נינט בהופעה בישראל: אי אפשר שלא להתאהב בה

רגע לפני שהיא חוזרת לבית החדש שלה ב- LA ויוצאת לטור ארוך בארה"ב, נינט טייב חזרה הביתה להופעה אחת בבארבי (ת"א), לחגוג עם הקהל הישראלי את יציאת האלבום הבינלאומי.

אפשר לדבר על המעבר של נינט ל- L.A ומה שזה עשה לה. אפשר לדבר על תחושת המשפחתיות שאפפה אתמול את הבארבי כשאבא של נינט צעק לה "כל הכבוד!" והיא נקרעה מצחוק. אפשר לדבר גם על הכימיה המדהימה של נינט ויוסי או על איך שהיא קורנת מאהבה. אבל אני רוצה לדבר על איך נינט הגשימה לי חלום.

ההופעה התחילה עם השירים "Paper Parachutes" ו- "Superstar" מהאלבום החדש שייצא בפברואר, כשנינט סוג של התעלמה מהקהל והתכנסה בתוך עצמה והתמסרה למוזיקה. חששתי. לקח זמן לחמם את המנועים ולמען האמת הקהל עצמו, שעמד קפוא גם בגלל הקור וגם בגלל נוכחותה המהפנטת של נינה, היה זקוק לחיזוקים.

ואז לפני השיר הבא, היא הישירה מבט אל הקהל להרים לחיים, בעיקר כדי להודות לנו שבאנו וגם כדי להציג את השיר הבא, שהוא הצצה לאלבום שיבוא אחרי האלבום החדש שטרם יצא (בחורה עסוקה). הומור, חיוך, עצמות לחיים אקספרסיביות והתרגשות נבעו מהמילים שלה, והיא ללא ספק התעוררה לחיים עם השיר החדש חדש הזה ("Something to Say"), שהיה שילוב של הסמיתס ופי ג'יי הארווי עם נגיעות של רפאבליקה או בקיצור, ניינטיז. מתחממים.

ההופעה נעה באקלקטיות בין חמשת האלבומים של נינט ולמזלי כל הפייבוריטים שלי היו שם. "Child" היה סוחף ומצמרר, הקולות של מאיה בלזיצמן הצ'לנית המוכשרת ושל יוסי מזרחי החמיאו לנינט בהרמוניה מושלמת וכל הביצוע היה מעין לייב טראנס. "Subservient" היה סקסי ואוריינטלי מתמיד, בו רשמתי לעצמי שהקהל שהיה אוהב אבל רדום משהו, התרומם מאוד בעיקר בקטעים האוריינטליים שהושתלו בלא מעט שירים והודגשו על ידי דרבוקות יחד עם חגי פרשטמן על התופים ועדי הר צבי על הבס (ב-Superstar היה אפילו רפרנס ל"נכון להיום" של זוהר ארגוב). קאבר ל-"I put a spell on you", בלוז רוקיסטי ששאב מנינט את כל תעצומות הכישרון המופלא שלה, הווקאלי והבימתי (קשה להמחיש עד כמה), ונחתם בנשיקה לבן זוגה. והביצוע שמבחינתי סימן את הגדולה של נינט בתור זמרת-יוצרת שמתפתחת ללא הרף – "כשאתה כאן", עליו אני חייבת להרחיב.

בלזיצמן פצחה לפתע בפתיח הפסקול של הסרט "רקוויאם לחלום" ולאף אחד לא היה מושג לאן זה הולך. בהתחשב בגילאי הקהל (שהפתיעו אותי קצת) ייתכן שאף אחד גם לא ממש זיהה את הרפרנס. המילים "כשאתה כאן" בקעו מגרונה של נינט, הלהקה הצטרפה ונתנה פעימות קצובות ואני הבנתי שמה שפיללתי לו בבוקר כששמעתי את השיר בגרסת המקור שלו, הולך להתגשם.

אני יכולה לנתח בפינצטה את הביצוע הזה, אבל אדלג אל העיקר – פרשנות בוגרת ועדכנית לשיר מתקופה אחרת לגמרי, שנינט לא שוכחת לרגע וגם אנחנו לא. החלום שלי היה לקבל את השיר הזה בגרסת נינט 2016 והוא התגשם כשהמציאות עלתה על כל דמיון. כל המהות של הופעה חיה התמצקה לתוך הביצוע הזה. ההבנה של אמן שהוא שווה את סך כל היצירות שלו ושקהל בא להופעה לא כדי ללחוץ על פליי ולשמוע שירים מוכרים. אגב, חוויה זהה ומשודרגת התחוללה בהדרן, בביצוע של "היא יודעת".

כשנינט פותחת את הפה היא מתכוונת לכל מילה בכנות מתפרצת. זה התבטא בהקדמה לשיר "כלב", בה סיפרה על התקרית בהופעה בערד לפני שמונה שנים, מאז לא ביצעה אותו, לאחר שזכתה לקיטונות של של "אהבה" מהקהל שסירב לקבל את נינט ה"חדשה" והנשכנית (הבארבי לעומת זאת צעק רק מילות אהבה והערצה, שאג בסיום השיר הזה, ונינט חיבקה חזרה). או בהתייחסות הרצינית לנפגעי תקיפה מינית שקדמה לשיר "מה קרה".

אני חייבת להודות שהביצועים שבהם לא יכולתי להוריד מנינט את העיניים היו דווקא אלה שבהם היא הסירה מעליה את הגיטרה ונתנה דרור לפרפורמנס יותר משוחרר, למרות השאפו שמגיע לה על ההתקדמות בנגינה (היא אפילו לקחה כמה סולואים).

הרכב מגובש ומהודק, זמרת בוגרת ומגובשת שעפה עליו (מילות פרגון והצגת ההרכב חזרו ונשנו לאורך כל ההופעה), הופעה שמפצחת את המינון הנכון של ישן וחדש, את ריצוי הקהל תוך שמירה על הכיף האישי של המופיעים (שכמו תמיד, לעיתים בא על חשבון הפיזוזים והתשואות של הצופים), ואהבה, המון אהבה. ההקשבה לביצועים של השירים הישנים, בגרסה המקורית מול גרסת ההופעה, גרמו לי להבין שכל מה שהיא מביאה היום היה שם כל הזמן ועכשיו זה כל כך בטוח ובוטח ומתבטא במלואו. נינט, נינה, המאמי של המדינה, כך או אחרת, אי אפשר שלא להתאהב בה.

 

צילום יו טיוב: בן צ'קוב, צילום הופעה: יותם אלגי, אינסטגרם: Yotam77@

עוד ברשת בידור: 

בלקן ביט בוקס בהופעת ההשקה בישראל

כימיקל בראדרס טובים לא רק במה ששומעים אלא גם במה שרואים