"שאני אעמוד מול ארבעה שופטים שיגידו לי אם אני שרה טוב? סורי, אתם לא תגידו לי"

לא חסרות צרות בעולם. בטח שלא בישראל של 2023, מדינה שבה בכל בוקר מחדש אתה מתעורר לעוד יום של כאוס. יש כאלו שפורקים את הזעם באימון טוב, יש את מי שכותבים את הפחדים על הדף ויש את גם את אלה שיבחרו לצאת למסע שופינג מנחם. כל אחד ודרך ההתמודדות שלו.

לכתבות נוספות בתרבות ובידור:

• "כבר כמה חודשים שבכל הזדמנות אני בורחת מהטירוף שאני נמצאת בו"
• קצת משוגעת אבל וואחד פרפורמרית: שרית חדד ריסקה את היכל מנורה
• השעשועון "כלוב הזהב" יקבל גרסה אמריקאית - וישודר ברשת CBS

אצל הזמרת ג'ני פנקין, הפתרון לכל הצרות הוא פשוט לקום ולרקוד כאילו שאף אחד לא רואה. "במקום לברוח - תרקדי", היא מציעה בשירה החדש שיצא אתמול (שלישי). "כמו כולם אני בפקקים, כמו כולם אני לא רוצה להיות תלויה באחרים - זה מטריף אותי", היא שרה. "ואל תשקרו, גם אתם רואים וגם אתם רוצים יותר ממה שאתם מקבלים".

רגע ג'ני, ממה את בורחת? 
"מעצמי! (צוחקת) מעצמי כמובן", היא אומרת בריאיון לדיגיטל 13.

למה שתרצי לברוח מעצמך?
"יש אנשים שחושבים הרבה, מפחדים ומשווים את עצמם לאנשים אחרים. לא בא לי להיות כזאת בראש שלי. אנחנו צריכים לקבל את המחשבות שלנו ולא לדחוק אותן כי הן תמיד יחזרו. לכן אני מציעה, במקום לברוח - תרקדי. הכי נוח זה לרקוד, זה כמו סוג של ספורט. ריקוד מפריש חומרים במוח וזה כיף ברמות. פשוט תקבלי את זה ואל תברחי מעצמך ומהמחשבות שלך - גם אם הן לא נעימות לפעמים".

דווקא חשבתי שכיוצרת, במקום לברוח את שרה. 
"נכון, אבל זה יותר מדי אובייס".

"שירים מכווני טיקטוק? אני לא יכולה, המוזיקה חשובה לי ממש"

ג'ני פנקין (31) החלה את דרכה על הבמות עוד כשהשתתפה בעונה הראשונה של תוכנית הכישרונות "דה וויס", שם הודחה בשלב מוקדם יחסית אחרי שהפסידה בדו-קרב מול אחת, יובל דיין. מאז ועד היום, היא טסה ללמוד בחו"ל, התיישבה לכתוב שירים באנגלית ואחר כך בעברית, שחררה אלבום, חזרה לארץ וכן שיתפה פעולה בין היתר עם קרולינה וטדי נגוסה. "בקיצור, עברתי גלגולים", היא מסכמת.

טוב, עבר קצת יותר מעשור.
"נכון, זה עולם ומלואו. תחשבי שבדה וויס לא ידעתי מה אני רוצה. בכלל. הייתי מאוד אבודה, רק רציתי לשיר. עכשיו יש לי ויז'ן, אני יודעת בול מה אני רוצה לשיר ועם מי".

גם בואי לא נשכח שבתוכנית היית בת 19 וכיום את בת 31. מלבד הזמן שחלף - בשנים האלה ממש הפכת מנערה לאישה. 
"מאוד! שמעי, בזכות דה וויס הבנתי שאני רוצה לשיר והתהפכו לי החיים. מאחת שרוצה לשיר נהייתי אחת שכותבת שירים. ניסיתי בחו"ל ובאנגלית והבנתי שאני רוצה לכתוב בעברית. בעצם הבנתי הרבה דברים על עצמי. התחלתי לכתוב קצת מאוחר, בגיל 24, ופתאום אני בת 31. את קולטת? עבר עולם ומלואו".

וזו לא רק היא שהשתנתה או העולם שבו להתחיל קריירה בגיל 24 נחשב למאוחר. זו גם הדרך שבה שירים חדשים הופכים ללהיטים בן רגע או שירים ישנים חוזרים פתאום לתודעה - והכול בזכות הטיקטוק. כל מה שצריך זה פזמון קליט, ריקוד קליל - ובעיקר המון מזל.

בניגוד לכמה מהקולגות שלה, פנקין לא ממהרת להצטרף לטרנד השירים מכווני הטיקטוק. אתם יודעים, השירים האלה שמראש נכתבים עם משפט מחץ משעשע ופזמון זכיר. "אני לא יכולה, אני לא בנויה ככה. המוזיקה חשובה לי ממש", היא מדגישה.

אבל יש אמנים שעושים את זה במיוחד.
"בטח. אבל תראי, אצלי, לפעמים השיר פשוט מתאים ואני שמה לב לזה (בדיעבד). אחרי שכתבתי את השיר החדש שלי, חשבתי כזה, 'אה, הילדים יוכלו להשתמש בסאונד ולרקוד את זה בטיקטוק'. כלומר, אני לא אזוז מרעיון או אעצב את השיר שלי במיוחד בשביל זה, אבל לפעמים זה מתאים".

יש לי הרגשה שג'ני של היום לא הייתה הולכת לריאליטי.
"לא. ברור שלא. זה משהו אחר. היום אני מסתכלת בצורה קצת יותר צינית על הריאליטי של השירה, את מבינה? הייתי אולי הולכת לאח הגדול, אבל ריאליטי של שירה - שאני אעמוד מול ארבעה שופטים שיגידו לי אם אני שרה טוב? סורי, אתם לא תגידו לי. יש מצב שאני יכולה ללמד אתכם. בזמנו הייתי כזה, 'אני לא יודעת', אבל זה משהו של גיל 19".

את מתחרטת שהשתתפת בדה וויס? 
"לא, מה פתאום. אני לא מתחרטת על שום דבר בחיים שלי. אם לא הייתי שם זה לא היה מוביל אותי לאיפה שאני עכשיו. יש את העולם של הריאליטי ויש את החיים האמיתיים. פשוט צריך לזכור שלפעמים מדובר שם בילדים. אני מבחינתי עדיין לא התחלתי (את הקריירה). אני בהתחלה, זה לא משנה מה עשיתי לפני. זה היה צריך להיות המסלול שלי".

היעד: שוני

וכרגע על המסלול היא בדרך לאלבום חדש ושני במספר, שבו עשרה שירים. "עבדתי עליו עם מלא מפיקים ואירחתי כל מיני אמנים. זה יהיה אלבום קרנבל".

במה הוא שונה מהאלבום הראשון, "זה מה שזה"?
"האלבום הראשון היה קצת יותר אינדי, נקרא לזה. הוא גם היה באווירה קצת יותר... איך אסביר את זה בצורה עדינה? מעט ריחמתי על עצמי. הפעם, המוזיקה יותר פופית. התחלתי לרפרפ גם כי רציתי לנסות כיוונים חדשים".

הפעם את לא מרחמת על עצמך.
"לא, עכשיו זה כזה, 'אוקיי, יש לי מלא מה לתת ואני בטוחה בעצמי במיליון אחוז. אני פחות בוכה, בואי נגיד את זה ככה".

התחלת לרפרפ במקרה בעקבות ההתפוצצות של ההיפ-הופ בשנים האחרונות?
"יכול להיות שזה השפיע בתת-מודע שלי, אבל אני לא בטוחה. אני מרגישה שאני רוצה לעשות ראפ מכל מיני סיבות. התארחתי פה ושם וראיתי שאני יכולה לעשות את זה טוב. אני מנסה וזה עובד. עד לאחרונה אולי פחדתי, הגדרתי את עצמי כזמרת נטו".

ועכשיו?
"אני קודם כל זמרת, אבל אני גם יותר מזה, אני הרבה דברים: אני מפיקה, ראפרית. האמת היא שאני יכולה לעשות את זה טוב - אז למה לא? זו עוד יכולת".

בריאיון עבר אמרת שהחלום שלך הוא לעשות סולד-אאוט בבארבי. החלום עדיין בתוקף?
"עכשיו החלום שלי זה למלא את האמפי בשוני. טוב, זה ייקח לי אולי כמה שנים".

או שתוציאי סינגל תואם טיקטוק, תתפוצצי ברדיו - ותוכלי לקפוץ ישר למנורה.
"כן, אה? ככה זה עובד היום".