זמרת הבלוז שכתבה שיר מרגש על אימה שנפטרה: "הרגשתי שאני ממשיכה את דרכה"

נויה סול מחיה את המוזיקה השחורה שהייתה כל כך פופולרית במאה הקודמת, ומשיקה את הסינגל החדש "הללויה", שנוצר מתוך מסע אישי עמוק. בריאיון לרשת 13, היא סיפרה על האם שהתייתמה ממנה, על הז'אנר שבחר בה ועל הנשיות הישראלית שהיא מביאה איתה לבלוז

נויה סול
נויה סול | צילום: יחסי ציבור

"דווקא כן חשבתי מתוך כאב לכתוב בדרכה של אמא", אומרת הזמרת-יצרת נויה סול על שירה החדש, "הללויה", אותו כתבה על אימה, שנפטרה לאחרונה. "היא הייתה אישה מאמינה, מלאה באהבה ובנתינה, כזו שלימדה אותי על תקוות גדולות, חמלה ודרך ארץ. כשכתבתי את השיר, הרגשתי שאני ממשיכה את הדרך שלה עם נתינה ואהבה לכל אדם ויצור בעולם, הרוך והכוח שהיא שתלה בי. זה לא היה רק געגוע, זה היה צורך להגיד תודה בדרך שהיא עצמה הייתה בוחרת".

בשנים האחרונות סול, שמאחוריה כבר כמה אלבומים, ביססה את עצמה כאחת הדמויות הבולטות בסצנת הבלוז הישראלית – זמרת, גיטריסטית ויוצרת עם קול חם ואמיתי שמזכיר את הקולות הנשיים של ראשית המאה ה-20, כמו של סיסטר רוזטה תארפ ובסי סמית' ואחרות, עליהן גדלה.

כתבות נוספות במדור תרבות ובידור:

איך זה קרה? בריאיון שהעניקה לרשת 13 לרגל צאת השיר, היא נותנת תשובה פשוטה מאוד: "לא אני בחרתי בבלוז – הבלוז בחר בי. זה הז'אנר היחיד שמאפשר לי להיות אני, עד הסוף – גם כואבת, גם צוחקת, גם חצופה, גם עדינה. הנשים האלה היו בשבילי מדריכות דרך, נשים ששרו אמת בלי פחד".

מה את מביאה לבלוז שאחרים לא?
"אני מביאה לבלוז את הסיפור שלי, את הקול שלי ואת הנשיות הישראלית שלי. בלוז שהוא לא מיובא, אלא צמח כאן, בתוכי, והוא נשמע כמו החיים שלי".

בלוז כחול-לבן

נויה, שנולדה בלוד ומתגוררת כיום בתל אביב, מודעת לייחודיות שהיא מביאה לז'אנר. "בישראל, הבלוז עוד לא קיבל את הבמה שהוא ראוי לה", היא אומרת. "אני מרגישה שאני מביאה אליו משהו מאוד נקי: נשיות ישראלית, קצב ים-תיכוני, ורגש שהוא לא אמריקאי – הוא שלנו. בלוז של פה, של הדרום, של חום, של אמת, בלי אבק כוכבים".

נויה סול
אור ואמת. נויה סול | צילום: יחסי ציבור

לדעתה, המאזין הישראלי הממוצע ירגיש את ההשפעות האלו באמצעות המבטא שלה, עוקצנות טבעי, הומור והקצב של הרחוב. "גם כשהשיר באנגלית, יש בו ישראליות ברורה – הכאב שלנו, הקצב, האור, החום, הישירות. השורשיות הזו עוברת בנגינה, בהגשה ובנשימה של כל שיר".

מה את מביאה איתך לבמה?
"את הלב שלי, את האנרגיה של אישה שעברה מסע, שמאמינה באור ושנכנסת לבמה כדי לתת את כל מי שהיא. כנות, נשמה, וחיבור אמיתי – זה מה שעובר לקהל. זה בלוז עם אור ועם אמת".