדינת ישראל וזה מה שאנחנו אוהבים. בעיקר בלדות פופ ים תיכוניות שנוגעות ללב. אני מאוד אוהב את אורי בן ארי, שאמנם יש לו ארבעה שירים בחוץ אבל כל אחד מהם הצליח לגעת בכל המדינה. כמובן שאי אפשר בלי איתי לוי ועומר אדם, יש להם נגיעות מיוחדות משלהם במוזיקה".

מה החלום הכי גדול שלך בקשר לקריירה?
"אני לא מאלה שיגידו לך שהחלום שלי למלא את היכל מנורה או את קיסריה, ממש לא. אני רוצה לפתח את הקו המוזיקלי שלי ולתחזק אותו לאורך השנים. מיצירה ליצירה אני מגלה עוד ועוד דברים על עצמי ומקלף שכבה נוספת. פחות מעניין אותי להיות באור הזרקורים ויותר מעניינת אותי המוזיקה. צריך להתפרסם כדי להצליח בתעשייה אבל זו לא המטרה, להתפרסם".

מה הקשיים הכי גדולים שנתקלת בהם בתעשייה עד היום?
"הקושי הכי גדול הוא שאמנים צעירים לא מבינים שאם לא 'התפוצצת' בשיר הראשון זה לא אומר שאתה לא טוב, ממש לא. יש דרך לעשות ויש דברים שצריך ללמוד. יש נוסחה מדויקת לדבר הזה והיא נקראת סבלנות. צריך לעבוד נכון, להביא שירים טובים ולעשות דברים מהלב ועם המון אהבה. הקושי כאמן חדש הוא שלא נותנים לך במה להעביר את המסר שלך, בין אם אלה תחנות הרדיו או תוכניות הטלוויזיה. בסופו של דבר באתי לעשות מוזיקה ולא לריב עם אף אחד. תעשיית המוזיקה במדינה במצב קשה אבל כשאתה מאמין בעצמך ואלה שמקיפים אותך מאמינים בך, אתה תהיה במקום טוב".

ספיר נהון – "מי אתה"

"אני בת 24 ואחרי שהשתחררתי מלהקה הצבאית השתתפתי ב'הכוכב הבא' לפני ארבע שנים. סיימתי במקום החמישי בעונה שאימרי זיו זכה. אלה היו שלושה חודשים מאוד אינטנסיביים אבל התייחסו אלי כמו אל כוכבת. ידעתי שהעבודה הקשה באמת תגיע אחרי שהתוכנית תסתיים. האמת שלא רציתי להגיע לאירוויזיון, זו לא היתה השאיפה, הגעתי בשביל החשיפה. אני כרגע עובדת על מיני אלבום עם שישה שירים באולפן שלי".

ספרי לנו על השיר "מי אתה".
לפני שנתיים בערך נשבר לי הלב בפעם הראשונה ונפתחו הצ'אקרות של הכתיבה. אפשר לצחוק קצת ולהגיד שבנתי קריירה על לב שבור. כתבתי את השיר הזה ורציתי לשלוח אותו לזמרת מפורסמת אבל אחרי שהקלטתי את הסקיצה ידעתי שהשיר הזה יהיה שלי. כתבתי אותו בשביל לקבל תשובות לשאלות שלי, אבל לצערי התשובות עוד לא הגיעו. זה שיר פרידה שגם אומר שזה השיר האחרון שאני כותבת עליך ושם זה נגמר".
[brightcove_iframe video_id='entertainment-music-israeli-part-42-external' autoplay='0' credit='' desc='' poster='' kid='1_8arjyvwu' duration='']

את מי סגנון המוזיקה שלך יזכיר לנו?
"יש כאלה שאומרים שאני מכירה את נוי פדלון בסלסולים וקצת את דיקלה בביצועים. אני חושבת שזה סגנון שעדיין לא היה פה כי עם הסלסולים אני מערבת גם סול ואר אנד בי. בשירים הבאים תשמעו יותר את הכיוון הזה".

מה החלום הכי גדול שלך בקשר לקריירה?
"אני אהיה קיטשית לרגע אבל החלום הוא להמשיך ולרגש אנשים. אני רוצה להגיע לקיסריה, להיכל מנורה וגם למלא את פארק הירקון. אני מאמינה שיום אחד גם אגשים אותם".

מה הקשיים הכי גדולים שנתקלת בהם בתעשייה עד היום?
"חד משמעית כסף. אני מממנת את הכל – יחסי ציבור, עיצוב, צילום קליפים, הקלטות, הוצאת סינגלים... הכל. אני עובדת בכמה עבודות כדי למממן את כל זה. אני עובדת חצי משרה בגן הילדים של אמא שלו בלוד, מקליטה באולפן שלי זמרים חדשים ועושה משלוחים על האופנוע. איפה שאני יכולה להרוויח עוד כסף כדי לקדם את הקריירה המוזיקלית, אני עושה את זה. קושי נוסף שאני חווה הוא הנראות שלי. אני לא 90-60-90 ושמים על זה דגש בתעשייה. נתקלתי בהמון אנשים שאמרו לי שאני מוכשרת אבל חייבת להוריד במשקל, וזה משפט שחזר על עצמו. שואלים אותי הרבה אם הייתי יורדת במשקל כדי להפוך לכוכבת ואני לא יודעת מה להגיד על זה. אני מרגישה לא טוב לשנות את עצמי ומי שאני כדי להפוך לכוכבת אבל אשקר לך אם אגיד שאני לא מנסה לרדת במשקל. אני יודעת מה אני שווה מבחינה קולית ואני לא רוצה שהמשקל שלי יהווה מכשול".