הוא מלך והגיע הזמן שתכירו אותו: הקסם המחשמל של טדי נגוסה

"אף 'חד לא יגיד לי, מי אני מה אני". אני באוטו בדרך להופעה של טדי נגוסה ושר בקול רם את המילים הללו מהשיר שלו עם אותו שם. אני גם עושה פרצוף קשוח. אני בעשור החמישי לחיי, יש לי עבודה, יש לי ילדים, אני צריך לשחרר עצבים. אני צריך להרגיש כאילו אני מלך שאף אחד לא יכול עליו, ולטדי יש כל הרבה שירים שיושבים על זה בול.

"מה אמרת, בדיוק התקשרת, אני בדיוק מסנן", זה מהשיר שלו 'לא נופל'. גם באנגר. בכלל, הרבה זמן לא נתקלתי באמן ש-95% מהשירים שלו אני אוהב. כל שיר חדש שלו שאני נתקל בו אני נהנה ממנו. באנגר אחרי באנגר, שילוב מושלם של כל מה שצריך בשביל היפ הופ טוב - קצב מגניב, שירה עם פלואו אדיר, קול אדיר, קשיחות ורכות ונוכחות בימתית מקצועית, מדויקת ומלאת נשמה.

זה גם עוזר שאני מאמין לו. הוא לא ילד מצפון תל אביב שנהנה לשמוע את טופאק. הוא גדל בלוד, פרץ עם "אזיקים על הידיים", שיר כועס ממש על היחס של המדינה והמשטרה לקהילה האתיופית. טייט לאללה, פרש לאללה, עצבני לאללה. אני דופק על ההגה על אף שהחיים האלה רחוקים ממני ממש, אבל לכל אחד יש משהו שמועך לו את הנפש והוא רוצה לצאת נגדו.

בבארבי החדש ביפו יש לא מעט אנשים שנראים כמוני. אבל גם כמה צעירים, לא מעט מהקהילה האתיופית, וגם אישה בהריון מתקדם. כולם מתחברים וכולם מקפיצים את הראש והרגלים כמעט נון סטופ. כי טדי מקפיץ מתחילת ההופעה ועד סופה. הוא מתחיל יחסית רגוע, פלואו עדין , עומד עם מעיל שחור ועושה תנועות עם הידיים. אפילו את "אפ'חד לא יגיד לי" שצעקתי מקודם הוא שר יחסית בתנועות מינימליות. אני קופץ עם הידיים למעלה ואיתי כל הבארבי.

הוא מלך, אין מה לומר. תענוג לשמוע על הבמה את המסע שהוא עובר. אלבום ראשון של זעם, אלבום שני עם ביטים משתנים ואז האלבום השלישי 'זה בדם שלי' שהפיק לו המוזיקאי איתמר ציגלר שהכניס אותו קצת יותר למיינסטרים עם הלהיט "זה בדם שלי" וגם עומד על הבמה עם גיטרת בס שמוסיפה עומק לכל שיר. למרות הביטים היותר קליטים, עדיין יש עצבים שמסתתרים גם באלבומים הכאילו יותר רכים שלו (למשל "מה הם כבר עשו" שנמצא ב'זה בדם שלי'), וכשטדי משלב את השירים המוקדמים שלו בתוך הלהיטים שפשוט מקפיצים, זה עובד מצויין. אנחנו פה לקפוץ ולזעום איתו.

ההופעה הזו היא מעין מיני השקה של האלבום הבא שלו שיבוא, ממנו יצא כבר הסינגל המושלם "כל כך חם". גם ציגלר וגם טדי יגידו באיזשהו שלב בהופעה שזו תקופה כל כך קשה ומשוגעת ובכל זאת הם מוציאים שירים חדשים כי מוזיקה זה תמיד חשוב ותודה לכולם שבאו. אני כה שמח על האלבום שמגיע, אבל דווקא בתקופה הזו בא לי לשמוע יותר מחאה ממנו. מרגיש שיש לו ממש מה להגיד ומאוד מקווה שהחיבוק של המיינסטרים לא יעצור לו את הזעם.

מהשירים שהוא משמיע מהאלבום שבדרך, אני לא קולט שיר זועם כזה. יש המון שיתופי פעולה, כולל עם הראפר כהן ותומר יוסף שעולים להופיע פה. שיר מעולה, יוסף נותן את הפיזמון, כהן וטדי מחליפים שורות, מסר מחאתי מהצד המתחכם - קצת כמו תומר יוסף לאחרונה. שלא יהיה ספק, אולי רציתי יותר מחאה משלישיה שכזו, אבל השיר תענוג ממש, ואיזה כיף להיות כאן ולשמוע אותו. מהרגעים שכיף לחיות בתוך התקופה הכה דרעק הזו.

כל שאר שיתופי הפעולה מטריפים גם הם - אברהם לגסה מביא את כל התזוזה והאנרגיה שלקח לטדי זמן לגייס (ומאותו רגע הוא לגמרי בתוכה), ונותן תחושה שאם מדי פעם טדי פחות יזעם אז אברהם פה בשביל לתת עוד זוית; עדן דרסו מהממת כמו תמיד; ונגה ארז הייתה כל כך קולית שכל מה שחשתי זה שיאללה היא חייבת להיות הדבר הכי גדול שיצא מישראל.

ויש גם דיבור חמוד עם הקהל, ושיר שקט ומקסים לסיום עם תקווה ותפילה, וזהו, שעה וחצי חלפה. איזה מלך, איזו הופעה מעולה. נאמבר וואן איצ'יבאן אני אומר לכל מי ששואל. מחר עוד יום עבודה רגיל אבל אף 'חד לא יגיד לי מי אני מה אני.