"הרגשתי שאם ניתן למילים ניגון, הן יעופו למעלה": האלבום והמופע שנולדו מכאב המפונים

בעוד כשבוע בלבד, יצוין יום השנה השני לטבח 7 באוקטובר, יום ששינה לעד את פניה של מדינת ישראל. מאות אלפי בני אדם פונו מבתיהם באותה שבת שחורה, ובאופן טבעי לא היו כאלה שהביעו את שעל ליבם באמצעות מוזיקה – חלקם משתתפים באלבום "כולם חוץ ממי שחסר" ששוחרר לפני כמה חודשים, שמחבר טקסטים של מפונים מעוטף עזה עם לחנים של מוזיקאים ומוזיקאיות.

בפעם הראשונה, האלבום יוצא הדופן הזה יעלה מחר (ראשון) במופע בכורה חי וחד-פעמים לציון שנתיים ל-7 באוקטובר, בהשתתפות יוצר האלבום יהונתן "יויו" שטרן נוביצקי, נעם רותם, דניאל רובין, בעז קראוזר, לין צוקרט ועוד, עם הנחיה וקטעי קישור של דויד פרץ. האירוע יתקיים ב-ISIS שבמושב דקל שבנגב המערבי, והכניסה אליו חופשית.

כתבות נוספות במדור תרבות ובידור:

• "אני בת מזל שהתפקיד הגיע אליי דווקא בתקופה הזו בחיים שלי"

• הישג מטורף: סדרת הלהיט הישראלית מועמדת לפרס האמי הבינלאומי

• הסרט הראשון שלי: כשאנשי הקולנוע הישראלי נזכרים ברגע שהכול התחיל

מפתיע לחשוב על כך, אבל בהכשרתו "יויו" הוא פסיכולוג, שלאחר 7 באוקטובר הסתובב ברחבי הארץ והציע סדנאות כתיבה למפונים במטרה לתת להם מבע לכאוס הפנימי שעבר בהם אחרי אותו יום נורא. הוא פרסם קול קורא שבו הזמין מפונים נוספים לשלוח לו טקסטים, קיבל מאות מפניות – ממשוררים ובעלי ניסיון כתיבה ועד כאלו שמעולם לא כתבו – ומשם הוא החליט לפנות למוזיקאים, שבחרו מתוך הטקסטים את אלו שנגעו בהם באופן אישי כדי להלחין אותם. "הרגשתי שאם ניתן למילים ניגון, המילים יעופו למעלה ויוכלו להישמע באופן שחודר הכי עמוק ללב. גם פשוט רציתי לתת מתנה לכל אותם מפונים, 'הנה, קחו, אלה המילים שלכם שעטופות בצלילים יפים'", סיפר נוביצקי לרשת 13 בריאיון מיוחד שקיים לרגל המופע החגיגי.

"בסדנאות הראשונות, גיליתי במילים הכתובות את מה שהמפונים לא הצליחו להגיד במילים. את הרבדים העמוקים של ערעור המציאות שהם חוו, את עומק הפגיעה, ויחד עם זאת גיליתי שהמילים הללו יכולות לתת מקום לאנשים נוספים להבין את מה שעובר עליהם", הוא הוסיף, "בלי לשים לב, התחלתי לחבר בין הזהות כמטפל וכמוזיקאי. בתחילת הדרך פעלתי על אוטומט בלי להבין שאני עושה זאת, העברתי סדנאות במשך כמה שבועות, עד שפעם אחת אחרי מפגש מאוד לא פשוט עם אחת הקבוצות, ישבתי בתחנת אוטובוס בערבה ופשוט התחלתי לבכות את כל הכאב והקושי שקלטתי מכל הסדנאות והמפגשים שהיו לי. שם הבנתי שאני מתחיל לדגדג את התחושות של אותם מפונים דרך החוסר אונים והאובדן הגדול".

נוביצקי מאמין ש"כולם חוץ ממי שחסר" מעניק הצצה לחוויות של אלו שנתלשו והתנתקו מהכול ומבתיהם ביום אחד, ושחזרו אליו לאחר כשנה וחצי. "האלבום הזה משרטט תהליך של ספירלת ריפוי, שמהסתכלות ראשונית נראית כאוטית ומבולגנת, אבל אני מאמין שבסוף הכול צומח", הוא אומר. "כל המשוררים שמשתתפים באלבום, 'קשורים ל-', 'מכירים את', 'חברים של', 'משפחות של', 'נרצחים', 'חטופים שנרצחו' ו'חטופים חיים'. היכולת להחזיק את האמנות והיצירה ולא לשקוע אל הקושי, יחד עם האומץ להחזיק אמונה גדולה אחרי שככה פתאום הכול קרה, זה מה שהאלבום יכול לתת".

מההיבט הפסיכולוגי, האם לכל המעורבים בפרויקט יש סיכוי להתמודד טוב יותר עם מה שעברו, ושחלקן עדיין עוברים?
"אני מאמין שלכל המשתתפים בפרויקט, המשמעות של להיות מעורב בפרויקט שכזה, נותן כוח. זה נותן קול בתוך אירוע שמשהו בנו השתתק".

פצע פתוח ומוזיקלי

לקראת האירוע, שלוש מהמוזיקאיות שמשתתפות בפרויקט ושגם ייקחו חלק במופע הייחודי (למעט שרון רוטר) כתבו כמה דברים לרשת 13 לרגל ההשתתפות שלהן בו.

אור אדרי

"אחד הדברים היחידים שהנפש שלי הצליחה להכיל אחרי 7 באוקטובר, הוא עניין המפונים והגעגועים הביתה. אני ילדת בית, הבית הוא רוב עולמי, נפשית ופיזית. כל מה שקרה מעבר לזה פשוט שרף לי מדי, ולא הייתי יכולה לייצר מזה אמנות. אני לא מרגישה חזקה ועמידה מספיק כדי לא להתחרפן מזה, אני עדיין מנסה לעכל את השואה הזו.

כשיויו פנה אליי, ביקשתי ממנו שיהיה הפסיכולוג הרגיש שהוא, ושיסנן לי את הטקסטים, שיביא לי משהו שלא ישאיר בי צלקת, וכך עשה. קיבלתי המון שירים מרגשים, יפים וכואבים, ובחרתי בזה שהתחברתי אליו מהמקום האישי שלי. שיר של אישה שלא ידעתי מי היא ומה גילה ורקעה, אבל הרגשתי דומה לה. היא התגעגעה לבית היפה שלה, לצמחים האהובים שלה, לדברים הקטנים שהופכים את החלל לממלכה שלה.

אני מאוד נרגשת להגיע לדרום ולבצע את השיר שלי ואת השיר של חברתי הטובה שרון רוטר (שלא שרה בפני גברים, ועל כן אני זוכה לכבוד להיכנס לנעליה). אני נרגשת לפגוש את כותבת השיר רות סבט, ומחכה להסתכל בעיניים של האנשים הגיבורים האלה, שכבר שנתיים חיים במציאות מורכבת של אובדן ותלישות".

יסמין דבוש

"מה שתפס אותי במיוחד בשיר 'פרשת וירא' היה התיאור של המלחמה כמשהו פנימי, ולא רק חיצוני. מה שהופך אותו, בעיניי, לרלוונטי לא רק למצב הנוכחי של המדינה שלנו, אלא גם למלחמות הפנימיות שבאות והולכות בתוכנו. הלחן לשיר הזה הגיע אליי בזרימה, יחד עם פריטה קצבית ששומרת על תנועה ומעגליות. יחד עם זאת, ניסיתי לשמור על מנגינה פשוטה כדי שיהיה מיקוד על המילים.

אני מאוד מתרגשת לקראת ההופעה ולקראת המפגש עם כותב השיר, דוד סנה. עדיין לא פגשתי אותו, ומעניין אותי מאוד להכיר את האדם שכתב את המילים הפשוטות והחודרות שבשיר הזה. אני מקווה שההופעה הזו והשירים האלה יביאו תקווה לתושבי העוטף ולמאזינים בכלל, ואני מקווה שהמלחמה הזו תיגמר בקרוב ושכל החטופים יחזרו הביתה, כי הלב כבר כואב מדי מלהכיל את הפצע הזה ואת חוסר הוודאות שמגיע איתו".

שרון רוטר

"כשראיתי את הטקסט של מורי נבו, 'אמנות הצמצום', מיד ידעתי שהוא 'שלי'. הצורה שבה היא העבירה את התחושה הזאת, ודווקא במיעוט המילים, גרמה לי להזדהות. אמנם היא כתבה את זה על הרגעים בהם חוו פחד מוות ולכן כמו צמצמו את חיותם, אבל אני לקחתי את זה למקומות בהם אני מנסה להוריד את ה'נפח' של הדברים ולצמצם אותם למהות, למה שחשוב – ואז מתוך המינימום פשוט לנשום, להרחיב, להשיב את החיות.

היה לי קשה להלחין אותו, הסתבכתי ולא הייתי בטוחה. אבל לא ויתרתי עליו, כי לא הייתי יכולה להחליף אותו באף טקסט אחר. בדיעבד, החיבור עם מורי הוכיח את עצמו בעבודה על הקליפ הנהדר. הבנו ותקשרנו בטבעיות, כאילו אנחנו חברות כבר שנים רבות. בינתיים מורי חזרה הביתה, אבל יש עוד רבים שעוד לא חזרו. המערכה כנראה עוד ארוכה, יש לנו חטופים וזה פצע פתוח עם הרבה נפגעים שניאלץ ללמוד לחיות איתו כולנו לתמיד.

לצערי לא אוכל להשתתף בהופעה כי אני לא מופיעה מול קהל מעורב, אבל אור אדרי חברתי האהובה תשיר את השיר שלי, וכך אזכה לייצוג על הבמה. כולי תפילה שנזכה לחיות פה ביחד באהבה, בשקט, שלווה ושלום. אני מאמינה שזה אפשרי ומאמינה בכוחה של המוסיקה לרפא אותנו".