הקסם שנשאר: שירי מימון והפילהרמונית זה השילוב לו חיכינו
עם קול ענק שאין צורך להכביר עליו במילים, רפרוטאר המכיל אינספור להיטים ועוד עשרות נגנים שמלווים אותה: שירי מימון, מהזמרות הגדולות בישראל, הציגה בהופעתה בהיכל התרבות יכולות שאנחנו רגילים לראות רק בחו"ל (כן, אפילו שהיא באה מצוננת) | ביקורת הופעה
עוד לפני שרגליי בכלל דרכו בהיכל התרבות, ידעתי ששילוב בין שירי מימון לתזמורת הפילהרמונית צפוי להיות מדהים: למימון, מהזמרות הגדולות בפסקול הישראלי, אינספור בלדות ושירים גדולים מהחיים (של דיווה, אם תרצו), כך שנגינה חיה של עשרות נגני הפילהרמונית על רקע קולה הענק של מימון אמור להיות מרהיב ביופיו ולתת כבוד לשירים. ידעתי - וצדקתי. אם אסכם זאת במילה אחת: וואו.
תחילת ההופעה. על הבמה התזמורת הפילהרמונית הישראלית המונה עשרות נגנים: כלי קשת, כלי נשיפה ממתכת ומעץ, כלי הקשה וכמובן פסנתר (עוד עליו, בהמשך). מימון פתחה את המופע בשיר "וויטני" ומיד בסופו שיתפה את הקהל כי היא הגיעה הערב מצוננת ומקוררת, מה שיכול להקשות עליה לקיים את המופע כמו שהיא רגילה ובפרפקציונזים שהיא דוגלת בו. "תודה רבה לכם שהגעתם, עכשיו שומעים שאני מצוננת?", שאלה. "אני אומרת לכם תודה רבה שהגעתם כי עכשיו כולם מצוננים - ובואו נגיד שלזמרת לקבוע בתאריך עם כזה קונצרט בשיא החורף זה מאתגר".
לכתבות נוספות בתרבות ובידור:
- "בואו נחסום אותו": כך נקמו המעריצים של טיילור בקניה ווסט
- מרגי מדבר על הכול
- העונש לקומיקאי שסילק יהודים מהופעתו
ואכן, בהתחלה הרגשנו ששירי שומרת על קולה כדי לשרוד הופעה של שעה וחצי עם עיבודים מאוד לא פשוטים מבחינת ווקאלית, ועם אין ספור מודלוציות ו-High Notes אשר בימים רגילים היא צולחת בלי למצמץ. אבל אחרי הפתיח הזה, כשהיא כבר התחממה מספיק, היא בהחלט עמדה באתגר ולא באמת שמנו לב שהיא מצוננת.
במופע ביצעה שירי רבים מהלהיטים שלה אותם הוציאה לאורך יותר מ-20 שנות קריירה, החל מהגמר ההוא בניצנים ועד לערב הזה כאן בתל אביב: “נשימה”, “אהבה קטנה”, “כמה פעמים”, “זכוכיות”,ו-”כשהלכת”, שיר שקיבל בתקופה האחרונה והקשה שעוברת על מדינת ישראל משמעות חדשה ומצמררת, וזכה להשמעות רבות.
הליינאפ של ההופעה נבנה באופן חכם ומדויק, וממש עובר בין תחנות חייה: גם שירי עצמה מרבה לספר בין שיר לשיר את שעבר עליה, וכמה קשה היא עבדה בשביל להגיע לאן שהגיעה. 20 שנים חלפו מאז הדו-קרב מול נינט טייב, ובכל זאת - שירי עדיין כאן. כשהיא מבצעת את "רגל על רגל" החדש יחסית, היא מסבירה כי המסר הוא לחלום בגדול. היא חלמה "מלמטה" הכי גבוה שאפשר, וכבשה פסגות שהפתיעו אפילו אותה. (בשיר, אגב, היא אומרת "לא שמעתי מוצרט - בטח לא שופן" - אבל שירי אהובה, הרמת קונצרט שלם עם הפילהרמונית. מי מספר לה?).
"לאן שלא תלכי", אחד הלהיטים הגדולים שלה, זכה לעיבוד מרגש ועוצמתי עם כלי נשיפה וכלי קשת שנתנו אווירה אחרת לשיר עצמו. "אחרי שנחשפנו לכל הסרטונים, חשבתי על החטופות הצעירות שעדיין שם וכל מה שעבר לי בראש זה, מי שומר עליהן? הלוואי שמישהו שומר עליהן! הלוואי שהן יחזרו – הלוואי שכולם יחזרו!", היא אמרה, ואז הקדישה את הביצוע ל"שמור עליי" עבור החטופים. את "אימא", שיצא רגע אחרי שילדה את בתה, היא הקדישה "לכל האימהות הלביאות שבקהל", וחיברה אליו את "מהיום שהלכת (יא מאמא)". זה היה חלק מצמרר.
המנצח של הערב, תומר הדדי, הוא גם מי שהלחין את "שלג בשרב" שלה. השניים, מסתבר, נכנסו עם השיר הזה לחופה (כל אחד בחתונתו שלו, כמובן) ולכבוד כך שניהם ביצעו יחד את השיר, כשתומר על הפסנתר ושירי בקדמת הבמה.
משם המשיכה לקאברים שאותם ביצעה לאורך השנים, כמו למשל "The Greatest Love Of All" של וויטני יוסטון, או "אל נא תבכי ארגנטינה" מתוך המחזמר "אוויטה" - שם גילמה את אווה פרון. וכמובן, איך אפשר בלי שיר משיקגו, "Roxie", איתו הגיעה אפילו עד לברודווי.
כיאה להופעה שמתקיימת בערב הוולנטיין, שירי סגרה את הערב עם "אהבה קטנה" וכן עם "השקט שנשאר", שייצג אותנו באירוויזיון וקטף את המקום הרביעי.
הווקאליות של שירי לא מאכזבת אף פעם (כן, גם כשהיא מצוננת): היא צלחה את הערב עם ביצועים לא פשוטים (בלשון המעטה), שדרשו ממנה יכולות שיא לפרקי זמן ממושכים. חשוב לי לציין כי זו לא הופעה רגילה בפארק הקרוב לביתכם: הקהל ברובו היה מבוגר (או לפחות זה מה שאני ראיתי ממקום מושבי בגוש ב'), ויושבי האולם הצטרפו בשירה שקטה כדי לא להפריע לקסם שקרה על הבמה. הם השאירו את השקט, והוא היה פשוט קסום. בקיצור, אם ייפתח עוד מופע כזה - כדאי לכם לרכוש כרטיסים. רמה כזו של מקצועיות פוגשים אך ורק בחו"ל. תיהנו.