הזרקור: האמנים החדשים שאתם חייבים להכיר

רועי פרל – "ליבורנו 11"

"אני בן 41, נשוי ואבא לשלוש בנות. קשה להגדיר מה אני, זה לא משהו שאני אוהב לעשות. אני עושה הרבה דברים וכשאני נדחק לעשות דבר אחד זה חונק אותי. אני אוהב לטייל ולנדוד. כל כמה זמן אני חייב להתנתק ולטייל בארץ, לנדוד למדבר כדי לבלות שם את רוב היום ולחזור בערב הביתה, זו התרפיה שלי. לפעמים אני לוקח את העבודה שלי לחצבני, שם את הרגליים במים ועובד. ביום יום אני הבעלים של חברת סטארט אפ בתחום פתרון טכנולוגי בתחום הפסיכולוגי ובריאות הנפש".

הקשיבו לשיר "ליבורנו 11" של רועי פרל

איך הגעת למוזיקה?
"תמיד עסקתי במוזיקה ואני מנגן על פסנתר מגיל צעיר. עסקתי בהפקה מוזיקלית הרבה שנים לפני שידעתי שככה קוראים לזה, התפרנסתי מזה תוך כדי הלימודים. עשיתי עיבודים והקלטות באולפן הביתי לג'ינגלים לרדיו של קניון, תנועות נוער, בתי ספר ופה ושם קצת זמרים שהגיעו אלי. גם את הדברים שלי הפקתי בדרך כלל לטקסטים של אחרים, אף פעם לא חשבתי שאני יודע לכתוב. בגיל 28 הבנתי שאני לא יודע לנגן על גיטרה כמו שצריך והלכתי ללמוד לנגן נכון אצל באלדי אולייר, אחד מנגני הגיטרה נפלאים שיש. בנוסף, הלכתי ללמוד פיתוח קול כדי ללמוד איך להיות זמר. עשיתי את כל זה במשך עשור, עד לפני שלוש שנים, בזמן שהתחפרתי בהייטק. הגעתי למשרות ניהול בכירות ומאוד מלחיצות עד שזה התפוצץ. הבנתי שאני קובר את עצמי בעבודה ועשיתי מהלך, הלכתי על כל הקופה. חברתי לדני רובס שהפיק את השיר החדש ואני יוצא לדרך. יש לי ולרובס חבר משותף. אני גדלתי על עליו והחיבור היה מדהים. הצגתי לו כמה סקיצות לשירים, ואחד מהם היה 'ליבורנו 11'. כתבתי את השיר במהלך סדנת כתיבה ודני בחר דווקא בו. הוא ביקש ממני להפסיק לעשות קאברים ועזר לכוון אותי לכיוונים שונים וככה צברתי חומר וגיליתי שאני יודע לכתוב. למדתי כתיבה בסדנת חוץ של בית ספר 'רימון' עם המורה דניאל סולומון, וגם זה הביא לי עוד כמה שירים טובים".
על מה "ליבורנו 11" מדבר?
"אני אבא ויש קטע כזה שדור מסוים מסתכל אחורה, אחרי שעבר מספיק זמן מהילדות, והכל נראה אידיאלי, כאילו פעם היה רק טוב. אני לא באמת חושב ככה, אבל כשאני מסתכל על הילדות של בבת ים זה נראה שיש שם יותר דברים שהיו הגיוניים, מובנים ופשוטים. היום נראה שאנחנו גדלים בעולם שהולך ומסתבך, עושים סיפור מכל דבר ונלחצים מכל שטות. השיר הזה הוא סוג של 'ימי בנימינה' שלי, קצת 'פני ליין' שלי. יש הרבה שירי נוסטלגיה על הילדות שכתבו, זה שלי".
העיבוד המוזיקלי באמת משאיר טעם של פעם.
"זה היה הרעיון. ביקשתי מדני לקחת את השיר לכיוון הזה. הוא הפיק אותו ועשה את העיבוד והתזמור".
עם מי אתה חולם לעשות דואט?
"יש לי כמה. מי שבאמת השפיע עלי מבחינת שירה זה סטיבי וונדר, ממש הייתי רוצה להקליט איתו שיר. יש עוד כמה זמרים שלא הייתי מתנגד, כמו בראד פייסלי וג'ון מאייר מארצות הברית. אם הייתי צריך לבחור מישהו מישראל הייתי בוחר באמיר דדון. הוא פשוט מעולה. כמוהו, אני רוצה שגם את השירים שלי ישירו באוטו או סביב מדורה. אני רוצה שהשירים שלי יהפכו לקאנון בישראל, שאנשים יכירו אותם ויחפשו אותם. יכול להיות שצריך למלא את זאפה או היכל התרבות כדי להגיע למעמד הזה, אבל זה רק אמצעי. החלום הוא שיכירו את השירים שלי וישירו אותם".

יפית טסה – "הנחש בא"

"אני בת 48, אמא לשני ילדים גדולים, נשואה וגרה בשוהם. למה אני משחררת שירים רק עכשיו? כי זה לא היה יכול לקרות קודם, זו התשובה הכי מדויקת. השירה ליוותה אותי גם בילדות, הייתי בכל מיני הרכבים, אבל בגיל הנעורים המאוחרים נעצרתי. עברתי כמה משברים משפחתיים וזה לא המשיך. לימים התחתנתי והשקעתי את האנרגיה שלי בגידול הילדים ובתא המשפחתי מתוך בחירה שלי. המוזיקה תמיד ליוותה אותי, גם על אש קטנה, אבל זו בחירה לטשטש את הנשמה, את הדבר שבוער בך בפנים. היה לי קשה לעשות הכל ביחד מתוך פחד וחשש, סוג של חוסר ביטחון. באווירה שבה חייתי המהלך הזה, של לעשות מוזיקה, לא התפרש כחיובי, לא קיבלנו רעיה ואם לילדים ששרה ומופיעה, זה היה פחות מקובל.

"עם השנים ואחרי כל ההדחקה של המוזיקה, משהו התפוצץ מבפנים אצלי. היה לי סוג של תסכול והבנתי שמשמעות וריק פנימי חייבים למלא במשמעות ואהבה וארגיש תסכול ופספוס אם לא אעשה את זה. אתה לא יכול לעשות רק עבור אחרים ולהזניח את עצמך. עברתי משבר שעזר לי לראות את עצמי יותר, ועכשיו זה הזמן שלי. השינוי התחיל כשבגיל 40 התחלתי לכתוב ולהלחין, זה משהו שלא עשיתי לפני זה. דרך הכתיבה על הפחדים והחרדות שלי גיליתי את הזהות המוזיקלית ואת הרצונות שלי. המפיקים המוזיקליים השונים שעבדתי איתם עזרו לי לקלף מעצמי את השכבות וההגנות ולהבין מי אני באמת".

הקשיבו לשיר "הנחש בא" של יפית טסה

ספרי לנו על השיר "הנחש בא".
"'הנחש בא' הוא הסינגל השני מתוך אלבום בכורה שאני עובדת עליו בימים אלה. השיר הראשון, 'התפכחות', שיצא באוגוסט, נכנס לפלייליסט של רשת ג' וקיבל ביקורות טובות. מאחורי 'הנחש בא' יש סיפור אמיתי, אבל לקחתי אותו לעולם הפנימי שלי שזרק אותי למקומות אחרים. באמת חדר נחש למפתן ביתנו בשעת לילה מאוחרת כשהייתי לבד בבית. הוא הכיש את הכלבה שלי מול העיניים ונאלצתי לשמור על הנחש עד שהגיע הלוכד. לכל סיפור יש אצלי הקבלה לחיים האישיים ויש הרבה משברים. הנחש מסמל את הפיתוי, הגירוי ואת המקום הערמומי. המסר בשיר הזה הוא להקשיב ללב ולא לפחד. כל אחד יודע בתוך עצמו מה הוא צריך לעשות. הטקסטים שלי עמוקים ולא ממש שמחים. צריך להאזין לשירים שלי יותר מפעם אחת כי אין להם סיפור עם התחלה, אמצע וסוף. רב הנסתר על הגלוי".
ההפקה המוזיקלית של השיר ממש מעניינת.
"מי שהפיקו את השיר הם אייל ליאון קצב וגיא מוזס. כולנו מאוד פתוחים לסגנונות שונים ומה שיפה בהפקה זה שהיא הצליחה לעטוף את השיר בצורה מתאימה מאוד לאווירה המסתורית שיש בו. אני גדלתי בבית עם אמא שהגיעה מדרום אמריקה ואבא שהאזין לשירי ארץ ישראל. אני נשואה לתימני ושומעת גם את המוזיקה הזו. יש בשיר הזה שילוב של פופ, אלקטרו וקצת אוריינטלי. יש פה קטע".
עם מי היית רוצה לשיר דואט יום אחד?
"הייתי רוצה לשיר עם קונצ'ה בויקה מספרד. היא זמרת פלמנקו שזכתה בפרס הגראמי לפני עשור. יש לה קול מחוספס ואישיות מעניינת. באלבום שאני עובדת עליו גם יש שיר בספרדית, אני דוברת את השפה".