ירו למטרה • איך היה המופע של גאנז אנ' רוזס?

גאנז אנ' רוזס עולים לבמה באיחור של שלוש שעות. אקסל רוז השמין ונראה כמו רוקר מזדקן שזמנו חלף. אחר כך, רוז נופל במהלך הופעה ומעז לגרש מעריצים שמגיעים לבושים כמו חבר הלהקה לשעבר סלאש. בסדר, כל הדברים האלו קרו בעבר, מה שהביא למסקנה שכשמגיעים להופעה של גאנז אנ' רוזס דבר אחד בטוח - יש לצפות רק לבלתי צפוי. ואכן, הבלתי צפוי קרה וההופעה שהתקיימה אמש (שלישי) בתל אביב הייתה מהוקצעת, מקצועית, שמחה ובמילה אחת - מעולה.

לא היה קל להיות מעריץ של גאנז אנ' רוזס בשנים האחרונות. כמה צחקו על האלבום האחרון שהוצאתו התעכבה במשך שנים. אינספור מילים נכתבו גם על אופיו הבעייתי של מנהיג הלהקה והסולן, אבל על הבמה בפארק הוא הראה לכולם שכוחו עדיין במותניו, או ליתר דיוק, בקולו. במשך שעתיים וחצי, הלהיבו חברי הלהקה את עשרות אלפי המעריצים ששמרו לה אמונים מאז צאת האלבום הראשון ב-1988 והביקור הקודם בישראל ב-1993.

המופע נפתח עם שיר הנושא מהאלבום האחרון "Chinese Democracy", כשאקסל פרץ לבמה כשהוא לבוש במכנסי ג'ינס קרועים, טי שירט, שרשראות צלב, מעיל עור, כובע ובנדנה אדומה (הניינטיז עושות קאמבק או לא?). הוא פיזז עליה, זז מצד לצד, ובניגוד להופעות אחרות בעולם - גם ידע את כל המילים. השיר קבע את הטון לכל המופע - אקסל נמצא כאן כדי להישאר.

אוסף של להיטים

הסאונד והתאורה, אם תהיתם, היו מעולים, ושאר חברי הלהקה הבריקו בקטעי הסולו בגיטרות אותם חילקו ביניהם שווה בשווה (צריך לתת להם קרדיט על היכולות, אבל ברור שאף אחד עדיין לא משתווה לסלאש). על המסכים מיצגי וידאו שהציגו בעיקר את החיים הטובים שרוקרים אוהבים - בחורות ומכוניות מהירות.

לרגעים נדמה היה שהכל יותר מדי טוב. המופע המשיך עם "Welcome to the jungle", "It's so easy", "Mr. Brownstone" ו-"Rocket Queen" מהאלבום הראשון. נוכחות יפה נרשמה גם לאלבום האחרון עם "Better" ו-"This I Love". בחלק של הקאברים ביצעה הלהקה את "Baba O'Riley" של The Who, "Knockin' On Heaven's Door" של בוב דילן, "Live And Let Die" של הביטלס ו-"Another Brick In The Wall" של פינק פלויד. לא נפקד מקומם של הלהיטים הגדולים "Don't cry", "Civil War","Sweet Child O' Mine" ו-"November Rain".

הכל תקתק - הנגנים ניגנו, הקלידן הוותיק דיזי ריד קיבל סולו על פסנתר כנף, אקסל שר טוב (מלבד כמה זיופים), החליף ז'קטים וכובעים, וירד מהבמה אל הקהל כאילו היה שוב בן 20. אבל, ותמיד יש כזה, תחושה מרירה עברה בגוף. עבר כבר כמעט רבע מופע ואקסל עדיין לא אמר מילה אחת למעריצים - אפילו לא "ערב טוב תל אביב" במבטא שאנחנו כל כך אוהבים לשמוע. גם בקהל, שהורכב מצעירים והורים עם ילדים, לא נרשמה התלהבות יתרה מלבד בזמן שהלהקה ניגנה את להיטיה. האם הכל עובד לפי הספר אבל חסר רגש?

ואז הכל השתנה. אקסל השתחרר וכבר זרק איזה משפט על הלילה החם בתל אביב, הגיטריסט רון "במבלפוט" ט'אל ניגן את התקווה והקהל הצטרף אליו, חברי הלהקה חייכו ביניהם ונראה היה שגם הם מתחילים סוף כל סוף ליהנות. אין ספק, הרוח החיה של הלהקה עדיין נמצאת שם גם 27 שנים אחרי שהחבר'ה המקוריים הקימו את הלהקה בלוס אנג'לס, בתקופה כשכל מה שהיה להם זה חלומות. המופע הסתיים בקונפטי לעבר הקהל ובהדרן "Paradise City". אם ככה ייראה המופע הבא שלהם, אנחנו מוכנים לחכות 19 שנים עד שיגיעו אלינו שוב.

גאנז אנ' רוזס בהופעה, פארק הירקון ת"א, שלישי ה-3.7

>>> רבים ושושנים: מה עבר על גאנז אנ' רוזס?

>>> לעוד מוזיקה