הכוח איתם: האירוע שהוכיח שסצנת ההארדסטייל כאן כדי להישאר

אני וסגנון ההארדסטייל אף פעם לא היינו חברים והאמת? חלק גדול מכך הוא בגללי

 

זה לא שלא נתתי הזדמנות לז'אנר, מצאתי את עצמי שומע לא מעט שירים באוזניות וגם הייתי לכמה דקות בבמת ההארדסטייל ב"טומורולנד", אבל חוץ מהסט של האדהאנטרז ב"לייף אין קולור" (שקשה לא להסכים שהוא היה מעולה, אבל אפשר להתווכח אם הוא היה הארדסטייל) אף פעם לא חוויתי את המוזיקה הזו בלייב, שלא נדבר על לחוות את הסצנה עצמה.

בחמישי התקיים האירוע "מיילסטון 2", האירוע השני של קהילת ההארדסטייל של ישראל במועדון "The Gate" בתל-אביב והחלטתי לבוא בראש פתוח ולתת לסגנון ולסצנה הזו, שגודלת לאט לאט, הזדמנות אמיתית.

עוד כתבות שיעניינו אתכם:

 

נגד הזרם: הז'אנר הכי קשוח במוזיקה האלקטרונית הגיע לישראל

"כל ה-DJ's הגדולים מדברים על הקהל הישראלי באהבה גדולה"

פרסום ראשון: טימי טראמפט יופיע בישראל

 

אני נכנס למועדון ורואה הפקה "צנועה" יחסית, בטח ביחס לממדים שאני מכיר מסצנת ה-EDM, אך עדיין מושקעת מאוד - מסכים, לייזרים במידה, כל מה שצריך כדי לתת אווירה טובה אבל לא להפוך את התפאורה והמקום לדבר העיקרי. המקום התמלא לאט לאט בהרבה אנשים מסצנת ההארדסטייל אך גם בלא מעט אנשים ששמעו על האירוע ורצו לראות על מה כל ההייפ.

 

כשאני ניגש לבר, המקום שבדרך כלל הכי מעצבן אותי במסיבות, להזמין משקה אני מגלה מחירי אלכוהול נמוכים מאלה שאני מכיר מאירועים עם DJ's בינלאומיים.

 

רק בחודש האחרון הייתי באירוע שבו בירה עלתה 32 ש"ח וכוס וודקה רדבול עלתה 58₪. המחירים כאן? 22₪ לבירה (טובורג, קורונה, היינקן וכו'), 32₪ לערק אשכוליות, 34₪ לוודקה רדבול. עוד הוכחה שאפשר גם לעשות רווח יפה מאלכוהול ולא לעשוק את הקהל.

את הערב פתחו הצמד הישראלי Headout עם סט מגוון מאוד שהכיל EDM (לגמרי אזור הנוחות שלי), דאבסטפ וכמובן הארדסטייל ובגדול עשו עבודה טובה בלחמם את האווירה.

הסט הראשון גרם לי להתרשם מהסאונד במקום שהיה עוצמתי, אבל לא מחריש אוזניים, מותאם בצורה מצוינת לאקוסטיקה של המועדון וגם לסאונד של הז'אנר.

אחרי Headout עלו לבמה Crystal Lake, צמד יוצרי ההארדסטייל הישראלי המפורסם בעולם. מבחינה מוזיקלית קריסטל לייק סיפקו את הסחורה אך דווקא השואו שלהם היה מעט בעייתי וכלל לא מעט "הפעלות" לקהל וזה הרגיש לי טיפה מאולץ. קשה לי להבין מדוע צמד כל-כך מוכשר מתעסק כל-כך הרבה בלדבר עם הקהל (שבמקרה הזה, בא נטו בשביל המוזיקה) במקום לתת למוזיקה לדבר בשבילו.

אחרי קריסטל לייק עלה לבמה PaceMakerz (עדן הלפרין, אחד ממפיקי האירוע) לתשואות הקהל. כמי שלא שמע אותו לפני הייתי בטוח שהקהל כל-כך שמח לראות אותו על הבמה כדי להודות לו על ארגון האירוע אבל ברגע שהתחיל לנגן הבנתי שזו ממש לא הסיבה.

בלי דיבורים או הפעלות כאלה ואחרות PaceMakerz סיפק סט פשוט מעולה של אופוריק סטייל - מרמת בחירת השירים ועד מיקומם בסט.

 

אך עם כל הכבוד לכל האמנים הישראלים שעשו עבודה טובה בסה"כ, לערב הזה אנשים הגיעו כדי לשמוע את טיונבוי. בזמן שה-DJ הוותיק עולה לבמה ומתחיל לנגן את המוזיקה שלו, אני מסתכל על הקהל ובשלב הזה כל מי שעדיין במועדון, בין אם זה חברי קהילת ההארדסטייל של ישראל או אנשים שחיפשו משהו אחר, ממש בתוך זה.

אבל אם מסתכלים עמוק לתוך העיניים של האנשים אפשר להבדיל בין ההנאה של מי שאזר אומץ להגיע לאירוע הזה וגילה בו משהו חדש ומעניין (אני שייך לקבוצה הזו) לבין האושר המזוקק, זה שגורם לעיניים של האנשים לנצוץ ולדמוע, של אלה שאחרי שנים של טיסות למקומות רחוקים כדי לחוות את המוזיקה שהם אוהבים, סוף סוף מקבלים אותה בביתם ובעוצמה כזו.

והמוזיקה עצמה? טיונבוי ממשיך את הקו של הערב שהתחיל עם פייסמייקרז ומציג סט של הארדסטייל אמיתי. הוא לרגע לא חושב על הקהל האחר שהגיע או קורץ לאיזשהו ז'אנר ומנגן רק הארדסטייל טהור והאמת? זה יותר ממבורך. המוזיקה של טיונבוי כל-כך עוצמתית וכל-כך מלאת רגש והיא הצליחה לסחוף את הקהל כולו, שבמשך קרוב לשעתיים לא הפסיק לרקוד.

 

 

היה מדהים לראות DJ גדול כל-כך, שרק לפני כמה שבועות ניגן מול עשרות אלפי אנשים באמסטרדם, מגיע לנגן מול מאות בודדות של אנשים כאן בישראל ואין שום דרך אחרת להסביר את זה חוץ מתשוקה אמיתית למה שהוא עושה. גם העובדה שהוא ניגן 20 דקות יותר ממה שהיה אמור לנגן, רק כי הקהל היה צמא לזה כל-כך, מחזקת את התחושה הזו.

בשלב הזה אני ניגש לאחד מהשועלים הוותיקים יותר בסצנה, עם חיוך ענק של הנאה על הפנים שלי ואומר לו "תהנה מזה, כי זה לא יישאר עוד הרבה", הכוונה שלי הייתה לא להארדסטייל ,כי הרי אם מישהו היה צריך עוד הוכחה שההארדסטייל כאן כדי להישאר הוא קיבל אותה אתמול; אני מדבר דווקא על האותנטיות, המחתרתיות של אירוע כזה ושל הסצנה עצמה שלבטח תגדל אחרי שאנשים ישמעו עד כמה מוצלח האירוע היה אתמול.

 

 

הבנייה המוזיקלית המדודה של הערב הביאה עוצמה שרק הלכה וגדלה. החזקים ממני, אלה ששרדו את מופעי הפתיחה ואת הסט הארוך של טיונבוי, קיבלו את מבוקשם כשSanchuk- (רומן, אחד ממארגני האירוע) לקח את המושכות והעלה את המוד להילוך גבוה אף יותר עם סט שהיה 100% רו (Raw) סטייל. על הדר (Infected by Madness) שחתמה את הערב בסט הארדקור מלחמתי יוכלו להעיד רק הלוחמים הבכירים שכן בשלב הזה אני כבר הייתי במאנצ' של אחרי הסערה.

 

 

ואיכשהו בסביבות 05:30 בבוקר, כשאני כבר במיטה וחושב על איך לסכם את האירוע אני נזכר בשיחה קצרה שהייתה לי עם עדן ובתשובה שלו לשאלה שלי לאיך גודלים מכאן ומבין פתאום את התורה כולה - "אנחנו לא מתכוונים לגדול, טוב לנו ככה ומי שרוצה כרטיס לאירוע שירכוש אותו מוקדם או שיחכה לעוד הזדמנות", המשפט הפשוט הזה מסכם לי את התורה כולה - ההארדסטייל כאן כדי להישאר, אבל אם זה תלוי במארגני האירוע הוא ממש לא מתכוון לאבד את הייחודיות והמחתרתיות שלו, גם אם זה במחיר של להרוויח פחות.