כשהמוזות יורות בתותחים: רציחות בהשראת אמנות

ב-8 לדצמבר, 1980, נורה למוות ג'ון לנון בפתח ביתו שבניו-יורק. המפגע היה מרק דייויד צ'פמן שלאחר הרצח נותר בזירת הפשע, קורא עותק של הרומן של ג'יי.די סאלינג'ר, "התפסן בשדה בשיפון", עליו כתב "זוהי הצהרתי" וחתם בשם "הולדן", גיבור הספר. במשפטו התברר כי צ'פמן שאב השראתו להתנקשות מספרו הפופולארי של סלינג'ר - הוא הזדהה עמוקות עם דמותו של הולדן ובעקבותיו, ביקש "לחשוף את הצביעות בחברה ולהגן על הילדים". עבור צ'פמן, לנון היווה סמל לזיוף ולבורגנות, סמל שיש לגנות ולהוקיע מן החברה, סמל שעליו לחסל למען הדורות הבאים.

בכי הגורל הוא שמי שנרצח באופן ברוטאלי בשל יצירתו של אחר, שימש בעצמו כהשראה לרצח ברוטאלי לא פחות: ב-9 באוגוסט 1969 נרצחה הכוכבנית היפייפה שרון טייט בידי אנשי "המשפחה" - כנופייתו של צ'רלי מנסון. טייט, אשתו של הבמאי רומן פולנסקי, הייתה בחודש השמיני להריונה כש"משפחת" מנסון פרצה לבית ודקרה אותה למוות. על קירות הבית נכתב בדם הקורבנות "חזירים" כמחאה נגד בעלי ההון, אנשי עולם הזוהר והפוליטיקאים.

בחקירה סיפר מנסון כי האלבום הלבן של הביטלס היווה בסיס רעיוני לרצח טייט ולשורת רציחות נוספות. לדבריו, מבין רצועות האלבום נשמעו פניות ישירות אליו אשר הורו לו לבצע את הפשעים אשר עשה. מנסון סבור היה כי חברי הלהקה הם ארבעת פרשי האפוקליפסה שנזכרים בברית החדשה ושיריהם מכינים את מאזיניהם ליום הדין. הוא הוסיף וטען כי שירם " Helter Skelter" ("תוהו ובוהו") מסמל את העתיד לבוא ובהשראתו כינה את מסע הרציחות שלו באותו השם.

חוצים את הקו הזה

בעניין האלימות נגד יוצרים, לא משנה אם הדברים הם בהשראה אלוהית או נקראים פסוקי השטן, בשני המקרים היוצר עלול למצוא עצמו מאוים על-ידי המופרע התורן. סלמן רושדי, סופר בריטי-מוסלמי ממוצא הודי, פרסם בספטמבר 1988 את ספרו הרביעי, "פסוקי השטן", ומאז הוא מצוי תחת איום מתמיד. פרסום הספר עורר את זעמם של מוסלמים רבים בעולם אשר מצאו בו ביטוי ללעג ולזלזול בדמותם של הנביא מוחמד והאייתולה חומייני, מנהיג איראן דאז.

עד מהרה הוחרם הספר בהודו, דרום אפריקה, פקיסטן, ערב הסעודית, מצרים, סומליה, בנגלדש, סודאן, מלזיה, אינדונזיה וקטאר, וביוני 1989 אף נשרף בפומביות בברדפורד שבאנגליה. חומייני האשים את רושדי בכפירה ובפברואר 1989 פרסם נגדו פאתווה - צו הוצאה להורג - והציע פרס של שלושה מיליון דולרים על ראשו. חנויות ספרים שהציעו את הספר למכירה הוצתו, המתרגם ליפנית של רושדי נדקר למוות בטוקיו, המתרגם לאיטלקית הוכה ונדקר במילאנו והמוציא לאור של ספריו של רושדי בנורבגיה נורה ונפצע קשה באוסלו. שמו של מתרגם הספר לעברית הושמט ממנו במטרה להגן עליו.    

אולטרא-אלימות ובטהובן

אל לנו לטעות ולהניח כי מדובר בתופעה ששייכת לאמריקאים המשוגעים או למוסלמים הפנאטיים ואינה קיימת קרוב יותר לבית: אך לאחרונה, בספטמבר 2010, קובי כהן, בן 55 מתל-אביב, כלא בדירתו אישה והסביר לה את העתיד לקרות - "אני אעשה לך את התפוז המכני" (מעניין אם אמר "אני יעשה"). יצירת המופת הקולנועית של סטנלי קובריק, "התפוז המכני" (עפ"י ספרו של אנתוני בורגס), מגוללת את עלילותיו של אלכס, נער בריטי, שיחד עם חבריו מבצע מעשי אלימות מזוויעים בחפים מפשע מתוך הנאה סדיסטית. הסרט גרר גל אלימות בלונדון וירד מהאקרנים עד לשנת 2000. באיחור אופנתי נוסח ישראל, בחר כהן להתעלל בקורבנו תוך שימוש במוט ברזל ובשוט, או כפי שתיארה השופטת בגזר הדין: "אכזריותו שאבה השראה מהסרט".

ב-2 בנובמבר 2004 נרצח הבמאי ההולנדי תאו ואן-גוך בעקבות סרט שהפיק בשם "כניעות" בו דן ואן-גוך באלימות כלפי נשים באוכלוסיה המוסלמית בהולנד, תוך תיאור חייה של צעירה מוסלמית הנאלצת להינשא לאדם שאינה רוצה בו, סובלת התעללות מצידו ונאנסת על ידי קרוב משפחה. "כניעה" מצטרף לשורת יצירותיו המבקרות בחריפות את האיסלאם הקיצוני, את מורי ההלכה המוסלמים ואת שנאת הנשים אשר, להשקפתו, מאפיינת אותם. ואן-גוך נדקר פעמיים, נורה שבע פעמים ומת במקום. לגופתו הודק טקסט מהקוראן. הרוצח, הולנדי-מרוקני בן 26 שהיה לבוש בגלביה, נורה ברגלו על ידי המשטרה ונעצר.