3 אודיות, 2 אלבומים על פרידה ואחד אלוהינו
אודיה אזולאי ממשיכה לעשות את מה שהיא עושה הכי טוב - להיות אודיה • אגם בוחבוט מאכזבת מעט, והגיע הזמן שתתיישב לכתוב לעצמה • נופר סלמאן באחד מאלבומי הפופ הטובים ששמענו לאחרונה • והאם ייתכן שניק קייב הפך לאדם עליז? | ביקורת אלבומים
ילדה של אמונה | אודיה
אודיה היא סגנון. מאז האלבום הראשון שלה, נהיה סאונד "אודיה" - סאונד קצת מזרחי, פלואו מהיר, מדי פעם איזה אפרוביט, ואיזה חמישה-שישה אזכורים לריבון עולם והכוח שהוא נותן. גם אודיה יודעת את זה. בשיר "ילדה של אמונה", הקרוי גם על שם אלבומה השלישי, היא אומרת "אחרי שלימדתי את כולם לכתוב להיטים, עם בית של ראפ, שמעתי שזאתי וזאתי וזאתי, עושות בדיוק את אותו הדבר", ואז מסיימת עם המילים "תן לי איזה אור, ותלמד אותי לזכור, שאני ילדה של אמונה" כי גם אודיה עושה אודיה.
אבל אודיה כבר שני צעדים קדימה בלעשות אודיה. באלבומה השלישי יש שירים מהירים יותר, יש שירים מזרחיים יותר - ולא הכול על פרידות. זה אלבום שלישי, היא כבר בודקת את עצמה, מנסה דברים. אין הרבה בתים של ראפ, למשל. כמובן שיש שירים על הוא והיא, היא יוצרת בת 23 - על היא עוד יכולה לשיר? אבל יש פה שירים שממש נותנים תחושה של אהבה, למשל "לילה טוב" שמסתיים ב"אתה בדרך אליי, אני בדרך אליך". יפה. הפזמון בשיר הזה, "לילה טוב לכל מי שלא נרדם", שבא אחרי השורה "פגשתי מישהי עם ילד בעזה מדרום תל אביב", מרגיש שהוא אחד הרגעים שבו אודיה מתייחסת לתקופה הזו. גם אנשים בני 23 מושפעים.
לכתבות נוספות בתרבות ובידור:
- שון "דידי" קומבס לא התייצב לשימוע - וישלם 100 מיליון דולר
- טיילור סוויפט הכריזה על תמיכה בקמלה האריס: "מנהיגה מוכשרת ויציבה"
- פרידה מאגדה שקולה נדם: תפקידיו הגדולים של ג'יימס ארל ג'ונס
באלבום 13 שירים, והוא נוצר בשיתוף פעולה עם מגוון כותבים ומפיקים, בהם תמיר צור, אופיר כהן, טליסמאן וג'ורדי. כן ה- ג'ורדי. בנוסף, הוא כולל שיתופי פעולה מוזיקליים עם זמרים וראפרים, כולל דואט עם טליסמאן ושירים עם ליעד מאיר ואיז י- "הטוב הרע ועודיה", שיר פאן שברקע שלו שריקה של מערבון. זה משהו שרק אודיה של אלבום שלישי תעשה.
לפי הדיבור היא כתבה את האלבום בהתבודדות בווילה בצפון. זו עבודה של זמרת רצינית, כזו שכבר יודעת מי היא. "את יכולה לבד, תורידי הירח" היא שרה ב"יכולה לבד", שהוא שיר של דקה 48 שניות. היא גדלה ומתפתחת, היא כבר חלק מהקאנון.
טיפה בלב ים | נופר סלמאן
באינטרו לאלבום של נופר סלמאן שומעים מישהו עונה לשאלה "כל כך חזקה החוויה של פרידה" ומישהו עונה "זה שורף מאוד". זה אחלה אינטרו לאלבום שכולו על החיים אחרי פרידה. "טיפה בלב ים" זה אלבום כל כך שלם, שהוא מרגיש כמו יצירה אחת - לא משהו סטנדרטי בעולם הפופ. אשכרה שווה להקשיב לו שיר אחרי שיר כדי להיכנס לתוך סיפור שסלמאן מספרת.
גם סלמאן היא מיוצאי "הכוכב הבא לאירויזיון", וגם היא כמו רבים משם לקחה את הזמן עד שהוציאה אלבום. בשנת 2015 היא הגיעה שם למקום השני, כשאת הראשון קטף חובי סטאר (כן, כולנו שואלים לאם הוא נעלם?!), ואז עשתה קריירת משחק. מתישהו, ב-2021, היא גם יצאה מהארון. אחרי שעשתה זאת היא הצהירה שלא תכתוב שירי אהבה לנשים כי היו שאמרו לה שזה לא מתאים לשירה המזרחית. אז טוב שהאלבום הזה הוא לא אלבום מזרחי פרופר, כי היא בהחלט שרה פה על נשים.
כבר באינטרו שרה סלמאן "תקווה אמיתית שאהובתי לא עזבה באמת", ויש פה סאונד נהדר, כזה שמתערבב עם עצמו. שיר חזק ופתיחה חזקה לאלבום על נושא שדובר כבר כה הרבה. דווקא שני השירים הבאים פחות חזקים. השיר הכי מצליח, "טיפה בלב ים", נשמע הכי אודיה (ע"ע) - פלואו מהיר, קצת שמתאים לזה. לא מחדש. הוא גם זה שמשפיע על העטיפה לאלבום שבה נראית סלמאן באמצע הים. יודעים למי יש עטיפה כזו כמעט בדיוק? נכון מאוד, לאודיה.
השיר הבא, "מרה שחורה", הוא כבר אקוסטי, עם חצוצרות מגניבות ברקע. זה יותר מגניב , ועדיין - לא משהו שלא שמעתי לא פעם; גם "קברניט" פחות מפתיע במוזיקה, קצת יובל דייני, אבל המילים תופסות. ממש סיפור על הזוגיות, על הביחד שהיה לפני הלבד. "חייכת אליי או ששתיתי יותר מדי". זה יפה, זה זיכרון וזה יושב טוב בסיפור.
מבחינת תחושה וחיבור לשיר אני נתפס ממש רק ב"להבות". המילים חזקות - "הייתי חייב להשתגע כדי לאהוב. עייפה מללכת זקוף נשבר לי הזין גם ככה". ממש לא מילים של זמרת פופ שרוצה שילדים בני 12 ישירו איתה. יש פה אמת של זמר אחר, אני מנסה להבין שלי מי ואז סלמאן אומרת לי בעצמה: "על הכביש המהיר אני טסה, שמה לי דודו ועפה". וואלה, זה הוא. זה אלבום של זמרת פופ ששומעת רדיוהד.
הסגירה בסוף האלבום בשיר "עד לערבה" עם המילים "אימא אם מחפשים אותי הכול טוב, לקחתי את האוטו נסעתי עד לערבה". זה מרגש, זה נוגע, זה אמיתי. כן, גם לאודיה יש בשיר "יכולה לבד" את השורה "אני אמצא לי מקום, אני אסע למדבר", אבל של סלמאן היה קודם, ואפילו - תופים בבקשה - יותר טוב. לסלמאן יש קול משלה. שמעתי הרבה אלבומי פופ פרידה לאחרונה, זה של נופר סלמאן הכי טוב מכולם, ואולי בפער. הוא אמיתי ונוגע.
אי.פי ללב שבור | אגם בוחבוט
ומהכי טוב לזה שהוא בבירור הכי פחות טוב. אגם בוחבוט התבגרה וזה נהדר. אחרי המון להיטי פופ בלי שום אמירה מאחוריהם, אגם נשמעת ה"אי.פי ללב שבור" כאילו היא חושפת את הלב. אממה, מסתבר שבניגוד לסלמאן ואודיה, בוחבוט לא כתבה את השירים שלה. שוב. ארבעה אנשים שונים חתומים על השיר הכי טוב באלבום - "לא סובלת אותך" - אביב פרץ, דרור מזרחי, נתן יוסף אבידן ואודיה אזולאי, כשפרץ ומזרחי אמונים גם על ההלחנה יחד עם ומתן שרון. זה בסדר להיות סינגר שהיא לא סונגרייטר - נועה קירל, שהתחילה עם אגם ובהתחלה נחשבה הירדנה ארזי לעופרה חזה שלה, ממשיכה להיות רק סינגר ולהצליח עם כל להיט. אגם הרבה פחות.
האלבום הזה נשמע כאילו איזה מפיק אמר לה שמה שהולך היום זה שירי פרידה, אז בואי ניקח לך סוללת כותבים שיעשו לך אלבום כזה. והיה צריך ארבעה כדי לעשות חיקוי של האמת שבאה מאודיה וסלמאן. וזה חבל, כי מבחינת סאונד בוחבוט נשמעת עם עוצמה בשיר הראשון. מעניין אם יש לה חלק בלאשר את השירים, בלהגיד שהיא מתחברת או שהיא פשוט מקבלת ושרה, ועושה את זה לא רע, לפחות בשיר הראשון, אותו "לא סובלת אותך". מילים מגניבות, קצב מגניב. נתנו עבודה השלושה מלחינים וארבעת הכותבים.
אבל כבר השיר השני, "הזיות", נשמע מאוד כמו השיר הראשון, והשלישי - "לא אסלח לך" - הוא כבר שיר מזרחי של פעם, כזה שרינת בר יכלה לשיר. כן הוא מודרני יותר כי הוא אומר "ברמות" וזו מילה של צעירים, נכון? ואז יש עוד שלושה שירים והם ממש משעממים ונוסחתיים. אגם מספרת שהיא כתבה את השירים בעקבות פרידה, אבל עם הבן זוג שלה עכשיו - הדוגמן והשחקן בר ברימר - היא כבר שלוש שנים. אז זה זיכרונות מגיל 17? "וככה סתם שתדע כתבתי קצת שירים, כי לב שבור צריך קצת מילים", היא שרה באותו שיר ראשון טוב. בכל שיר היא מקבלת קרדיט רביעי. לא כל כך מרגיש שהיא ישבה וכתבה קצת שירים.
באותו שיר של אודיה, "ילדה של אמונה", היא מזכירה את אלו ששרות כמוה "זאת לא בוכה, זאת מקנאה, זאת לא כותבת שירים היא קונה". קל לנחש מי זו אגם בוחבוט.
חבל ממש, כי העוצמות שם בשיר האחד. אמן שתוציא אמת מעצמה ותביא את זה עוד. אבל גם שירים על סוכריות זה סבבה. יש לזה קהל. לא המון, כי אחרת אגם הייתה גדולה יותר, ועדיין. אולי היא תהיה זמרת מזרחית. לא יודע, בכל מקרה, שיר אחד טוב. הטוב הראשון בעיניי בקריירה שלה. זה כבר משהו.
'Wild God | ניק קייב
"אין איך להתבחבש עם האלבום הזה. כשזה פוגע, זה פוגע. זה מרים אותך, זה מזיז אותך. אני אוהב את זה באלבום". כך, בתרגום שלא רוצה לומר מילים גסות, הגדיר ניק קייב את האלבום ה-18 שלו - והוא לא היחיד שמתבטא כך על היצירה הזו: בגרדיאן אמרו שהאלבום מתעלה לרגעים אקסטטים, שהוא שמח באופן בלתי-רגיל לניק קייב ושהוא יגרום למאזין להעריך מחדש את היופי של החיים. ממש הגדירו את האלבום כמילה שבעברית תתורגם, אולי, ל"עליז". ניק קייב? עליז?
מי שיאזין לאלבום הזה ולא מכיר את קייב, לא יבין על מה הם מדברים. זה לא בדיוק האלבום לשים במסיבת ריקודים שמחה עם חברים. כן, יש פה ושם קטעים עם מוזיקה שנשמעת אפית, מרימה אפילו, כמו השיר, אבל גם שם איך שקייב שר גורם לך לתהות אם הוא אשכרה שמח או פשוט באקסטזה של אימה. "תורידו את הרוח שלכם, אני אל פרוע" הוא שר, וזה לא נשמע שמח. אולי השורה "בכו האנשים מתי זה מתחיל, זה מתחיל עם הלב ענה האל הפרוע". לא בדיוק שיר מהפסקול של ברבי.
אבל צריך לזכור שזה ניק קייב, ומעבר להיותו נסיך האופל - הבנאדם גם עבר כמה טרגדיות: ב-2016 מת בנו בגיל 15, אירוע שהוביל לשני אלבומים אפלים וכואבים; ב-2021 יצא אלבום שפרט לדיכאון, התמודד עם הקורונה והסגרים; ואז ב-2022 מת בן שני שלו, כשהיה בן 30. חרא עצום. ואיכשהו, האלבום שקייב הוציא הוא דווקא אופטימי. בסטנדרטים קייבים כמובן.
"בכל העולם צועקים מילים קשות, מילים כועסות…רוח הגיעה אליי ואמרה לי 'היה לנו מספיק צער, הגיע הזמן לשמחה'", הוא שר בשיר במוזיקה שאין בה שימחה, אלא קולות מלאכיים, ותראו מה זה - זה באמת מביא תקווה; ויש פה שיר אהבה יפהפה בשם "איזו נפלאה היא", ושיר משעשע במקצת בשם "צפרדעים" המסתיים בשורה "הכול טוב כשאת אוחזת בידי". זו תקווה של נסיך אופל, וכל מי שחש בתוכו את העצב התהומי שניק קייב השכיל לנגן כה טוב בעבר, ולא מעט מאיתנו חשים עצב כזה כבר די הרבה זמן - בהחלט ימצא כאן קצת תקווה.