אין עליהם: דימטרי וגאס ולייק מייק הוכיחו שוב שהם הפרפורמים הכי טובים בסצנה
למרות סדר הופעות הזוי וחימום באורך הגלות Lost Frenquencies ודימטרי וגאס ולייק מייק סיפקו את הסחורה בלייב פארק • ביקורת הופעה
פסקה ראשונה
אמש (שלישי) הלייב פארק התמלא שוב ברייברים שהגיעו לראשון לציון (ולא בפעם האחרונה העונה) לראות עוד DJ'S מהשורה הראשונה שמנגנים מולם.
הפעם היו אלה "Lost Frequencies" ובעיקר דימטרי וגאס ולייק מייק, צמד האחים הבלגים-יוונים שמדורגים היום במקום השני בעולם ברשימת ה-DJ'S הטובים בעולם של "DJMAG", שהגיעו לאמפי פארק שהפך למיקום המועדף להופעות של DJ'S בישראל.
זה אמנם לא קשור להופעה, אבל היה מאוד משמח לגלות שבמקום מוכרים בירה ולא כופים על כולם לשתות וודקה ועראק, ח"ח למארגנים על המלחמה בכפייה הדתית.
קרדיט וידאו: עומרי סילבר
פסקה שנייה
נחזור להופעה, הערב נפתח עם DJ יובל זך המקומי שהחל את הסט שלו בצורה די טובה. הבעיה הגדולה של הסט הייתה האורך שלו. יותר משעה וחצי ניגן הישראלי ולמרות הכישרון שיש לו, הוא עדיין לא במקום של להחזיק סט כל-כך ארוך ובחצי שעה האחרונה שלו הסט היה מעייף.
אחרי זך עלתה לבמה DJ MATTN הפחות מוכרת שהתפרסמה בזמן האחרון בעיקר בגלל המראה שלה והעובדה שהיא בת זוגו של דימטרי וגאס, חצי מהצמד שהגיע להוביל את הערב.
כצפוי, הסט שלה היה חלש מאוד ודי ברור שהיא הגיעה ללייב פארק בעסקת חבילה עם בן זוגה הקצת יותר מוכשר. אבל בואו נדבר רגע על סדר ההופעות הדי תמוה אמש.
אוליבר הלדנס פה
פסקה שלישית
פתיחת השערים לאירוע הייתה ב-11:00 בלילה ורק בסביבות 02:15 עלה ה-DJ הראשון הגדול לבמה, שעה שבדרך כלל ברייבים היא שעת השיא של הערב. גם זך וגם MATTN סבלו מאוד מהעובדה שהקהל קצת איבד סבלנות ובצדק, היה הרבה יותר הגיוני להתחיל את המופעים המרכזיים ב-1:00 ולסיים עם MATTN למי שבעניין או לחלופין לפרסם ליינאפ מדויק במקום להחזיק את הקהל שבוי עד 02:15, אז היה זה Lost Frequencies הצעיר שעלה לבמה.
הבלגי המוכשר החל את הסט שלו בצורה קצת יותר רגועה אבל ידע להכניס את הקהל מהר מאוד לעניינים עם סט מאוד מגוון שכלל, בין השאר, את הרמיקס המפורסם שלו ל"What is love" והמון וייבים טובים.
ככל שהסט התקדם, "לוסט" העלה את הקצב והעיר את הקהל עם הרבה טרופיקל האוס איכותי ומקורי ושימוש חכם ולא מוגזם במוזיקה של אחרים (השימוש ב"Fuego" של ALOK היה אדיר) ולא שכח גם להניף את דגל ישראל לשמחת הקהל.
אם נחזור לשנה שעברה לרגע, הסט שלו מאוד הזכיר את זה של אוליבר הלדנס בפארק שנה שעברה, אמן קצת פחות מוכר לקהל הרחב שמספק סט אדיר וכמעט גונב את ההצגה מהמופע המרכזי.
פסקה רביעית
בסביבות 3:30 לפנות בוקר (שעה שהיא שבדרך כלל היא סוף הסט המרכזי/תחילת האפטר פארטי) עלו לבמה מי שבשבילם הגיעו 10 אלף איש ללייב פארק.
דימטרי וגאס ולייק ומייק הם שנים מהאמנים הכי מעוררי מחלוקת בסצנה. לצד צבא מעריצים אדיר והטייטל "הפנים של טומורולנד" יש גם המון קולות שמבקרים את הצמד על חוסר המקוריות שלהם ועל העובדה שרוב הזמן הם עסוקים בלהלהיב את הקהל ופחות במוזיקה עצמה.
ואכן, זהו סוד כוחם של "דימה ומישה", האנרגיות שהם מקרינים והיכולת שלהם להזיז את הקהל בכל שעה היא הסיבה שהם זוכים לכל-כך הרבה הערצה וכך היה גם אתמול בפארק.
הצמד לא הפסיק לפנות לקהל בראשון לציון (למרות שהם פנו לתל אביב בכלל; מ-"Puts Your Hands Up", הקראוד ריאקשנס המפורסמים שלהם וכמובן האהבה שהם מפגינים לישראל ("ישראל, אנחנו אוהבים אותך" והנפת הדגל באחד הלהיטים הגדולים) יחד עם התפאורה הסופר מושקעת וההפקה המרשימה קיבלנו שואו נהדר שהוכיח שוב שבכל מה שקשור לפרפורמינג אין הרבה שיכולים להתעלות עליהם.
פסקה אחרונה
מבחינה מוזיקלית אפשר לחלק את הסט לשלושה חלקים. החלק הראשון של הסט היה מצוין ומלבד האוס גם המון דאבסטפ נהדר והארדסטייל שפשוט העיף את הלייב פארק באוויר.
החלק השני ביסס את הטענה של אלה שפחות אוהבים את הצמד ומכנים אותם "אייפדים". לא רק שהצמד התעסק יותר בקהל ופחות במוזיקה (וקצת חזרו על עצמם גם בקטע בדרכים שהם בחרו להלהיב את הקהל בהם) הם גם ניגנו קטעים של אמנים אחרים. בשלב מסוים הם ניגנו שלושה שירים של מרטין גריקס ברציפות, קצת מביך בהתחשב בעובדה שמדובר בשניים מהDJ'S הגדולים בעולם.
החלק השלישי והאחרון של הסט היה הטוב ביותר, הDJ'S הרשימו עם חלק אחרון מעולה שכלל גם את הלהיט הכי גדול שלהם ואחד ההמונים הגדולים ביותר של המוזיקה האלקטרונית, "Mammoth" ושלחו את כולם הביתה עייפים, אך מרוצים..
קרדיט וידאו: עומרי סילבר
בשורה התחתונה, בזכות סט אדיר של "Lost Frequencies" ועוד שואו נהדר של דימטרי וגאס ולייק מייק אפשר לסמן את הערב בלייב פארק כהצלחה, למרות סדר ההופעות המעט מוזר.
מדובר בפתיחה מכובדת מאוד לעונה עמוסה ברייבים שתמשיך בשבת עם W&W וויני ויצ'י באומן 17 ותגיע לשיא עם דדמאוס, ארמין ואן ביורן וטומורולנד יונייט. אנחנו כבר לא יכולים לחכות.
קרדיט וידיאו: שובל לוי
הכנס וידאו ישראל