לקחת פלס זמן

קחי פסק זמן מלהמציא את עצמך, קרן פלס. קחי פסק זמן כדי לכתוב שירים משלך ומלים משלך, ותני לקאברים לנשום. קחי צעד אחורה ועשי כבוד ליוצרי השירים המקוריים. באותה ההזדמנות, בחני קצת איך אנשים מוכשרים מייצרים גרסאות כיסוי. כי גרסאות כיסוי, בניגוד לתדמית החפיפניקית שיצאה להם, צריך לדעת לעשות.

גרסאות הכיסוי לשירים ישראליים פושות באוזנינו בשנים האחרונות, הרבה הודות למסחרת המוסיקה החדשה. נראה שמצד אחד אין מספיק כשרון ציוני (ותעוזה כחול-לבן), ולכן אין יותר שירים שמטלטלים אותנו, מציעים לנו משהו חדש ומריצים אותנו לחנויות. מצד שני, כל הכשרון שקיים, מתנקז לסרט הנע של כוכב נולד, המייצר חדשות לבקרים כוכבים על פי יכולותיהם לבחור לעצמם את הקאבר הנכון לקולם, ולהמם את הצופים בקליימקס פזמוני. כך חירב יהודה סעדו את "שדות של אירוסים" של שלמה ארצי, נינט את "ים של דמעות", ואפילו בריטני ספירס חיקתה את ג'ואן ג'ט ב"I Love Rocknroll" ועשתה מזה בוחטה, אם כי לא פריסטיז' מוזיקלי. כי אין מה לעשות, קאבר צריך לדעת לעשות.

אבל לפעמים, קאברים מתגשמים. לפעמים, כשהיוצר יודע להכניס את האיכויות המיוחדות שלו לתוך היצירה ולשנות אותה, גם אם קצת, לכדי יצירה חדשה. כך ג'וני קאש, בקולו המשועמם והדכאוני, יצר תופין חדש ליצירה המוצלחת מלכתחילה "Hurt" של ניין אינץ' ניילז. כך פלסיבו נתנו גרסה מצמררת משלהם ל"Running Up That Hill" של קייט בוש. כך גוון סטפאני חידשה את "It's MY Life" של טוק טוק, והצליחה להכניס מאישיותה המתפרצת לשיר מוצלח מהאייטיז.

לקחת יצירה טובה ולשעמם איתה

אבל קרן פלס לא הצליחה לשדרג את היצירה המוצלחת ממילא של אריק איינשטין ושם טוב לוי. במקרה הטוב, היא מצליחה לשעמם עם הביצוע שלה. השיר, משנת 84', היה שיר אווירה, שיר חבר'ה, שיר של תל אביב שמשתחררת לאט לאט מהסבנטיז. פלס ניסתה לקחת את היצירה הזו ולהפוך אותה למשהו עכשווי, מ-גניב. היא הכניסה את עצמה לשיר, ואכן, בהתאם, אין בו כלום.

השיר הוקפץ מעט, ואת מקומו של קולו האגבי של אריק אינשטיין, תפס קולה הנעים (והאנמי מדי, לטעמי) של פלס. כך היא מנסה להכניס את המאזין לאט לאט לאווירת פסק הזמן של השיר, תוך כדי התעצמות המלודיה עד כדי "כוכב נולדיות" בפזמון: ו-כולם ביחד, יאללה כפיים, זה הזמן לדמעות, או לריקודים.

וכלי הנשיפה. הו, כלי הנשיפה. מה עלה בדעתם של יוצרי/מפיקי הגרסה החדשה? ייתכן שבעיני רוחם ראו המחדשים גרסה ג'אזית-קברטית של השיר. מה שיצא, היא גרסה מיושנת, שגורמת למאזין שנקלע לסולו החצוצרות לצעוק "פתו-ח!" ולחכות שחנה מרון תעלה לדירה של יורם.

ולא חלילה שאין קאברים מוצלחים בעברית. ההיפך הוא הנכון. יוצרים רציניים, שיש להם משהו חדש לתת, איכות ייחודית וקול אישי, עושים את שיעורי הבית ומפיקים גרסאות כיסוי נפלאות שאף עולות על המקוריות. עברי לידר העניק רובד נוסף ל"בוא" של ריטה. ברי סחרוף נתן בראש עם "עיר מקלט" של אהוד בנאי, וגידי גוב שיחק אותה בסדרת דואטים-קאברים עם מבחר זמרי ארצנו. "והגשם יבוא" שהוא מבצע עם מיקה קרני נופל רק במעט, אם בכלל, מהמקור של אנטוניו קרלוס ג'ובים.

אבל קרן פלס לא תכנס לספר המחדשים המוצלחים של כל הזמנים. לא עם הגרסה המרדימה במקרה הטוב, והמייגעת, במקרה הרע, של "פסק זמן". אני מעדיפה לקחת פסק זמן ממנה.