הזרקור: האמנים החדשים שאתם חייבים להכיר

יתיב רייס – "האם את זוכרת אותי"

"קוראים לי יתיב ואני קרוי על שם שני לוחמים, חברים של אבא שלי, שנפלו בתעלת סואץ במלחמת ההתשה. לאחד קראו יהושע תבור ולשני יורם ביאלר. ההורים שלי לקחו את השם הראשון מהשם הפרטי שלהם ושם המשפחה וככה נוצר השם יתיב. אני בן 47, נשוי פלוס שניים. מאז שאני זוכר את עצמי היתה מוזיקה בבית, אמא שלי ניגנה על גיטרה ופסנתר. בגיל צעיר אני זוכר שלקחתי חוברת מילים עם השירים של תיסלם וניסיתי להלחין אותם בעצמי ובערך בגיל 14 הגיעו המילים שלי. אחרי הצבא למדתי שנתיים בבית הספר למוזיקה 'רימון' והייתי חבר בכל מיני להקות. היתה להקה אחת שהופעתי איתה במועדון 'לוגוס' בתל אביב ומשהו בחשיפה לא היה לי פשוט. אני כותב הרבה על תכנים אישיים ומשהו בחשיפה קצת הבהיל אותי. עצם זה שהגעתי לגיל בוגר וחזק גרם לי לא לוותר על החלום ולנסות לפרוץ. אספתי המון שירים לאורך השנים, יותר ממאה, והתחלתי להקליט ולהפיץ אותם בעצמי. לפני ארבע שנים הוצאתי אלבום בכורה בשם 'שירים שכתבתי' שכלל 11 שירים ועד היום שחררתי לרדיו בערך 16 שירים".
ספר לנו על השיר "האם את זוכרת אותי".
"כשהייתי צעיר היה לי אוסף מכתבים מכל מיני בנות שכתבו לי, היו לי לא מעט מחזרות, ואיכשהו כשהקשר היה הופך לרציני הייתי חותך מהן. מדי פעם חזרתי לאוסף המכתבים והשיר נולד מקריאה בהם. כתבתי אותו ממבט של אדם בוגר וניסיתי לקחת מכתב ספציפי ולראות מהעיניים של הבחורה איך היא ראתה את הסיטואציה. הלכתי להקליט את השיר את בחור בשם אודי אזולאי והסתבר שאישתו זמרת. בהתחלה היא שרה בסקיצה את התפקיד הנשי אבל כששמעתי אותה שרה התאהבתי בקול שלה והחלטנו להשאיר אותה כזמרת בשיר. קוראים לה אלכסנדרה ויינשטיין. אני חושב שכל שיר שאני כותב חוסך לי טיפול פסיכולוגי והפעם הסתכלתי כל המכתבים לא כקבוצה אחת אלא ניסיתי להבין כל אחת מהבנות. הבנתי שאולי הייתי קצת מנייאק איתן אבל היום אני מגיע ממקום אחר, אני נשוי ומחויב. לומדים עם השנים ומתבגרים, וזה דבר חשוב מאוד".

הקשיבו לשיר "האם את זוכרת אותי" של יתיב רייס
[brightcove_iframe video_id='entertainment-music-israeli-part-170-external' autoplay='0' credit='' desc='' poster='' kid='1_asha9bcq' duration='274']

מה החלום הכי גדול שלך בקשר לקריירה?
"הכי חשוב לי ליהנות מהדרך, להמשיך לכתוב וליצור שירים חדשים. הייתי רוצה להגיע לקהל חדש ולקבל הכרה אבל בעיקר אני רוצה ליהנות מהדרך. אישתי והילדים לומדים לתמוך בחלום שלי. אישתי רוצה שאהיה יותר עם הילדים אבל היא רואה שאני לא יכול בלי המוזיקה".
מה הקשיים הכי גדולים שנתקלת בהם בתעשייה עד היום?
"היה לי קשה להאמין בעצמי שאני מספיק טוב. יש לי מחסום שמקשה עלי ליהנות מהחשיפה ומההכרה. אני גם חושב שיש תקרת זכוכית שמקשה על יוצרים חדשים להיכנס לתעשייה. יש יוצרים מוכרים שנמצאים שנים בתעשייה ומשמיעים אותם ברדיו או שהם מקבלים חשיפה גדולה ויש הרבה פחות מקום לאומנים חדשים. אתה שומע הרבה 'לא' בדרך וצריך לזכור שלפעמים גם שומעים 'כן'. אם זה קיים בדם שלכם, אסור לכם לוותר על המוזיקה".

עוד במדור המוזיקה:

"יש זמרים מהדור החדש שיש להם נוסחה לעשות להיט ואלי זה לא מדבר". חמש תחנות בזמן עם אושיק לוי

חדשות האירוויזיון: כל מה שצריך לדעת לקראת אירוויזיון 2022

אדיר גץ: "היו המון הצעות להשתתף בתוכניות ריאליטי אבל אני כאן בשביל המוזיקה"

 

יאיר רובין – "רוח ים תיכון"

"אני בן 39 ונמצא בתחום משהו כמו 15 שנה. התחלתי בתור נגן גיטרה ומפיק. יצא לי לנגן עם חמי רודנר וקורין אלאל, יצא לי להפיק ולעבוד עם ארז לב ארי, זהבה בן, אריק סיני ורבים אחרים. אני בדיוק מסיים להפיק אלבום עם כל האנשים הנפלאים האלה. זה אלבום שכולל שירים שכתבה והלחינה גבריאלה איילון והשירים בסופו של דבר הגיעו אל הזמרים האלה. בשנת 2009 פגשתי את קורין אלאל ועשינו ביחד את מה שהיה אמור להיות האלבום הראשון שלי. יצא סינגל לרדיו מתוכו ובסוף החלטתי לגנוז אותו. בשנת 2014 יצא האלבום הראשון שלי שנקרא 'ניצחונות קטנים' ובשנת 2017 יצא האלבום 'האור שנשאר' שהפיק עמיר לב. אחרי האלבום הזה יצאתי לסיבוב הופעות ויצא לי לחמם את אהוד בנאי ואמיר דדון. השנה הוצאתי את האלבום השלישי שלי, 'דלת פתוחה', והשיר 'רוח ים תיכון' לקוח ממנו".
ספר לנו על השיר "רוח ים תיכון".
"השיר הזה פתח את האלבום מבחינת הכתיבה, רק אחרי שהוא נולד הבנתי שאני הולך לקראת אלבום שלישי. השיר הגיע בנסיעה מחיה לתל אביב על כביש החוף. קפץ לי ליין גיטרה לראש והוא לא יצא משם. אחריו הגיע הטקסט ועצרתי את הרכב בצד הדרך והקלטתי את עצמי כשהטקסט זרם החוצה ובסוף הנסיעה היה כבר שיר מוכן מבחינת טקסט ומנגינה. בהתחלה לא הבנתי על מה השיר הזה מדבר, אבל בסוף הבנתי שאני כותב שיר פרידה, רק לא הבנתי ממי אני נפרד. רק אחרי שעלו לי תמונות וזיכרונות מבית סבתא שנפטרה כמה שנים קודם לכן, הבנתי שזה גם שיר פרידה ממנה. אולי זה גם שיר פרידה מתקופה וממקום. נולדתי בצפון הארץ ובעשרים השנים האחרונות אני חי במרכז".

הקשיבו לשיר "רוח ים תיכון" של יאיר רובין
[brightcove_iframe video_id='entertainment-music-israeli-part-172-external' autoplay='0' credit='' desc='' poster='' kid='1_vwvs7xg0' duration='207']

מה החלום הכי גדול שלך בקשר לקריירה?
"אם היית שואל אותי את השאלה הזו לפני 15 שנה אני מניח שהתשובה שלי היתה אחרת לגמרי. לא חשבתי שאני אקום בכל בוקר ואעבוד בתחום הזה ואעשה מוזיקה, לא דמיינתי את זה למרות שאני שר ומנגן מגיל צעיר. מבחינתי הצלחה היא פשוט להמשיך ולעשות את מה שאני עושה. כמובן שהייתי רוצה שיותר אנשים יקשיבו לשירים שלי ככל שעובר הזמן, זה משמח אותי ונותן אוויר להמשך הדרך".
מה הקשיים הכי גדולים שנתקלת בהם בתעשייה עד היום?
"אני חושב שמבחינתי הקושי הכי גדול הוא למצוא את האיזון כדי לעשות את מה שאני אוהב ומאמין בו בלי שום פשרה כלכלית או משהו כזה. אני לא מאמין בלנגן ולהפיק מישהו רק בשביל הפרנסה אם אני לא מתחבר לחומרים שלו. צריך לשמור על האיזון הזה ולהצליח לעשות את מה שאתה אוהב ומאמין בו בלי לזו משם, ולהמשיך לחיות ולהתפרנס בכבוד מהמקצוע הזה".

 

מור סויסה – "תלבושת"

"אני בן 28 וגר כרגע בדרום יפו. אני מנגן על גיטרה מגיל 16 ושר מגיל 18. הכניסה שלי לעולם המוזיקה היתה בצבא, אז לקחתי מורה פרטי שילמד אותי לשיר ובסוף הוא גם עבד איתי על חלק מהשירים שלי. קראו לו ליאונל פרטיין והוא הפך למנטור שלי במשך ארבע או חמש שנים. פחדתי לגשת לאודישנים ללהקות צבאיות אז בסוף שירתי בכלא 4 אבל הופעתי בטקסים של הבסיס ביום הזיכרון או באירועים מהסוג הזה. אחרי הצבא טסתי לטיול בחו"ל וכשחזרתי למדתי בבית הספר למוזיקה 'רימון' במשך שנתיים. עכשיו אני עובד על אלבום בכורה עם מאור אלוש. בהתחלה חשבתי להפיק את האלבום בחו"ל ואז הגיעה הקורונה ומצאתי את מאור. בסופו של דבר אני מרוצה שהאלבום מופק בישראל".
ספר לנו על השיר "תלבושת".
"כתבתי את השיר כשלמדתי ב'רימון'. אני מרגיש כשאני פוגש אנשים שאני צריך לשים על עצמי מסכה ובסופו של דבר תלבושת זו גם מסכה. כשאני מגיע לעבודה אני צריך ללבוש את התלבושת של האדם הכייפי וכשאני עם חברים אני יכול להרפות קצת ולהיות יותר אני כי הם מכירים אותי ואת החולשות שלי. 'תלבושת' נכתב על מישהי שנורא חיבבתי והיא היתה פחות בקטע. יצאנו כמה פעמים וכל פעם מחדש חשבתי שהיא האדם הכי מגניב וקולי שפגשתי וכל פעם מחדש הרגשתי שאני צריך להשלים את הפער ולהיות גם מגניב ומצחיק. ניסיתי להיות כמוה למרות שזה לא בהכרח אני. הרגשתי שאני תמיד שם מסכה ואני כבר לא מי שאני לידה. אנשים שמים מסכות כי לפעמים אנשים אחרים בורחים או נרתעים לאחור כשאתה מראה להם צד פחות טוב בך".

הקשיבו לשיר "תלבושת" של מור סויסה
[brightcove_iframe video_id='entertainment-music-israeli-part-171-external' autoplay='0' credit='' desc='' poster='' kid='1_zj9dr9c6' duration='235']

מה החלום הכי גדול שלך בקשר לקריירה?
"כשאני מקשיב לשירים שאני אוהב בבית, ובדרך כלל מדובר בשירים מלנכוליים, יש את הרגע הזה עם עצמי שאני מוקסם משיר ברמות מטורפות. אני אוהב שיש את העצב בשירים מלנכוליים, זה עצב שמנחם אותי ובסופו של דבר זו הסיבה שאני עושה מוזיקה. בא לי שאנשים יקשיבו לשירים שלי וירגישו את מה שאני מרגיש. אם זה יקרה כשאנשים יקשיבו לשירים שלי, מבחינתי זו הצלחה הכי גדולה. אני רוצה גם להופיע על במות ולהשיג קהל משלי. תמיד היה לי חלום להופיע ב'בארבי' ולראות אותו מלא, זה חלום גדול עבורי".
מה הקשיים הכי גדולים שנתקלת בהם בתעשייה עד היום?
"לכל אומן יש ימים שהוא מרגיש שהוא ממש טוב ויש ימים שהוא חושב לעצמו שהוא לא משהו בכלל. זה תמיד מגיע בתנודתיות גדולה וצריך לנסות למתן את זה אבל כשאתה חושב שאתה לא שווה כלום זה ממש קשה. יש גם קושי שאתה שולח שיר לרדיו ומגלה שבאותו שבוע נשלחו יותר ממאתיים שירים אחרים ורק אחד או שניים ייכנסו לפלייליסט. ואז אתה מסתכל ברשימת השירים ורואה שמות ממש גדולים עם שירים טובים אז אין הרבה סיכוי שדווקא אתה תיכנס לפלייליסט ותפרוץ החוצה. זה לא פשוט".