מירה עווד: "נשים מרגישות שהן במלחמה על המקום שלהן ועל הזכות להישמע"

"אני נמצאת בצומת דרכים, עושה שינוי כיוון", מספרת הזמרת והשחקנית מירה עווד. "בשנה וחצי האחרונות כל מה שאני מתפרנסת ממנו נסגר. בהתחלה רווח לי, היה לי כיף שאפשר לקחת הפסקה מבלי להיות זו שיוזמת אותה. האמת שהשינוי אצלי קרה כבר באוקטובר 2019, קצת לפני שהקורונה נכנסה לחיים שלנו, אחרי שאני וקוסטה (בעלה של עווד – ג.י) חזרנו מנסיעה של חודש בספרד. אנחנו אוהבים טיולים ארוכים כאלה ולזרום, לנסוע לאן שבא לנו. נהניתי מהטיול הזה, מהחופש ולא להיות המירה שיש ממנה ציפיות. יש לה הגדרות נורא מסוימות למה שהיא עושה. כשחזרתי פתאום עלו לי שאלות גדולות. אני רוצה תחושה של נחת בחיים אז מה גורם אצלי לחוסר נחת ואיך אני משנה את זה".
קיבלת תשובה לשאלה הזו?
"אני מתה על מוזיקה ולא אוותר עליה, אבל משהו במרדף המקצועי של הקריירה שוחק מאוד. באותו רגע הבנתי שאני שחוקה וצריכה הפסקה ואיזה כיף שבאמת היתה הפסקה של חודש בספרד אבל אולי הגיע הזמן לעשות סדר, להבין מה חשוב לי בחיים ולהתחיל לנפות דברים החוצה. זה התחיל בלהגיד לא לכל מיני דברים שלא רציתי לעשות, כל מיני הופעות שלא באמת בא לי לעשות אותן למרות שזו פרנסה. הרגשתי כמו שכירת חרב והכסף ייכנס לחשבון הבנק אחרי ההופעה. אחרי שהתחלתי להגיד לא לכל מיני דברים שחשבתי שלא התאימו לי יותר, פתאום השפיות שלי היתה חשובה יותר ושמחת החיים התחילה לחזור אלי".
איך הסביבה שלך קבלה את השינוי?
"היתה המון התנגדות מסביב. הסוכן שלי התחיל לשאול 'אז מה יהיה עכשיו? לקבוע דברים או לא?'. יש לי אחריות כלפי הנגנים והסוכן שמתפרנסים דרכי ופתאום נפח ההופעות ירד מבחירה שלי. ואז הגיעה הקורונה וההפסקה הכפויה על כולנו ובגלל מצב הרוח שהייתי בו שמחתי נורא. התבטלו נסיעות ואני כבר עייפה מנסיעות להופעות בעולם, זו המון עבודה קשה, זה לא שאני טסה לטייל בעולם. עובדים קשה על ההופעות, יש יחסי ציבור, ראיונות לתקשורת ולספר שוב ושוב את אותם הסיפורים. כשהודיעו לי שהיומן מתרוקן שמחתי, נהניתי מהשקט אבל אחרי חודשיים התחלתי לדאוג. אז מה עכשיו? מה אני כן יכולה לעשות? ההרגשה שלי בתחילת הקורונה היתה שהעולם עצר למעני, הייתי ממש מרוכזת בעצמי", צוחקת עווד.

עוד במדור המוזיקה:

"הקהל מרגיש שמתוך הבמה פורצת הנאה גדולה וזה נורא מדבק". חמש תחנות בזמן עם יאיר ניצני על תיסלם

חדשות האירוויזיון: כל מה שצריך לדעת לקראת אירוויזיון 2022

שרית חדד חושפת בת זוג בשיר חדש

 

מילה טובה

עווד בת ה-46, ערבייה נוצרייה מהכפר ראמה שבגליל, פרצה לתודעה הישראלית בשנת 2002, אז היא נבחרה לשחק את התפקיד של לייזה דוליטל בהצגה "גבירתי הנאווה". מאז היא השתתפה באלבום "ממעמקים" של עידן רייכל, ייצגה את ישראל בתחרות האירוויזיון עם אחינועם ניני בשנת 2009, השתתפה ב"עבודה ערבית", "רוקדים עם כוכבים", שחררה שלושה אלבומים בערבית, עברית ואנגלית ועוד היד נטויה. הבסיס של עווד הוא האומנות שלה ולכן לא מפתיע להבין שהשינוי החברתי שהיא עושה מתקשר עדיין לאומנות. "פעם תרמתי הופעות בחינם בשביל לעזור בגיוס כספים אבל זה פחות מה שאני רוצה לעשות. אז מה כן? בשנת 2014 הקמתי חנות באינטרנט שמוכרת את העיצובים שלי למילה שלום בעברית וערבית אבל אף פעם לא דחפתי ושיווקתי את זה, אני לא מבינה בזה. בהסלמה האחרונה בינינו, ואני לא מדברת על עזה אלא על השכנים בערים מעורבות, פתאום פחדו אחד מהשני. הייתי כל כך מזועזעת ומשותקת. המדיות החברתיות היו רעילות ומלאות בהסתה ושנאה. גם אנשים לא קיצוניים נגררו לשיח הזה. בזמן שכל זה קרה החלטתי לתת קונטרה והדפסתי על חולצה את המילה Life באנגלית, עברית וערבית. כתבתי פוסט יפה שהדבר הכי חשוב הוא החיים ושאנחנו שוכחים שצריך לשמור עליהם. פרסמתי את הפוסט בפייסבוק וביקשתי מאנשים שישלחו אלי מילים עם הקשרים טובים וככה התחיל הפרויקט 'המילה הטובה'. אנשים מלאו את הפוסט במילים כמו אמפתיה, תקווה, שיוון ואהבה, ואז התחילו לקנות את החולצות והרווחים הולכים לפרויקט שנקרא 'לימוד משותף'. זה פרויקט חינוכי מטעם יוזמות אברהם שמפגיש נוער יהודי וערבי לשיעורי אנגלית משותפים לאורך שנת הלימודים. אני חברת ועד מנהל ביוזמות אברהם כבר הרבה מאוד שנים בהתנדבות כמובן, ואני גאה בכל העשייה שלנו שם אבל הפרויקט הזה הוא התאמה מושלמת לכל מה שהחנות שלי מקדמת. אני מאמינה שלימודים ביחד יכולים לבנות גשרים טובים יותר בעתיד בין העמים".
מה את חושבת על מה שקורה במדינה עם הפשיעה במגזר הערבי וחוסר ההתמודדות של המשטרה עם כמות הנרצחים?
"זה מצב מכאיב מאוד. אני שמחה לראות שעם ישראל מבין שזה מאבק משותף. רק ביחד נוכל לעשות את השינוי. אי אפשר להשאיר את האחריות על המגזר הערבי בלבד, זו אחריות לאומית לעצור את הפשיעה שמשתוללת. ישראלים מבינים שמדובר באזרחים ישראליים וצריך לטפל בעניינים האלה כמו שמטפלים בהם בתל אביב או בגבעתיים".
למרות שעווד עוסקת הרבה בעוולות חברתיות ובתיקון למה שלדעתה צריך להיות בעולם, עדיין נשאר לה מספיק זמן ליצור שירים חדשים. "יש לי אלבום שלם שמוכן ליציאה, הוא נקרא 'Human-Woman'. האלבום מוכן כבר שנתיים והתחלתי להוציא ממנו שירים בשנה שעברה", מספרת עווד. החלטתי שכל חודש אוציא לרדיו שיר חדש עם קליפ אבל אז הגיעה הקורונה והבנתי שאין הגיון להוציא אלבום אם אי אפשר להופיע עם השירים, אין בזה הגיון כלכלי. אני אוציא אותו בקרוב כי מסתמן שהעולם מתחיל לחזור לשגרה כלשהי. זה סוג של אלבום כפול. החלק הראשון שכבר יצא לעולם ואפשר להקשיב לו בפלטפורמות הדיגיטליות נקרא 'Human' והוא כולל שירים על הזהות הערבית שלי ועל הדרך שאני מסתכלת על סולידריות אנושית. החלק השני נקרא 'Woman' והוא ידבר על החוויות שלי כאישה אבל גם על העצמה נשית, שנשים צריכות לבעוט במוסכמות".
חידשת את השיר "One" של להקת U2 בערבית. איך זה קרה?
"עבדתי הרבה זמן על התרגום של השיר לערבית מול בונו, הסולן של U2, אנחנו מכירים כמה שנים. לעבוד על תרגום לשיר זה התהליך הכי מצחיק בעולם. יש את השיר הקיים כבר באנגלית ואני מתרגמת אות ולערבית ואת התרגום לערבית מתרגמת לאנגלית ושולחת לאישור. אין הרבה השקה בין אנגלית לערבית ולאט לאט הידקתי אותו שיהיה בול מבחינה מילולי אבל שלא יפגע בדימויים בערבית. זה תרגום גאוני ואני גאה בו. ברגע שהיה תרגום הוא קיבל ממדים על האנושות ופחות על יחסים בין גבר לאישה אלא בין עמים. החידוש יופיע באלבום החדש שלי".

 

המאבק בפטריארכיה

המאבק של עווד התחיל מהרגע שהיא נולדה. הדת והאמונה של המשפחה הערבית נוצרית הערימו קשיים על הנפש החופשית של עווד שבועטת במוסכמות מגיל צעיר. "זה לא בא לי בקלות, המאבק הזה. עם כל הרקע של המשפחה שהיא ליברלית מכפר לא דתי מדי, עדיין נאבקתי וסבלתי קשות מגיל ההתבגרות כשעוד גרתי בכפר. גם היום נשים לא נמצאות במקום שהן צריכות להיות. ככל שהחברה ממנה מגיעה האישה יותר מסורתית, ככה המקרים יותר קשים. אני מסתכלת על הפטריארכיזם בעולם, במשכורות ובבחירות לתפקידים שונים ורואה שיש עוד הרבה מה לעשות. אתה לא יודע כמה נשים ערביות מגיבות לדברים שאני אומרת. זה לא מהדהד רק אצל נשים מהחברה הערבית או החרדית, זה מהדהד אצל נשים בכללי כי הן מרגישות שהן במלחמה על המקום שלהן, על הזכות להישמע, לספר את הסיפור כפי שהן רואות אותו בלי להתאים את זה לראייה הגברית. התבניות בעולם המוזיקה, הקולנוע והטלוויזיה הן גבריות עד עכשיו".
עם כל הדברים שעשית את עדיין לא נמצאת במיינסטרים הישראלי. זה מפריע לך?
"אני לא מחפשת להיות להיט, אני לא עושה את אותה המוזיקה שביונסה עושה. זו נישה ואני מדברת לנישה הזו והיא טובה לי. גם כמות ההופעות שבאה עם זה טובה לי. אני לא רוצה להופיע כל יום על במה אחרת אלא להופיע במקומות שמתאימים לי ולקהל שרוצה את התכנים האלה ולא לדחוף את עצמי למקומות שלא מתאימים לי. יכול להיות שזה הגיל, אבל סוף סוף אני באיזון נכון לשאיפות שלי, בלי חלומות של אחרים במוח שלי".

 

עושה שלום

אחד הדברים שעווד מזוהה איתם הוא הלוגו למילה "שלום" בעברית וערבית שהיא יצרה. "בשנת 2014 היה את מבצע 'עמוד ענן'. ישבתי בבית כי לא התאים שאני אשיר באותה התקופה, ביטלתי הכל. ישבתי בבית וחזרתי ליצירה בקרמיקה שאני עושה כבר שנים. היו אזעקות ואני המשכתי לעבוד בסטודיו כי הוא נמצא במרתף. באחד הימים עשיתי קערה מלבנית והתחלתי לחרוט עליה כל מיני דברים, כשהמוח נכבה הידיים לוקחות פיקוד. כתבתי את המילה שלום וחשבתי שאם אשנה את החריטה אז האות ש' ואקצר אותה קצת היא תזכיר את האות ס' בערבית, כנ"ל לגבי שאר האותיות. התחלתי לנסות לכתוב שלום בעברית וערבית ביחד על הקערה, אחרי זה שיפצתי את זה קצת בפוטושופ אבל ככה העיצוב נולד. לא מדובר בפונט שלם אלא עיצוב מסוים שנולד בזמן מלחמה וייאוש. הדפסתי את המילה על חולצה ולבשתי אותה לאיזו הקרנה או משהו כזה. אנשים התחילו לשאול מאיפה החולצה וככה הקמתי את החנות באינטרנט, בגלל טי שירט. הדפסתי עוד קצת חולצות והתחלתי למכור אותן ועכשיו יש עיצובים נוספים, כולל הפרויקט 'המילה הטובה'. התחלתי להיות אמיצה ולהגיד לאנשים שיש לי חנות כי לפני זה חשבתי שאולי אני דוחפת להם מוצרים. היום אני כבר חושבת על שיתופי פעולה עם אומנים נוספים שיכולים למכור את הדברים שלהם דרך החנות, אבל השאיפה שכולם יהיו קשורים לשינוי חברתי. לאו דווקא בענייני שלום, יש הרבה עניינים שאפשר לעבוד איתם כמו דימוי גוף או עניין מגדרי. אני רואה את זה כהתחלה של משהו חדש ונורא כיף לי לעבוד על זה".
איך את מסכמת את החוויה שלך באירוויזיון?
"זה היה כמו קפיצה לחלל החיצון ובחזרה. בעיקרון הסגנון המוזיקלי שלי הוא לא שידוך טבעי עם האירוויזיון, ואני חושבת שאני מדברת גם בשם אחינועם ניני במקרה הזה. היה לנו חשוב להעביר מסר דרך הפלטפורמה הזו ועשינו את זה עם השיר 'There must be another way' שמיליוני אנשים נחשפו אליו. אחינועם ואני עשינו את הקפיצה לירח, ואני מתכוונת לזה בשיא הרצינות. אני לא ידעתי לקראת מה אנחנו הולכות, שתינו לא הבנו מה עומד להגיע. זה היה מאוד מאתגר באותה תקופה, הגענו לאירוויזיון כמה חודשים אחרי מבצע צבאי בעזה. היה הרבה חוסר ודאות באוויר אבל היה לנו גם כיף חיים. זו רכבת הרים מטורללת ומשוגעת. זו חוויה מורכבת מאוד, ממש חוצנית. אני לא באמת חושבת שאני יכולה להמליץ לנציג הבא מה לעשות או לא לעשות אבל אני שמחה שהגענו לאירוויזיון עם אלבום מוכן שאפשר לקדם אותו, זה צעד כלכלי נבון. זה יהיה גם נאיבי לחשוב שלא ישאלו את הנציג הישראלי שאלות פוליטיות, זה מה שיקרה וצריכים להתכונן על מה רוצים לדבר, על מה לא ואיזה מסר חשוב להעביר. אי אפשר להיות ישראלי באירוויזיון בלי לקבל שאלות על פוליטיקה וגם תשובה של 'אני לא אוהב לדבר על זה' לא עוברת טוב. תחשבו טוב טוב מה עוד יכול לחשוף אתכם לקהל הרחב מעבר לשיר שאיתו מגיעים לתחרות".

לחנות של מירה עווד תוכלו להגיע מכאן.

"אקס פקטור לאירוויזיון", התוכנית שתבחר את הנציג הישראלי הבא לאירוויזיון, תשודר ברשת 13 אחרי החגים.
תחרות האירוויזיון תשודר בכאן 11 בחודש מאי.