לפני 51 שנים אלטון ג'ון שר על הפחד מהבדידות. כיום, "Rocket Man" מספר כבר סיפור אחר לגמרי

פסטיבל גלסטונברי הוא פסטיבל מוזיקה הנערך כבר יותר מ-40 שנה, עוד משנת 1970, בחוות סאמרסט שליד העיירה גלסטונברי בדרום-מערב אנגליה. עד לחודש שעבר, סר אלטון ג'ון לא הופיע שם מעולם - חרף העובדה שהפסטיבל הזה אינו זר למוזיקאים גדולים כדוגמתו. לראייה, ברשימת האמנים שהופיעו שם עד כה ניתן למצוא את סר פול מקרטני ודיוויד בואי, למשל.

אבל זה לא תמיד היה ככה, שכן בשני העשורים האחרונים פסטיבל גלסטונבורי השתנה מאוד: הוא הכפיל את כמות המשתתפים והפך למיינסטרים של עולם התרבות עם הופעות של לנה דל ריי, לורד ובילי אייליש. ובדיוק כמו הפסטיבל שהשתנה, כך גם סר ג'ון - שכאמור, עלה לבמה הגדולה בסאמרסט לראשונה רק בחודש שעבר, באחת מההופעות האחרונות בקריירה שלו. הופעה שהשאירה לנו טעם מר-מתוק ורצון לעוד.

אז מה בדיוק השתנה במוזיקאי הענק שכבר 61 מתחזק קריירה ענפה ושומר על מעמדו כאחד הגדולים בדורנו?

זה קרה בשנת 1972, אז יצא הסינגל "Rocket Man" או "איש הרקטה" אם תרצו. השיר הכיל בתוכו את החיות והזוהר של הזמר האייקוני, וגם עכשיו - 51 שנים אחרי - הוא עדיין נחשב לאחת מיצירות הפופ הגדולות אי-פעם. ואולם, מלמד מה שכבר ציינתי קודם, השיר הזה גם מספק תובנה נוקבת לגבי בדידותו של כוכב הרוק. "איש הרקטה" נחשב לסינגל המוביל באלבום "Honky Château", שמובל על ידי טקסטים הרפתקניים המותאמים לעיבודי פסנתר נקיים, והוא מוכיח יותר מכל שיר אחר עד כמה שיתוף הפעולה בין אלטון לשותפו המוזיקלי ברני טופין היה מוצלח ומתבקש.

את הרעיון לכתוב את השיר שאב טופין מהסיפור הקצר "הרקטה" מאת הסופר האמריקני ריי ברדבורי. הסיפור עוסק בילד בודד בשם דאג (דאגלס), שחש בחסרונו של אביו האסטרונאוט שנשלח אחת לכמה זמן למשימות במסגרת תוכנית חלל. רגשותיו המורכבים של האב לגבי הריחוק שלו מהבית, אותם ברדבורי בוחן בסיפורו, ומותו הטראגי במסגרת משימת החלל, מובילים לכך שבנו לא מסוגל להסתכל יותר בכוכבים. טופין, בתורו, בוחר דווקא לספר את סיפורו של האב ולא של הבן.

בשיר המפורסם, אלטון לוקח אותנו למסע אל תוך הנפש המעונה של האב בעודו מתלבט אם לצאת למשימתו האחרונה. יש משהו נוגע בניגוד בין העיסוק בקוסמי לעומת הבעיות הגשמיות. "אני מתגעגע לארץ, מתגעגע לאשתי, כל כך בודד בחלל", שר אלטון, במה שנראה כמו אנלוגיה לחייהם של מוזיקאים, שנאלצים להתמודד עם לא מעט רגעי בדידות בגלל ניתוקם ממשפחותיהם במסע שלהם להפוך לכוכבים.

לכתבות נוספות בתרבות ובידור:

• כוכבת הרשת נגד סטטיק: "לא התנצל ולא דיבר איתי. עברתי חרדות של החיים"
• "אופנהיימר" הוא לא פחות מאפוס קולנועי שכמותו לא ראיתם הרבה זמן
• אחרי הגירושים - אסי ישראלוף משחרר אלבום חדש: "3 שנים של משבר אישי"

עם יציאתו לעולם, הפך "איש הרקטה" ללהיט גדול וגם לשם הנרדף של אלטון - שהפך לנוסע הבודד במילותיו של טופין; האיש שהקריב את חייו למען הקריירה שלו כמוזיקאי. אולם המונח "איש הרקטה" קיבל גם שימושים מסחריים ופוליטיים, למשל בפרסומת של פולקסווגן, ואפילו נשיא ארה"ב לשעבר דונלד טראמפ עשה שימוש במונח כדי לתאר את מנהיג צפון קוריאה קים ג'ונג-און בעקבות תוכנית הטילים הגרעיניים של מדינתו.

אז מה באמת השתנה באלטון ג'ון? 50 שנה לאחר צאת השיר, אפשר לומר שכל חילוקי הדעות כבר אינן. היום ברור שהשיר עוסק בשאפתנות, בדחף המוגזם להמריא למרומים. השיר הזה קורץ מאותן מילים עמוקות, אישיות ואוניברסליות, שמצד אחד מנציחות את הקיבעונות שלנו, ומצד שני מפיחות את התקוות והחלומות שלנו.

ואולי השינוי הזה, מאומן בתחילת דרכו שנאלץ להקריב המון כדי להפוך למגה-סטאר בקנה מידה עולמי, הוא שאיפשר לו לעמוד על אחת הבמות הגדולות בעולם כדי להודות, להיפרד, לשיר ובעיקר לסמל את הקץ של דרך האבנים הצהובות.