עידן עמדי בהאנגר 11: פרפורמר נהדר שהרים מופע מוצלח במיוחד

עידן עמדי הזה, שיהיה בריא: הוא רק בן 29 וכבר יש לו קורות חיים לא קצרים בכלל. לנצח נזכור לעמדי את השתתפותו בעונה השמינית של "כוכב נולד" (תראו, לצורך העניין, איפה הוא עומד כיום ואיפה הזוכה דיאנה גולבי), אך ככל שהזמן עובר הוא רק משאיר את אותה תקופה תחת אור מעומעם במיוחד. אורות הבמה מתמקדים בעמדי, שהוכיח שכוכבים לא נולדים רק מהמקומות הראשונים.

ארבעה אלבומים הספיק עמדי לשחרר עד כה בקריירה היחסית קצרה שלו, ואת האחרון שבהם ("חלק מהזמן") הוא השיק בהופעה מיוחדת בהאנגר 11 בנמל תל אביב, שם הוא עמד על הבמה לעיניהם של מעל לאלף אנשים כאילו הוא נותן לכל אחד ואחד מהם מופע פרטי משלו. הוא כבר חרש כמעט כל במה אפשרית, זכה בתארים ובפרסים רבים, הושמע אינספור פעמים ברדיו הישראלי - אז מה זה בשבילו הופעה כה גדולה כדי להשיק את אלבומו הטרי?

עם השנים עמדי צבר לעצמו ניסיון רב מאוד, דבר אותו הוא הוכיח כבר עם פתיחת ההופעה בשיר "עד שיעלה היום הבא". נכון שמדובר באחד מלהיטיו הרבים, אך ניתן לפרש את שמו (במכוון או שלא) כמעין הצהרות כוונות של עמדי. כוכבי ריאליטי באים והולכים, אבל הוא כאן כדי לעבוד קשה ולהוכיח לכולם, ובעיקר לעצמו, שהוא כאן כדי להישאר. והעבודה הקשה שלו משתלמת כי מאותו הרגע ובמשך קרוב לשעתיים הוא פשוט סחף את הקהל בפשטות הכובשת שלו.

הוא ביישן אמיתי ואדם צנוע, אך הפרסונה הבימתית שלו מעט שונה מאיך שהוא מציג את עצמו מפעם לפעם בתקשורת. הוא לא פוחד לספר סיפורים אישיים מהעבר הרחוק והקרוב ולערבבם ברקע לשיריו (כמו שעשה בכנות יפה ב"קול זיכרון ישן") באותה מידה בה אין לו שום בעיה לרדת מהבמה ולהסתובב בקהל כאילו היה שלמה ארצי (האזכור המתבקש הזה היה צריך להגיע באיזשהו שלב, לא?). הוא חושף מעצמו במינון הנכון: נותן קצת מהמתיקות שקיימת בו אך משאיר טעם לעוד.

אך עם כל הכבוד לאישיותו של אדון עמדי, זוהי אינה הסיבה היחידה שהוא מצליח למלא אולמות בתדירות כל כך גבוהה: השירים שלו פשוט מוצלחים, במיוחד כשהם מבוצעים עם האנרגיה הבועטת שלו. כל זמר מצליח יכול לבצע את הלהיטים שלו ברצף אקראי ולסמן וי על כל אחד מהם, אך עמדי משקיע בסדר השירים כדי שזה יזרום בצורה הנכונה גם כשהוא מבצע כמה משירי האלבום החדש שעדיין לא נחשפו לקהל כולו. הוא התחיל בעיקר בשירים היותר שקטים שלו שעשו נעים באוזן, ובהמשך עבר לשירים הקצביים יותר, אלה שגרמו לכל אחד ואחת בקהל להרים את התחת מהמושבים שלהם כדי להזיז את עצמם קצת מצד לצד, כי אפשר היה להתנגד לתנועות של הגוף.

אין ספק כי הוא יכול היה לספק הופעה מוצלחת לבדו, אך זו בכל זאת התקיימה תחת טייטל חגיגי  - ולכן זה היה תירוץ מושלם לארח את יובל דיין, חנן בן ארי ומירי מסיקה הכל כך מוכשרים. כל אחד מהם ביצע עם עמדי שני שירים, ולמרות השוני הגדול ביניהם הם השתלבו היטב בתוך המופע בכלל ועם עמדי בפרט. דיין הרטיטה לבבות ב"עד שתחזור", בן ארי העיף את הקהל עם הביצועים האדירים ל"בזמן האחרון" ול"תותים" (אחד הרגעים הכיפיים ביותר שהייתי בהם בתקופה האחרונה, ואני אפילו לא חובב גדול של השיר הזה) ומסיקה עשתה את מה שהיא יודעת לעשות הכי טוב, שזה לטרוף את הבמה ולא להשאיר אחריה שאריות (בחיי, הדרך בה היא ביצעה "עכשיו אתה חוזר בחזרה" הייתה לא פחות מפנומנלית). השלושה האלה לא היו מיותרים, אלא ההיפך - הם עזרו להרים מופע מוצלח לגבהים גבוהים אפילו יותר.

בשורה התחתונה, הופעת ההשקה של עידן עמדי הייתה צעד נוסף בדרכו אל פסגת הזמר הישראלי. כבר כיום הוא אחד הזמרים-יוצרים האהובים ביותר במדינה, והוא ממשיך להתקדם בצעדי ענק אל מקומות שרבים היו יכולים רק לייחל להם. זו לא רק העובדה שהוא פרפורמר נהדר בעל כריזמה ענקית שנותנת לו כל כך הרבה נקודות זכות, אלא בעיקר הדרך שלו לגרום לקהל להתאהב בו וליהנות משיריו במהירות ובמסירות - וכל זה כשהרגליים שלו נשארות נטועות חזק באדמה. אם העבר הלא רחוק והווה שלו כל כך זוהרים, נשאר רק לתהות מה צופן העתיד עבור עידן עמדי - ואני בטוח שכוכבו ייזהר אפילו יותר.