נתן גושן עם התשובה הישראלית לג'סטין ביבר

Nathan Goshen – "Home

[youtube_embed youtube_id='PTAcf6vF1wc']

נתן גושן הוא כוכב פופ מוכח, עם יכולות, להיטים ומעריצות. זה הסינגל השני שלו באנגלית, ופרט לכמה בעיות קטנות של מבטא בתחילתו, מי שלא יודע מראש, לא ינחש שהוא ישראלי. הוא נשמע נהדר באנגלית, וההפקה של אנרדס וג'ייקוב כריסטיאנסן שעוטפת אותו, עושה לו טוב ומבליטה את הלחן הקצ'י שגושן יצר ואת הביצוע הקולי, שניהם בהשפעת ג'סטין ביבר. הבעיה היא עם הטקסט של גושן. המסר ברור, אבל השפה, בחירת המילים, היא של כותב שלוקח משפטים בעברית ומתרגם אותם לאנגלית, שנשמעת מצחיק: "Darling please save your energy it's only you and I, Forget the pretty talks, I'm on it,I always see you side"? סירייסלי? אבל בסך הכל זה שיר טוב עם סיכוי לא רע להצלחה עולמית, שמגיעה לו.
ציון: 4

איב אנד ליר – "קזנובה (דודה טובה)"

[brightcove_iframe video_id='entertainment-music-news-164' autoplay='0' credit='' desc='' kid='1_id9ei6vf' duration='181'']

פרט לסטטיק ובן-אל, איב אנד ליר הם הדבר הכי מגניב ונכון שקרה פה בשנתיים האחרונות, והשיר החדש שלהם "דודה טובה" הוא הצעד המתבקש שלהם מהמזרחית לכיוון המרכז. הם משתמשים כאן באותם אלמנטים שעבדו לטיפקס וקובי אוז בדיוק לפני שני עשורים - מקצב הורה ואקורדיון. מדהים איך אותו כלי נגינה פלמ"חניקי עתיק חוזר בכל פעם ומככב בפופ המקומי, כבר דור רביעי ברציפות. המילים, על דודה שרוצה שהאחיין שלה יתחתן, חמוד ומשעשע. הקליפ בכיכובה של ציפי שביט, שקורץ לקלאסיקות של הבורקס כמו צ'ארלי וחצי ואלכס חולה אהבה, חמוד אף הוא. הברייקים לכיוון הדאנס והקלאב סבירים ומדודים. שיחקו אותה.
ציון: 4.5

גילי ארגוב – "זיכרון אביב בתוכי"

[youtube_embed youtube_id='VGfl5qf6V24']

סיפור החזרה של גילי ארגוב, לחיים ולמוסיקה, הוא סרט מטורף שהגיע להאפי אנד. כל שיר חדש שלו מראה עד כמה גדול הכישרון וכמה טוב שהוא שב לשיר ולעשות מוזיקה. החדש שלו "זיכרון אביב בתוכי", שיצרו דורון דרן (מילים) ועופר המרמן (לחן, עיבוד, הפקה) הוא לא שיר יוצא דופן ואיכותי, אבל מתאים לארגוב ששר אותו ומוציא ממנו ביצוע יפה. הסגנון כאן מיושן, אולי אפילו בכוונה, ועדיין יש פה רגעים קטנים של קסם. עוד רגע 30 שנה למותו של אביו. זה הזמן של ארגוב הבן לפרוץ חזרה למרכז המפה, עם שירים מעודכנים יותר.
ציון: 3.5

האולטראס – "ישראלה"

[brightcove_iframe video_id='entertainment-music-news-158' autoplay='0' credit='' desc='' kid='1_wc2v64ri' duration='186'']

מי שצריך לצעוק "אני המלך" מיד יודעים שהוא לא באמת המלך. מי שצריך להכריז "אני פטריוט ישראלי" ולעשות על זה שיר, מנסה להוכיח נקודה. "ישראלה" של האולטראס מנסה להיות מה ש"בת שישים" היה לסאבלימינל לפני עשור. יש כאן מחשבה שיווקית נכונה – לחבר קהל צעיר לציונות דרך היפ הופ וראפ, ולצורך זאת מגויסות מילים קיטשיות נוסח משפחת תאקט ("תחזיקי חזק כי ביחד אין לנו פחד ליפול") וקשקושים על סלבס ("אני אהיה לך יהודה את תהיי שלומית מלכה"), ובהתאמה גויסו לקליפ שורת כוכבי ריאליטי, זמרים וסלבס מהביצה. שיהיה.
ציון: 3

קטריקס ודורון ביטון – "אל תפריעו לי לרקוד"

[youtube_embed youtube_id='7J9n14-EzrQ']

יש סטטיסטיקה שאומרת שלשירים עם ביטויים כמו "אווווו", "וואוו" ו"או או או או", יש יותר סיכוי להפוך ללהיטים. אז מצד אחד השיר החדש של קטריקס ודורון ביטון הוא ערימת קלישאות מהדהדת, כמו "או לה לה לה", ו"תרימו תידיים באוויר"; מעין התשובה העממית שלהם ל"טודו בום" עם הקביעה הנחרצת "אנחנו עם שעושה שמח". מצד שני, אם היו מוציאים לו גרסה באנגלית וספרדית, יש סיכוי שיהיה להם ביד להיט בינלאומי. כי עולם הפופ אוהב דברים פשוטים שנדבקים למוח. אגב, אם השיר הזה היה מגיע מקובה או פוארטו ריקו, רמת השיפוטיות לגביו היתה הרבה יותר נמוכה, היה לו קל יותר להפוך ללהיט. בשורה התחתונה זה פופ רגאטוני שמח ויעיל, אבל מהונדס מדי ויותר מדי מאכיל את המאזין בכפית. במקום שבו סטטיק, בן-אל וג'ורדי נראים כאילו הכל זורם להם מהשרוול, קטריקס וביטון נוטפים ממאמץ.
ציון: 3.5