מריה קארי בהופעה: הרבה פאייטים, זיעה ונוסטלגיה

קשה לסכם את ההופעה של מריה קארי סיכום ראוי וזה בגלל שיש סיכום עם סנטימנטים, שזה דבר אחד ויש סיכום אובייקטיבי, שזה לצערי הרב - דבר אחר לגמרי. קארי הגיעה להופיע בישראל כמו אמנים רבים אחרים - הרבה אחרי ההצלחה הגדולה שלה והדבר התבטא בכל רגע מהמופע שהיו רווי בנפילות מתח.

קארי עלתה לבמה באיחור של שעה, בכל זאת דיווה, בשמלת ערב מנצנצת וצמודה (אחת מתוך 4) בעלת מחשוף שמגדיר מחדש נדיבות מהי (אשר הוקרן באופן יסוד ונדיב לא פחות על גבי מסכי הענק). אחרי שעה של המתנה המופע התחיל מיד, כשמוזיקת הרגאיי המשמימה שהתנגנה עד לאותו הרגע הייתה כל דבר מלבד משלהבת, אבל אולי המפיקים הבינו שבמופע בישראל באמצע אוגוסט - כל חימום נוסף הוא מיותר.

ניכר היה שגם קארי הבינה בדרך הקשה שאוגוסט בישראל זה לא טיול יאכטות ברביירה, ושכל שמלת פאייטים ארוכה, שכבת ליפ גלוס ותוספות שיער הם מיותרים, שלא לומר טעות קשה. וכך קשיי הלחות ניכרו היטב בפניה וכשלא הייתי עסוקה בלרחם על עצמי על כמה שחם לי - ריחמתי עליה. אך עם כל הרחמים, יש לומר בכנות כי נראה היה שקארי לא מאוד התאמצה במופע בראשון לציון, ונדמה כי מירב המאמץ האקטיבי של הזמרת הושקע בהחלפת שלל הגרדרובות.

בכלל, נעשו כמה החלטות מאוד משונות במופע - קארי משום מה החליטה לשזור לאורך כל ההופעה קטעים של קליפים ישנים מתקופת הזוהר שלה, בהם היא נראית כמו דוגמנית קלילה ושובבה, מצחקקת על חוף הים בביקיני קטנטן כשכל זה מוקרן על מסכי ענק בעוד שקארי של ימינו מתהלכת על הבמה בכבדות מיוזעת. כשההגיון הפשוט אומר - למה להופיע על רקע הגרסה ההיא, כשכל מה שהיא עושה זה להאפיל לחלוטין על מה שקיים היום?

בנוסף, על פי הפלייליסט של ההופעה נדמה שקארי לא הבינה לעומק שהמופע שלה מבוסס ב-100% על נוסטלגיה בלבד, כל מי שבא בא כדי לשמוע את הלהיטים הגדולים משנות ה-90 וכשאת זמרת בעלת אינספור להיטים ששהו שבועות על גבי שבועות במקום הראשון במצעדים - אין שום הצדקה לבצע שירים ממאגר השירים השוליים והנשכחים ביותר בקריירה שלך.

באופן כללי לאורך ההופעה כולה הייתה תחושה של לאות ואף שיעמום, נכון, אולי זה החום שהתיש את כולם, אבל המופע פשוט לא התרומם והיה עמוס בקטעי מעבר ארוכים מנשוא ומיותרים, קארי הלכה שוב ושוב להחליף בגדים והפקירה את להקת הליווי שלה לעשות "שלהלהלהלה" חסר משמעות ולהציג זה את זה לפרטי פרטים כולל שמות הילדים והמצב המשפחתי שלהם, (בשלב מסויים אחד הנגנים זרק אל עבר הקהל הבלתי משולהב בעליל את מגבת הזיעה שלו, באקט הירואי של קריאת המפה באופן שגוי לחלוטין).

כאמור, במשך ההופעה הוקרנו על המסך קטעים מקליפים ישנים של קארי, ביניהם כל קטע הפתיח מהשיר "honey" כשעולה התהייה - אם זה קטע שכולנו בבית מעבירים קדימה ביוטיוב, למה להקרין את זה במופע חי מול עשרות אלפי אנשים? וכך עמדנו לנו חסרי אונים ובלי יכולת ללחוץ על 'דלג', צפינו יחדיו בקטעי יוטיוב וחיכינו שהמופע יתרומם, או כפי שצעק אל עבר הבמה מישהו מאחוריי - "יאללה, תרימי כבר!"

בסופו של דבר מה שמריה קארי הייתה זה זמרת ענקית ונדירה, והיום היא כבר לא. זה אמנם לא היה מופע פלייבאק אבל זאת גם בפירוש לא הייתה מריה של "MTV unplugged", זו שבשבילה הייתי מוכנה לעזוב הכל, לנסוע לראשון, להזיע שלוש שעות, לקנות קולה במאות שקלים ולחזור הביתה בפקקים. הקול שלה כבר לא צלול, חזק, עם אינסוף אוקטבות ונויאנסים ולפעמים אפילו היה נראה שהיא בכלל לא מנסה, שהיא פשוט שמה את המיקרופון ליד הפה ועושה תנועות ורחשים, אבל היו גם רגעים אחרים בהם היא כן קצת יצאה מעורה וניסתה באמת לשיר, זה עדיין לא היה טוב כמו פעם אבל זה לפחות היה קצת יותר מנחם.

את צפצופי סונר הדולפינים המזוהים איתה היא כבר לא עושה ושום דולפין לא בא, אבל היא כן שרה בסוף המופע את "without you" כשברקע הוקרנו גלי ים, הרי געש ושקיעות וזה היה אמנם טיפשי ומיושן אבל לפעמים, מנה גדושה של קיטש ונוסטלגיה - אלו ערכים תזונתיים שהנפש זקוקה להם.

אז נכון, זאת לא הייתה מריה קארי שעליה גדלתי, זאת ששמתי את הדיסק שלה בדיסקמן וזייפתי לצידה בקולי קולות ובהנאה מרובה, ואולי אפילו לא הייתי מזהה אותה היום ברחוב, אבל היא באה לישראל והופיעה בראשון לציון בשמלת פאייטים והזיעה למוות ונתנה את כל מה שיש לה היום לתת ועל זה ובכל מקרה - יש לי בשבילה פינה חמה בלב.