אהבת אמת: גיא ויהל כובשים את הזאפה

ביום שישי האחרון בצהריים, הגיע הצמד המבטיח ביותר מהעונה הראשונה של "The Voice", גיא מנטש ויהל דורון, להופעה בזאפה ת"א. זוהי הופעה שניה מתוך סבב ההופעות לאלבומם האישי החדש, "גיא ויהל" אותו הוציאו בהפקתו המוזיקלית של עופר מאירי. האלבום החדש הוא אלבום שונה מאלבומם הראשון, שנכתב כולו באנגלית, ועם זאת הוא הצליח לכבוש את הרדיו בקלות, עם חיבור חזק לקהל הישראלי שניכר כי לא שכח את הרוק הישן והטוב למרות הכל.

עקבתי אחריהם מרגע החשיפה לכל אורך הדרך - המירוץ למיקרופון בתוכנית, החיבור הטבעי והמתבקש לאביב גפן, המרתון לצידו, החימומים בהופעות שלו, ההתמודדות מול הקהל, שיתופי הפעולה, החשיפות הקטנות, החשיפות הגדולות, ההסתגרות באולפן ההקלטות, הלחן המצמרר למילים של סגן עמנואל בן ישי ז"ל ("שעות של אמת") - אחד השירים הנכונים והחודרים ביותר בפרויקט "עוד מעט נהפוך לשיר", שחרור הסינגל הראשון, האלבום שנולד אחרי ציפייה שלוותה בחוסר סבלנות משווע והופעה אחת רשמית שהכריזה "יצאנו לדרך".

והנה הם כאן, בהופעה הזו, ממשיכים לספק את הסחורה ויותר מזה. בלי שאף אחד יחזיק להם את היד הם פשוט רצים באוויר, וכמה שיותר גבוה. השניים משלבים את הקאברים הנכונים: "Sex On Fire", "ניצוצות" ו"Chasing Cars", שמכניסים את הקהל אל תיבת המוזיקה הפרטית שלהם, שרים את השירים המובילים מהאלבום "תראי אני אוהב", "ארבעים שקיעות", ו"יודעת שטוב לה" ומישרים מבט אל הקהל כדי לראות שכולם שרים את המילים.

השילוב ההרמוני של הקולות והגיטרות לצד ביצועים מושלמים עובדים כמו קסם. בדיוק כמו בפעם הראשונה שראיתי אותם, שוב ידעתי שזו אהבת אמת. המבט בעיניים כבר פחות תמים, הדינמיקה עדיין כובשת ומתובלת בחוש הומור ביישני, המתיקות הכנה, הרכות הנעימה, החספוס המתבקש. כן, זו בהחלט אהבה. ניכר כי שורשי ההצלחה עדיין לא היכו בהם, והם כובשים את הבמה בדיוק באותה התלהבות בה הסתערו עליהם לראשונה, באופן  שמקשה על הקהל להפרד מהם. פשוט חוויה בלתי נשכחת.