"רפובליקה" בהופעה: כאילו תמיד היו כאן

מוזיקאים יכולים להיות פנטסטים, ממש גרועים או בינוניים. בסופו של דבר מה שיבסס אותם בתודעה שלנו, זה הרגע בו הזדמן להם לכתוב שיר ממש טוב שמזכיר לנו תקופה וגורם לפלאשבק נעים או כואב. זה יכול להיות שיר אחד, פזמון, בית. לעיתים זה כל מה שצריך, גם אחרי עשרים שנה.

ההופעה של רפובליקה אמש בבארבי, הייתה תזכורת סינטיסייזרית מתוקה לתחילתו של הרוק האלקטרוני אי שם בניינטיז. רפובליקה אמנם לא הצליחה למלא את הבארבי, אבל כמה דקות טרם עלייתם לבמה כבר היה ניתן להרגיש שהולך להיות כיף.

הקטעים הכי מצחיקים של ג'ימי קימל

למה התאכזרה קייט בלנשט אל לילי ג'יימס?

כשהיא משלוהבת וראויה לתשואות הקהל עלתה ספרון, הסולנית הותיקה על הבמה, וגרמה לי להתאהב בה מהרגע הראשון. השילוב הזה של זמרת רוק מתבגרת שמופיעה כמו רוקיסטית צעירה בתחילת דרכה עלול היה להיות מביך עבורה ועבור הקהל שלה. אך במקום זאת הוא גרם לי לרצות להרגיש כמוה. גם אני רוצה להיות רוקסטאר שלא נשחק.

רפובליקה ידעו לזוז בקצב של הקהל שלהם. לא מבוגר מאוד אבל גם לא בתיכון או בצבא. הם לא התכסחו על הבמה לאורך כל ההופעה אך כשהגיעו לכמה נקודות שיא ידעו לתת את השואו עבורו התכנסנו. שלושה שירים ותיקים בניהם   " From Rush Hour With Love" המשובח, גרמו לקהל להיות במצב רוח חצי קופצני וחצי חולמני.

היה נדמה שהסאונד הרפובליקני זרק כל אחד אל פינה אחרת בעבר שלו. החולמנות שאפפה את הקהל התפוגגה כשספרון הכריזה שעכשיו חבובים - "Drop Dead Gorgeous". אחד משני השירים שהפכו ללהיטיה הכי גדולים של הלהקה ולאחד השירים המזוהים ביותר עם העשור ההוא. אנרגיית הקפיצות בקהל עלתה לרמת קנגורו מתקדמת, הפוני האדום של ספרון התנופף לכל עבר. תענוג.

בין השירים שבוצעו אחרי, בחרו הבריטים השרמנטיים את "Try Everything". אע"פ שלא זכה לתהילת עולם כמו שני הלהיטים הגדולים שלהם, זה ללא ספק השיר הכי טוב שלהם. אבל ככה זה בתרבות הפופ, דווקא השירים הטובים ביותר לא תמיד מיועדים להגיע לכולם.

Drop Dead Gorgeous

שני שירים חדשים ומקפיצים, גורמים להופעה להיהפך לסוג של מסיבה. אך למרות ששניהם ברי זמננו, הקונספט הוא לגמרי "מסיבת שנות ה-90". יהיו שירימו גבה ויחשבו שרפובליקה אמנם רצו לחזור לזרועותינו, אבל בלי להתאים את עצמם לרוח התקופה, אין להם זכות קיום מוזיקלי. אני דווקא אוהב את זה שהם גורמים לי להגיע למחוזות של השנים ההן, הגוף שלי מגיב טוב לצלילים האלו, טוב לי שם.

המוצלח ביותר מבין החדשים הוא הסינגל ששוחרר ב2013 "Christiana obey" שבוצע מיד לאחר מכן. השיר גם זוכה לביצוע הכי טוב של הערב, נראה שספרון מתחברת אליו ממקום מאוד עמוק בחייה. בחיי שאני לא מבין איך הוא לא היה להיט היסטרי, כשיצא בשנה שעברה.

וכמובן גולת הכותרת, שגרמה לכל הסמארטפונים לצאת מהכיסים ולתעד את הרגע שכנראה לא יחזור. "Ready To Go" נפתח בסשן גיטרות שהוכיחו שהוא ראוי להיכתב בספר השירים הנצחיים. אי אפשר היה להדליק את הקהל יותר מהשיר הזה, ללא ספק כמה דקות של שיכרון חושים גם אצלינו, וגם על הבמה.

Ready to Go

שני הדרנים בניהם בוצעו שוב הלהיטים: "Drop Dead Gorgeous" ו "Ready To Go" שהיה נשמע אלקטרוני יותר, והם רק חיזקו עוד יותר את התחושה שככל הנראה מי שלא היה כאן הערב, כבר לא יזכה לראות את רפובליקה בארץ שוב. אך למרות שהם חזרו על עצמם, זה לא הרגיש מעיק, והקהל השתולל עוד יותר ממקודם.

ספרון דיברה אלינו בשפה שלpeace &love כמו כל אמן בריטי שמגיע הנה. "אמרו לי לא לבוא הנה, אבל אני יודעת שהאזרחים לא קשורים לפעולות הממשלה שלהם, מוזיקה יכולה לגשר מעל הכול". היא הודתה לכל מי הגיע כמה וכמה פעמים וניכר היה שהיא באמת מעריכה את הדבקות והנאמנות של הקהל שבחר להתרגש מכמה רגעים ספורים במחיצתה.

היא וחבריה ללהקה, אולי לא שחררו יותר מדי להיטים במהלך שנות הפעילות שלהם, הם אולי לא הח'ברה הכי מגניבים באזור ובטח שלא מייצרים את "הדבר הבא". אבל הם כאן, כאילו לא הלכו מעולם. הם חמים, הם אוהבים, כישרוניים, הם עושים לנו פלאשבק נעים, יש להם תשוקה בעיניים ורעב לעוד, וזה בתכלס, הרבה מאוד.