אנריקה הכובש • איך היה בהופעה של אנריקה אגלסיאס?

אמש הופיע אנריקה איגלסיאס בהיכל "נוקיה" שבתל אביב לעיניי כעשרת אלפים מעריצים נרגשים. טווח הגילאים של הקהל היה רחב, מגיל העשרה לזוגות נשואים לאמהות שבאו עם הבנות שלהן (רגע, הלו, התבלבלתן - ביבר היה לפני חודשיים). בעוד ששיעור הנשים בהחלט שלט ללא עוררין, ניתן היה לראות לא מעט גברים מפזזים בהנאה, חלקם אפילו סטרייטים. גילוי נאות, לשערי נוקיה נכנסתי לא-מעריצה, רק אחת שמכירה ואוהבת את כל הסינגלים שלו, אבל יצאתי גרופית מוחלטת. במהלך כל ההופעה חשבתי על הדברים שמפריעים לי בה, בו, ובכל זאת בדרך הביתה זעמתי כי ברדיו לא השמיעו שירים שלו לרגל ההופעה. אז כן, יש לי קובלנות בנוגע להופעה, כמו למה היא הייתה כל כך קצרה ולמה את מירב השירה ביצע בעצם הקהל? אבל הכל מתגמד אל מול השואו, כי אנריקה אוהב את הקהל, לא מפסיק לשפוך לעברו כריזמה ומיניות ומשאיר אותו לרצות עוד ועוד.

הערב התחיל בשעה 21:00 כשהתיישבנו במקומות שלנו, מתבוננות בהנאה בקהל הגודש את היציעים ושרות עם מוזיקת הרקע של מייקל ג'קסון. האווירה הייתה טובה, ההתרגשות בעבעה ומייקל ברקע - מה רע? אבל שיר אחד של ג'קסון הפך לתריסר, ואני מלמלתי בלחץ לחברה שלי שלמייקל יש הרבה שירים ברפרטואר ואנחנו עלולות לחכות עוד הרבה זמן עד שאנריקה יעלה לבמה. לרגע תהינו שמא אנחנו מחכות בעצם לג'קסון, ובשלב מסוים באמת היה נראה שאפילו הוא יעלה להופיע לפני אנריקה.

אנרגיות כבויות וכיפים למעריצים

אבל ב-21:43 זה קרה. האורות כבו, הצרחות התחזקו, המסך ירד. אנריקה על הבמה בג'ינס, טי-שירט וכובע קסקט (אתה לא אמור להיות לטיני או משהו?! איפה החולצה הקרועה???). את ההופעה הוא פתח עם" Tonight" באנרגיות כבויות משהו. כנראה שלא אכל מספיק סוכריות M&M כתומות מאחורי הקלעים.

אחרי כמה "שלום תל אביב" הוא המשיך ל-"Heartbeat" ו-"Rhythm Divine", בו הוא בקושי שר ובעיקר רץ על הבמה מצד לצד ופלירטט עם הקהל. Bailamos המשיך את הקצב הלטיני, שם לאכזבתי אנריקה לא פיזז בחושניות על הבמה. במקום זה הוא התקרב עד כמה שהיה אפשר לקהל וחילק כיפים לכמה ברי מזל.

לאחר מכן הלהקה התקבצה סביבו, האווירה הפכה רגועה יותר והוא ביצע את" Ring My Bell". הרומן עם הקהל התעצם והוא העלה כמה חבר'ה, התחבק והצטלם ושר להם בשיא האינטימיות את "Nunca Te Olvidare" ואת "Don't You Forget About Me".

הקנאה המטורפת של שאר הקהל כנראה לא עברה מעליו והוא שלח את החבורה המאושרת חזרה למקומותיהם, לפני שביצע קאבר ל"Stand by Me". השיר הבא היה "Not in Love", כשזמרת הליווי שלו מחליפה את קליס (ולפי ההתלהבות מנסה להחליף גם את אנריקה). בשלב הזה אנריקה החל להתפוצץ על הבמה. תותחי קונפטי ירו, הקהל קפץ והשתולל ואנריקה נראה מאושר.

22:43, בדיוק שעה מפתיחת ההופעה, האורות שוב כבים ואנריקה יורד מהבמה. הקהל צורח באקסטזה "א-נריקה, א-נריקה". כעבור שתי דקות הוא חוזר בפיצוץ ומבצע יחד עם זמרת הליווי המעצבנת את "Taking Back My Love". נגמר השיר, שוב חושך בקהל ופתאום צרחות היסטריות. אנריקה עומד ממש שני מטרים מאיתנו! שכחתי לרגע שבאתי כבחורה שקולה ובוגרת, שלא לדבר על זה שאני בעצם בעבודה, דחפתי את כל הבנות מהמדרגות ורצתי להידחף מול הבמה המאולתרת שהוא עמד עליה. אך אבוי, אנריקה הצביע על מישהי אחרת בקהל והעלה אותה לרקוד איתו כשהוא שר לה ברומנטיות דביקה את "Hero". את הבכי הנרגש שלה אגב, הוא השתיק בנשיקה.

לאחר האתנחתא השקטה שגרמה לכל הנשים בקהל לרצות לחכות לבחורה בחניון, אנריקה חזר לבמה המרכזית ונתן ביצועים מקפיצים ל-"Escape" ו-"I Like It". את הלילה הוא נעל בביצוע חוזר, הפעם בגרסא ה"מלוכלכת", ל - "Tonight". ואני אומרת - אנריקה, אחרי הופעה מלאת אנרגיות ותשוקה שכזו, למה להדליק סתם?

אנריקה אגלסיאס, היכל נוקיה, רביעי 1.6