ביקור נעים: ההופעה של יעל נעים הביאה איתה שפע של אהבה ומוסיקה נהדרת

בכל פעם שאמן ישראלי זוכה להצלחה מעבר לים, אין שום מצב שנצליח לפספס את זה. הידיעות יתפרסמו באינטרנט, האמן יגיב בצניעות, וכולנו נרגיש שהוא חלק מהגאווה הלאומית שלנו. אבל המקרה של יעל נעים קצת שונה: היא מצליחה מאוד בצרפת, שם היא חיה ופועלת, אבל כמעט ולא זוכה להכרה בישראל.

נכון שרק בפברואר האחרון היא זכתה בתואר "זמרת השנה" במקבילה הצרפתית לגראמי, אבל יעל נעים היא עדיין מעין סוד בקרב הקהל הישראלי, שזוכר לה בעיקר את הלהיט הענקי "New Soul" מהעשור הקודם, וחבל כי המוסיקה שלה היא לא פחות ממופלאה (ואלבומה האחרון, "Older", הוא הוכחה לכך), והיא הצליחה להוכיח את זה כשבהופעתה אמש (שלישי) במשכן לאמנויות הבמה בתל אביב היא הביאה איתה ניחוח צרפתי קסום וכובש.

אך עוד לפני שנעים עלתה לבמה, חימם אותה במשך כמה שירים בחור צעיר שהציג את עצמו כ"אייל", ובהחלט היה נראה שמדובר במוסיקאי מוכשר שההשפעה של ג'ף באקלי עליו גדולה מאוד. הוא ניגן בפסנתר ובגיטרה, הוא שר באנגלית מצוחצחת, והוא בעיקר העלה את הציפיות לקראת הופעתה של נעים. בסוף ההופעה, אגב, יתברר כי מדובר באחיה של יעל נעים - ולמרות שהפרוטקציה לא מחביאה את עצמה, זהו מקרה של פרוטקציה מוצדקת מכיוון שבזמן קצר בו הופיע הוכיח אחיה של המופע המרכזי כי המוסיקה זורמת בוורידים שלו ושהכישרון עובר במשפחה.

לאחר מספר דקות של המתנה, עלתה יעל נעים על הבמה - והאווירה במשכן השתנתה והתחילה להתעורר. היא פתחה את פיה, והקול שיצא ממנו היה פשוט נקי וללא רבב במשך ההופעה כולה. זה לא משנה באיזו שפה או קצב היא שרה, יעל נעים הביאה עימה לבמה יכולת ווקאלית מרשימה במיוחד, לא רק ב"טכניות" שלה אלא גם בדרך שבה היא הגישה את השירים שלה עם רגש שלא הפסיק לזרום אפילו לרגע אחד.

זה לא משנה מה יעל נעים שרה, על איזה כלי נגינה היא ניגנה (אני יכול להישבע שאחרי ההופעה הזו הפך הקסילופון לכלי הנגינה האהוב עליי) או איזה סיפור אישי היא סיפרה לקהל, היא פשוט הצליחה להמיס לבבות של כל כך הרבה אנשים. אלה לא רק השירים המצוינים, והיו כאלה מכל התקופות, למשל "Go To The River" שכלל עיבוד שונה ומיוחד או הקאבר שלה ל-"Toxic" של בריטני ספירס שזכה בהופעה לעיבוד שונה ופסיכי משל עצמו, זה כל מה שהיא הביאה איתה שהפך את הערב הזה למה שהוא היה.

זו לא הייתה הופעתה הראשונה של נעים מאז שהפכה לכוכבת גדולה, אבל אני בטוח כי זו הייתה המיוחדת ביותר שבהן. נכון שבשונה מאמנים בינלאומיים אחרים יש לה את יתרון הביתיות, אבל לא כל מוסיקאי יודע לנצל את זה בהופעה שלו - והיא הצליחה גם הצליחה. היא הפעילה את הקהל וגרמה לו להרגיש כאילו הוא בעצמו לוקח חלק פעיל בהופעה. השיא היה כשביצעה את "אמא" המרגש, השיר היחיד בהופעה שכלל מילים בעברית, ובמיוחד לפני סוף ההופעה, כשהחלה לבצע את "New Soul" וסחפה אחריה את הקהל שפשוט לא רצה שהרגע הזה יסתיים.

אולי העובדה שהיא הופיעה מול קהל מקומי הרימה לה, אבל הסיבה לא באמת משנית דבר: לאחר קיץ בו הופיעו כמה מהשמות החמים בעולם (מישהו הזכיר את קווין, אלטון ג'ון וסיה?) מול עשרות אלפי אנשים, הצליחה יעל נעים להעניק לקהל הישראלי (ביחס לאותן הופעות הוא היה מצומצם מאוד) שפע של אהבה, מוסיקה נהדרת ועונג צרפתי. החיוכים הכובשים, הכריזמה המתפרצת, השירה היפהפייה, העושר המוסיקלי - הכל התחבר לכדי ערב אחד נפלא שרק השאיר אחריו טעם של עוד.