על ראש הגבעה

נתחיל ונאמר שהייתה הופעה אדירה. סייפרס היל הפגיזו את האנגר 11 בנמל תל אביב, וכל חובבי העשב שהצליחו להתגבר על התשוקה להידבק לספה, ולדחות את המחשבה We ain’t going out like thatקיבלו את השואו של חייהם. לכל היתר - הפסדתם.

למשך שלוש שעות הפך אמש ההאנגר למקדשם של הסטלנים באשר הם. זה התחיל עם הדג נחש שלפי עדותם היוו מנה ראשונה לא רעה, ובאמת נתנו מופע חימום כיפי וראוי. הפאן המשיך עם סייפרס, הבלון המתנפח שלהם, שני הזמרים, המתופף והדי.ג'יי האנרגטיים, וטונות של אטיטיוד מקפיץ, משלהב, ומאוד מעושן.

יכול להיות שמי שלא חובב מדשאות לא מצא את עצמו בהופעה הזו. מצד שני, למה שמישהו כזה יגיע למופע של להקה שעל עטיפת אלבומה המצליח ביותר כתבה עשרות סיבות להפיכת המריחואנה לחוקית, וכללה בו שירים בעלי שמות מרומזים כמו: Legalize it, I wanna get high, ו- Hits from the bong.

אלו שאהבו את האלבום ההוא, וחלק שאף המשיך לעקוב אחר פעילות הלהקה מאז, היו אתמול בהאנגר 11. כולם מלבד אולי אותם סטלנים עצלים שהתקשו להתגבר על המחשבה מהפסקה הראשונה וכנראה היו אלו שגרמו למופע לעבור להאנגר מהלוקיישן המקורי שתוכנן, גני התערוכה. להם אני רוצה להודות בהזדמנות זו מקרב לב על הסאונד הנפלא, והמיזוג המקפיא שאופייניים להאנגר, ולהעניק להם כאות תודה גיגית מלאה במעט מאגלי הזיעה שנטפה שם, אפופה בניחוח גבינה כחולה משובחת שנישא שם באוויר, ומלווה בשריקת הפידבק המצמררת שצצה לה באמצע ההמנון I wanna get high. כן, הם שרו את זה, עכשיו תאכלו את הלב. תודה.

אבל חוץ מהחום והסאונד, אליהם כבר התרגלנו לצערנו, ההופעה הייתה,כאמור, מצוינת למן ההתחלה, כשבחושך התנפח לו בלון ענק בצורת שלד יושב על כס מלכות, עם כתר לראשו, וג'וינט בין אצבעותיו, ותפס את מרכז הבמה. סייפרס היל נתנו לקהל בראש, הקפיצו אותו, גרמו לו להרים ידיים, לצעוק בכל הכוח, לסמן אצבע משולשת לחזירים כחולים באשר הם, ולהודות בשאגות שגם הוא חובב גראס ואלכוהול.

נכון, אחרי פרצי אקסטזה בלתי נשלטים של הקהל, להם אחראי רצף שירים ישנים ואהובים של הלהקה, כדוגמת Lick A Shot ו- Dr. Greenthumb, נרשמה ירידת מתח קלה כשלבמה עלה ראפר אורח מלוס אנג'לס שקורא לעצמו האלכימאי. כשהוא שר הקהל אמנם זז, אבל לא ממש הרעיף עליו אהבה. אחר כך גם היה קטע ארוך למדי של כלי הקשה, שקצת קטע את ההתלהבות, וגרם לקהל לעמוד לכמה רגעים. מצד שני מזל שהוא הגיע, מפני שהוא אפשר לנו לנסות לנשום קצת, ולשמור על עצמנו במצב צבירה מוצק, לפני הפיכתנו הסופית לנוזל.

לשמחת כולם הלהקה חזרה לעצמה יחסית מהר, והמשיכה לגרום לקהל כאבי רגליים, זרועות, הזעה מוגברת ואובדן קול, עד שבסוף הגיע סיום מפואר עם השיר המצוין Rap/ Rock Superstar. למעשה הדבר היחיד שהיה חסר זה הדרן. בחיי שאפילו באחד קצרצר היינו מסתפקים. מי האמין כש-B Real מנהיג הלהקה אמר שזה יהיה השיר איתו תגיד לנו הלהקה לילה טוב, שהוא באמת התכוון לזה. הקהל לבטח לא האמין. עובדה, הוא המשיך לעמוד שם, קורא ללהקה ומצפה שתחזור, למרות שהאורות כבר נדלקו, ועל הבמה הוציאו אנשי הצוות את האוויר מהבלון. טוב נו, גם זו דרך לוודא שנצא מההופעה עם טעם של עוד. לא שבאמת היינו צריכים את זה.