הרגשנו שזו זמרת מחו"ל - אבל אמש בהיכל זו הייתה נסרין מחיפה, והיא משלנו
רקדנים, זיקוקים, שירים בעברית ובערבית - וקול אלוהי של זמרת ענקית: נסרין חגגה עשור על הבמות במופע שלו היינו צריכים לסכם במילה אחת, היינו אומרים שהוא היה פשוט "פנומנל"; היא אירחה את סאבלימינל והצל ואת ישי לוי, דיברה על בנה הבכור וגם הוזילה דמעות (ואיך אפשר שלא?) | ביקורת הופעה
להגיד שהשנה וחצי האחרונות בחייה של נסרין קדרי היו אינטנסיביים זה אנדרסטייטמנט: היא התארסה, התחתנה, הפכה לאם לבן בכור (כשבדרך היו גם שמועות על פרידה מבן זוגה), הצטלמה לדוקו-ריאליטי על חייה וכיום היא חלק ממשתתפי "רוקדים עם כוכבים". אחרי ש"למדה ללכת" - נראה שהיא לא עוצרת (סליחה, היינו חייבים).
לכתבות נוספות בתרבות ובידור:
- יחסית לסרט של DC - ה"פלא" ממש מפתיע לטובה | ביקורת סרט
- אנחנו לא עומדים בקצב: כריסטינה אגילרה תגיע להופעה אחת בישראל
- חשבתי שלא אמשיך לצפות ב"שישה אפסים" - ואז הגיע הפרק השלישי ודמעתי
קשה להאמין כמה מהר הזמן טס, אבל כבר עשר שנים חלפו מאז פרצה קדרי לחיינו עת זכתה במקום הראשון ב"אייל גולן קורא לך". מאז, היא כבר הוציאה שלושה אלבומים, כיהנה כשופטת ב-"The Voice ישראל", התגיירה ושינתה את שמה ל"ברכה" וכן הופיעה בהיכל מנורה. אמש (שבת) היא עשתה זאת פעם נוספת, ואם הייתי צריכה לאמ;לק את הביקורת במילה אחת, הייתי אומרת שזה היה ערב פנומנל.
נסרין עלתה לבמה בסביבות 22:10 - 40 דקות אחרי הזמן שצוין על הכרטיסים כשעת תחילת המופע. עיכוב רציני, אבל מאחור והפלוס 1 שלי שומרת שבת ורק ב-20:45 יצאנו מנתניה - אין לי תלונות על שעת העלייה שלה. להפך, אני אפילו קצת מודה לה על זה.
האורות כבים, האולם מחשיך. מוזיקה דרמטית ברקע. המסכים שעל הבמה נדלקים (עם ויזואליה של דמויות בגלימה שלא כל כך זיהינו). ואז, כוכבת הערב עולה בשמלת מיני כסופה ומנצנצת, עוטה כפפות שחורות ופותחת עם השיר "מאושרת בדרך שלי" - שיר הנושא שליווה את סדרת הדוקו שלה "נסרין אגדה", שנראה כי מסכם את התקופה האחרונה בחייה, עם הטוב ועם הרע. עם הקשיים וההצלחות, הניצחונות וההפסדים.
נסרין לא מחכה עם הלהיטים ולא משאירה את הטוב לסוף: כבר בשיר השני היא עוברת ל"לובשת חיוך", ממשיכה ל"אלבי מעאק" ואז ל"עושה לי טוב" ו-"חייאתי". את הקול העוצמתי שלה מלווים לאורך הערב תאורה משתנה, עשן, זיקוקים, קונפטי ולהבות. קדרי עצמה הפגינה יכולות ריקוד מרשימות (שהיו שם עוד הרבה לפני שהצטרפה לתוכנית הריאליטי ההיא), והרי כולנו מכירים כבר את הנאמבר שבו היא מפזזת לצלילי "Who run the world" של דיווה אחרת (אתם יודעים מי). וכן, גם אתמול היא עשתה אותו.
אמש, נסרין הופיעה לראשונה עם שיר חדש שבין מילותיו היא אומרת "כל מה שצריך זו אהבה, אמרה לי אימא". מיד כשהוא נגמר, היא מדברת על בנה הבכור ריף עמיאל בן השמונה חודשים, וגם ממרחק השורה השישית הצלחנו לראות את הדמעות בעיניים: "ריף, אימא אוהבת אותך ורוצה שתדע שמאז שיש לי אותך אני לא צריכה כלום". בהמשך ישיר, היא כמובן עוברת לבצע את "יש לי אותך". צמרמורת בקהל. לא יכולנו שלא להתרגש יחד איתה.
בכלל, היה ניכר כי לקהל שבא לראות את נסרין בהיכל יש חיבור אישי-רגשי לזמרת - ולא מן הנמנע שזה בזכות הסדרה שעקבה אחר חייה והסתיימה רק לאחרונה. כשהיא מתרגשת ודומעת הם פותחים במחיאות כפיים סוערות; כשהיא שרה הם שרים איתה את כל המילים, ובשירים השקטים הם כמו מעין נושאים תפילה חרישית; וכשהיא רוקדת גם הם רוקדים והמופע הופך לחגיגה של ממש.
וכמו בכל הופעה גדולה - במיוחד כזו שמתקיימת בהיכל מנורה, היו אורחים מפתיעים: הראשונים לעלות על הבמה היו סאבלימינל והצל שביצעו יחד עם נסרין בין היתר את "הסוד" ו"חלום של כל גבר". הקהל, שחלקו כנראה לא הספיק לרכוש כרטיסים לאיחוד המרגש של משפחת תאקט, פשוט עף באוויר. אין לי דרך אחרת לתאר את זה. אחריהם, היה זה ישי לוי שהפתיע בדואט עם קדרי ל"אישה נאמנה".
ולמרות ריבוי הבלדות והשירים השקטים, זו הייתה שעה וחצי של מסיבה: "חביב אלבי"; "בוקר טוב עולם"; "בנדיקט"; "אל תלך" ו"רציתי לדבר איתך" שבו היא כבר לא יכלה לעצור את הדמעות. הרקדניות שרקדו לאורך כל הערב, הזמרים שליוו אותה, הביצועים בערבית, הרגעים שבהם ניגנה בדרבוקה ואפילו האאוטפיטים שהחליפה גרמו לנו להרגיש שאנחנו במופע של זמרת שבאה מחו"ל - אבל זו הייתה נסרין מחיפה, והיא משלנו. ואיזה כיף היה.
ועוד דבר: אני אמנם ישבתי במתחם ה-VIP, אבל כמה ממקורביי ישבו ביציעים והתלוננו כי בניגוד למופעים קודמים - הבמה של קדרי הייתה קטנה יחסית ורחוקה הרבה יותר. מה גם, שמצלמת הרחף שתיעדה את הכול הסתירה להן לא אחת ומעט פגמה בחוויה. אנשי הבמה של ההיכל, לתשומת לבכם.