אחת משלנו: רג'ינה ספקטור בתצוגת וירטואוזיות בקיסריה

רג'ינה ספקטור, מהשמות הגדולים של זרם האנטי פולק שצמח בניו יורק, חזרה אמש להופיע בקיסריה, מול קהל אוהד ששאג לאויר את שיריה ועם המון אהבה והוקרה לישראל.

על אף שהופעתה הייתה נגועה בממלכתיות מעושה ואיבדה מעט מהקסם שאפף אותה כשהגיעה לכאן לראשונה ב-2007, מי שזכה לצפות בבובת החרסינה הפלאית קיבל תמורה מלאה והמחשה של וירטואוזיות מוזיקלית אמיתית.

ספקטור נולדה ברוסיה ב-1980 והחלה בלימודי נגינה קלאסית על פסנתר בגיל צעיר מאוד. בילדותה שמעה מוזיקה קלאסית לצד להקות כמו הביטלס וקווין. בעידן הפרסטרויקה היגרה עם הוריה לארה"ב לאחר שחוו גילויי אנטישמיות, רג'ינה נאלצה להותיר את פסנתרה מאחור ועם הגעת המשפחה לברונקס למדה אצל פרופסור סוניה וורגס והתאמנה על פסנתר במרתף בית הכנסת השכונתי. שורשיה הרוסים והיהודים הם חלק מהותי ביצירתה הייחודית שלאורך השנים סטתה מהמוזיקה הקלאסית לאיזורי ההיפ הופ, רוק ועוד.

אחרי שהופיעה בפסטיבלים הגדולים ברחבי העולם ובפני הנשיא אובמה ורעייתו, ספקטור הידועה כחובבת ישראל נחתה בקיסריה במסגרת סיבוב ענק שעובר בפסטיבלים הגדולים באירופה לקידום אלבומה החדש "What We Saw from the cheap Seats".  כאמור, זהו ביקורה השני בארץ אחרי שב-2007 אזלו כל הכרטיסים להופעותיה כאן. גם הפעם הקהל הנאמן לא אכזב וגדש את קיסריה עד אפס מקום. המופע נפתח עם ג'ק דישל, בעלה של ספקטור, שכעת מופיע תחת השם "Only son".

דישל הנעים את זמנם של הממתינים בציפיה דרוכה, כשלהקתה של ספקטור מלווה אותו, אם כי הופעתו היתה נטולת כריזמה ולא הצליחה להרשים במיוחד. לאחר המתנה של חצי שעה עלתה בובת החרסינה המופתית לבמה.

כחול זה השחור החדש

בשמלה כחולה ודודתית משהו עם סיכה משובצת אבנים בשיערה פתחה בובה רג'ינה, כהרגלה, את המופע בביצוע אה קפלה. "Ain't No Cover" הנהדר, אותו ביצעה כשהיא מתופפת באצבעותיה על המיקרופון, הסתיים בגרעפס עדין של הגברת, שבכל זאת החליטה לשלב את ההומור והחוצפה היהודית למרות הרשמיות.

"תודה רבה", אמרה בעברית צחה לעבר הקהל השבוי בקסמה, "המקום הזה יפהפה. זה המקום הכי עתיק שהופעתי בו", קבעה ועברה מיד לבצע את "The Calculation" עם החיוך והקריצה השובבה האופיינים לה. בעוד ידיה מרחפות על הפסנתר, סיפרה ספקטור לקהל, שהיא מתרגשת, וברת מזל.

משם המשיכה ספקטור לשיר המוכר יותר "On the Radio", אך המעמד וההתרגשות עשו את שלהם והיא שכחה את המילים. הקהל לא היסס לעזור לה, והיא בתגובה הודתה לו: "אני פשוט כל כך מתרגשת". על אף עודף המתיקות, החיוך השופע והדודתיות המעט מצחיקה, אי אפשר להתעלם מהכריזמה הבימתית של ספקטור. סגנון נגינתה האישי, יוצא הדופן והאקלקטי מצליח לסדוק את חזות החרסינה הבובתית ולרסק לבבות רבים שממשיכים לצעוק יחד איתה את המילים ל"Ode To Divorce" ו"All The Rowboats".

המפגן הוירטואוזי ממשיך כשספקטור מוכיחה שאין דבר שהיא לא יכולה לעשות, את הנגינה המופלאה שלה היא משלבת עם אפקטים המבוססים רק על הפה והמיקרופון, תיפוף באצבעות וברגליים שהעניקו ביט מושלם, פשוט ספקטקל של אישה אחת. אז הגיע "Blue Lips" הנפלא והמרגש ואחריו הפתיעה ספקטור את הקהל כשזנחה לרגע את הפסנתר וביצעה, שוב באה קפלה את "הליכה לקיסריה". על אף שגיאה קטנה במילים ומבטא רוסי כבד, הקהל הריע לה בשיאו. קיטש בכל זאת עובד.

ספקטור הזמינה לבמה שוב את דישל וביצעה איתו את הדואט המקסים "Call them brothers", קולותיהם משתלבים יחד בהרמוניה מלאכית. דישל נותר על הבמה ללוות את ספקטור בגיטרה, בביצוע ל"You've got time", שיר הפתיחה של סדרת הלהיט "כתום זה השחור החדש". אין בקהל אדם שלא מתנועע בכסאו לפי הקצב ומדקלם את המילים. המעמד קבע: ספקטור חדרה לחלוטין מלב המאפליה אל המיינסטרים.

מרוסיה באהבה

מדהים איך ספקטור מצליחה לשלב בין הרגיסטרים הווקאלים שלה בדיוק שערורייתי, היא לא טועה, לא מפספסת. מיצג החן המחוייך ממשיך, ניכר עליה שהיא מתרגשת אך לא מאבדת שליטה. דווקא כשמדובר באמנית עם שירים מלאי קריצה, הומור ופרחחיות אולי היה ניתן לצפות שלרגע דווקא תאבד האחיזה המושלמת, אבל כוכבת במעמדה לא מרשה לעצמה לעשות זאת, ואולי דווקא זה מה שהיה חסר במפגן הוירטואוזיות שלה.

בין "Don't leave me now" הכיפי ל"Oh Marcello" השחילה ספקטור את הבלדה הרוסית "Molitva" והרעידה את קיסריה כולה. זה היה ללא ספק השיר הכי עוצמתי וטעון בערב זה, דווקא כשמדובר בטקסט שאינו שלה, בשפה הרוסית. היא סיימה עם "Sailor Song" ו"The party", נפרדת מהקהל. החזרה להדרן הניבה עוד כמה משפטים בעברית מהגברת, ששוב סיפרה שהיא כל כך אוהבת את ישראל, שהמקום הזה מקסים והיא מודה על ההזדמנות להיות בו.

ספקטור הציגה את נגניה, ביניהם נגן הקונטרה בס יועד ניר שתרם לנפח הביצועים היחסית מינימליסטיים במהלך הערב. את הלהיטים היא שמרה להדרן: "Us" ואחריו "Fidelity" הגלגל"צי שהפך לביצוע חובה בהופעותיה הרבות. ההתלהבות נשברה מעט עם הביצוע ל"Hotel Song" אך שבה ביתר שאת כשספקטור בחרה לסיים עם "Samson", מהשירים היפים והמרגשים ביותר שנכתבו אי פעם.

את "Samson" ביצעה ספקטור לבדה על הפסנתר, כשהבמה מיותמת מנגנים, רק היא והקהל שלה. גופי התאורה המשונים שרחפו מעליה לאורך כל הערב נדמו נוצצים יותר, או שאולי היו אלה הדמעות שהגיעו עם הביצוע המושלם הזה, שסוף סוף הצליח לשבור את מעטה הזכוכית של ההופעה האובר מתוכננת. רק מוזיקה חוצת ז'אנרים וגבולות יכולה לגעת ככה.