המסיבה של מסיקה: הדיווה חגגה בקיסריה

מופע השקה לאלבום חדש של מירי מסיקה באמפי קיסריה הוא אירוע חשוב במוזיקה הישראלית. מסיקה הגיעה בעשור האחרון למעמד בולט במיינסטרים המקומי, כאחת החוליות המרכיבות את עמוד השדרה שלו. היא עשתה זאת בזכות כישרון גדול, בחירות אמנותיות מושכלות ומעניינות ואישיות סוחפת. כל אלה עמדו גם במרכז "אלוהי הדברים הקטנים", המופע החדש הנושא את שם אלבומה השישי. בעידן הנוכחי לא קל למלא את קיסריה, התחרות על לב הקהל היא עצומה, ובכל זאת הדיווה מסיקה עמדה באתגר גם הפעם.

עוד ברשת תרבות ובידור:

דנה אינטרנשיונל עם סינגל חדש: רותי

וין דיזל חושף את ביתה הקטנה של גל גדות

מה חשבנו על המופע של נתן גושן?

המעמד שלה כמושכת קהל מאפשר לה חופש אמנותי מיוחד. בניגוד לאמנים גדולים ממנה, שכלאו עצמם בכלוב של זהב ונותנים לקהל רק את מה שהוא בטוח ירצה לקבל מהם, מסיקה היא מאלה שעושים ניסיונות, מגשימים חלומות ולוקחים סיכונים (בגבולות המיינסטרים, כמובן), מאלה שקופצים ראש לבריכה ורק אחרי זה בודקים אם יש שם מים. במקרה שלה היא בעצמה תביא את המים וגם אם תספוג מכה פה ושם, תדע לצאת ממנה באמצעות צרור בדיחות וסיפורים משעשעים, או שמלה עם מחשוף קטלני שתהווה גם היא מקור בלתי נדלה לסדרת בדיחות ("עוזר לי בהנקה") על חשבונה ("בהופעה הבאה - שתלים") ועל חשבונם של אחרים, כמו המעצב והמנהלת האישית.

המופע החדש של מסיקה מושך חזק מזרחה, למוסיקה אתנית, מזרחית, ערבית, ים-תיכונית, בלקנית, יוונית, וחוזר עד לפאנקי, רוק ודאנס מערביים; מופע שמדגיש את היתרון העצום שיש לאמני פופ ישראליים כמוה על פני שאר העולם, כמי שצמחו בתוך תרבות מגוונת וסביבה מוזיקלית עשירה של קיבוץ גלויות טבעי. מסיקה מחבקת חזק את המזווה רב-המרכיבים הזה ומגישה לקהל ארוחה רבת מנות, טעמים, ריחות ומרקמים. לצדה במטבח נמצא "השף", הבעל והמנהל המוסיקלי אורי זך, שכתב את התפריט להרכב בן תשעה נגנים. ספי עספורי בכלי מיתר, עופר פלד בחליל וכלי נשיפה, גלעד דוברצקי בכלי הקשה, אייל הלר ומרק קקון בגיטרות, מיקי ורשאי בבס, תומר צדקיהו בתופים, ערן מיטלמן בפסנתר וזך עצמו בקלידים ואקורדיון, שמאפשרים למסיקה להישמע כמו שתמיד חלמה, זמרת אוניברסאלית.

היא פותחת עם הלהיט "תשים תשים" ומיד מזכירה למי ששכח את העוצמות האדירות שיש לה בגרון, שמופגנות גם ב"בקרקס הזה" וב"חייאתי". "אישה חרסינה", במקור בלדה, הופך לחפלה אתנית מזרחית. "שער הרחמים" לזכר מאיר בנאי מוגש בעיבוד רוק קצבי עם פזמון שמושפע מאוד מ"מחול מטורף" של ריטה. "מאמי" מקבל סלסול מזרחי כבד. "מלך" מתחיל עם ראפ בצרפתית של קקון, אחר כך רגאיי, שהופך לרוק וזורם לפאנקי רווי גרוב. האנרגיות דוחפות ל"באה אליכם", מסיקה רוקדת עם המחשוף והקהל מריע.

אחריו היא שרה במרוקאית את "זהרה" מתוך האלבום החדש. בהמשך יגיעו גם "ברכת המלך", רובו בערבית, ו"למוני" כולו בערבית, עד שלרגע נדמה שמדובר בקונצרט של האנדלוסית. לפני "על הכתף של תל אביב" היא נותנת קטע סטנד אפ על הגן האנתרופוסופי של בתה, ושרה עם בעלה את "שיר לשירה". זך הוא ממש לא זמר, אבל יש חן בחיבור ביניהם, כשהשיר מוקדש לבנותיהם ולמשפחות שנמצאות בקהל, בקטע אובר-פאמיליארי, שגם הוא מאפיין מובהק של ישראליות עכשווית.

מסיקה מנצלת את הבמה והמעמד להגשמת חלומות ומבצעת את "My Man" של בילי הולידיי, כשהמודל שלה הוא כמובן ברברה סטרייסנד בסיום של "מצחיקונת". הביצוע שלה נהדר, ביצוע של דיווה, זמרת גדולה מהחיים, וניכר שהיא נרגשת עד דמעות. רגע לפני החלום הבא היא מכינה את הקרקע עם ביצוע יווני (בוזוקי)-צרפתי (אקורדיון)-ספרדי (גיטרה) ל"אף אחת".

ואז עלה לבמה יהודה פוליקר, אגדה בחייו, עם הכריזמה העצומה, הבוזוקי הקטן והקול שצרוב בנשמה, ולפתע מסיקה הדיווה נראתה לידו כמעט זמרת ליווי, תלמידה, מעריצה. היא לא אשמה, פוליקר הוא מהגדולים באמת, היא רק בדרך לשם. הוא הגשים לה חלום כששרו יחד את "אפר ואבק" בדואט מהפנט, ביצוע מרגש לקלאסיקה על-זמנית. ב"אלקו", הארד-קור יווני, מסיקה רק מלווה את פוליקר והנאמבר טוב, אבל לא נוסק. הבום הגדול הגיע ב"פחות אבל כואב", כשפוליקר קם מהכיסא ועבר לחשמלית. הלהקה ניגנה קרוב למקור, עם זך במלודיקה, הביצוע סחף, התרומם גבוה, והקהל קם בפעם הראשונה לרקוד למרגלות הבמה. "בכפיים" היה כבר חגיגה יוונית גדולה ומפוארת, שהעיפה את האמפי באוויר. אנרגיות חזקות של רוקנ'רול על מקצב 7/8 עם בגלמה, מלודיקה, דרבוקה מהירה וסולו חשמלית. פוליקר ומסיקה דחפו את הקהל למחיאות כפיים לפי הקצב והביאו את קיסריה לאקסטזה אמיתית.

מיד אחרי שפוליקר יורד מסיקה נותנת קונטרה עם "עכשיו אתה חוזר בחזרה", בלדת רוק חזקה ודרמטית, שרה בומבסטי, תוקפת, נותנת את הנשמה. ב"קולות הלב" היא חוזרת לחפלה עם מקצב מרוקאי בבתים וערבי בפזמונים כשהנגנים עונים לה במקהלת גברים. "נובמבר" מגיע בגרסת מועדונים, קלאב-טראנס מנוגן בכלים חיים. זה ה"בוא" שלה והיא נותנת לקהל לשיר. את "לשם" היא מתחילה לאט ושוב שרה עם הקהל. גם לכאן נכנס קטע מזרחי עם דרבוקות ואחריו עליית קצב, אבל במקום להתפוצץ מגיע פזמון במיד-טמפו, שקצת מאכזב.

מסיקה מחליפה שמלה שלישית כדי לחזור ולשיר את "אלוהי הדברים הקטנים", שיר הנושא של האלבום והמופע, שמספר על לידת בתה השנייה. הלהקה ניגנה בעדינות, עם סולו חליל וסולו כינור ומסיקה נתנה ביצוע מקסים לשיר מקסים. את ההשתחוות לקהל היא עשתה עם הבת הגדולה תמר, וחתמה עם "שיר תקווה", ששלח את הקהל הביתה אחרי שעתיים ועשרים דקות עם המילים המהדהדות "מה יהיה מחר, אין איש יודע". יפה לה.