"יש משהו יותר חשוף ויותר אינטימי בלהיות לבד על הבמה"

הוא אחד המוזיקאים המוערכים ביותר בישראל, הוא זכה להכרה מעבר לים כשהופיע ביותר מ-50 מדינות ברחבי העולם והוא אפילו הופיע עם כמה מהמוזיקאים הכי גדולים בארץ, כמו עידן רייכל, יוני רכטר, אסתר רדא ועוד – אבל למרות הכול, פסנתרן הג'אז עומרי מור ממשיך לשמור על צניעות. "חשוב לי שהמוזיקה תהיה יפה וכנה ככל האפשר", הוא אומר לרגל הופעתו בפסטיבל הבינלאומי למוזיקה קאמרית באילת שייפתח מחר (רביעי) בעיר הדרומית, ושבו הוא יופיע ביום חמישי במופע ראשון מזה זמן רב במופע סולו.

"אני חושב שבהופעת סולו יש יותר חופש, אבל גם יותר אחריות. חופש במובן שאני לבד, כך שבאופן תיאורטי אפשר ללכת לכל מקום מוזיקלי ואולי גם לקחת יותר סיכונים", הוא מסביר, "אני חושב שמופע כזה יכול לתת ביטוי לצדדים מגוונים באישיות המוזיקלית שלי בדרך שונה מאשר עם הרכב. יש משהו יותר חשוף ויותר אינטימי בלהיות לבד על הבמה".

כתבות נוספות במדור תרבות ובידור:

• "מרשעת" הפך לסנסציה עולמית – ההמשך המאכזב שלו אפילו לא מתקרב לרמתו

• "מאחלת לעצמי ליהנות מהרגע": עומר מושקוביץ על ההיריון, המגורים ביוון והחלום הבינלאומי

• "זה כמו שיקוי קסמים": כוכבי האופרה המדוברת שלא מפחדים לחלום

אחרי ששיתף פעולה עם כמה שמות מוכרים ואהובים במיוחד, עומרי מודה כי הוא עדיין לא שבע מכך – ושיש לו כמה חלומות מוזיקליים משלו: "הייתי שמח לנגן עם הזמר האלג'יראי עבדלקדר שאו, עם סטינג, עם הזמרת אומאו סנגרה ממאלי, ועם המון אמני ג'אז – הבסיסט לוקז קרטיס, המתופף הוראסיו "אל נגרו" הרננדז ועוד המון אמני ג'אז, מוסיקת עולם, מוזיקה קלאסית ופופ".

המשמעות העמוקה של הג'אז

לאורך הקריירה שלו, המוזיקאי בן ה-41 הופיע כמה וכמה פעמים מחו"ל – אבל בניגוד לעמיתיו הישראלים, הוא לא חווה אירועים אנטישמיים או אנטי-ישראליים. "לא הייתי כל כך פעיל באותה התקופה אז לא ממש הרגשתי את זה באופן הזה, אבל בהחלט הרגשתי את זה ברשתות החברתיות", הוא מספר, "אבל חברים ועמיתים למקצוע סיפרו לי שביטלו להם הופעות ושלא רוצים להזמין אותם להופעות אחרות".

לדעתו, הוא לא עונה "לקריטריונים של ג'אז": "אני חושב שלמוזיקה יצירתית יש ותמיד יהיה מקום. אני אוהב מוזיקה שיש בה חופש וחיבור לאנשים. היום נכנסים תחת המטרייה של ג'אז כל כך הרבה סגנונות ודרכי ביטוי".

עוד אמר: "אני חושב שאחד הדברים שייחודיים להלך הרוח שקוראים לו ג'אז הוא שהוא דוחף לשני כיוונים מנוגדים בו-זמנית – האחד הוא להיות כמה שיותר עצמך, האינדיבידואל, והשני הוא להתחבר, להשתלב ולהתמזג כמה שיותר עם הקבוצה, אפילו להיעלם בתוכה. זוהי עבורי המשמעות העמוקה של ג'אז".

היצירות שלך מאוד מפתיעות מבחינה מוזיקלית – מה מעורר בך את הרצון לגוון כל כך?
"אני חושב שהדבר הזה קורה בלי כוונה, אני פשוט אוהב המון סגנונות מוזיקה וזכיתי להיחשף לסוגים שונים וגם לנגן עם מוזיקאים שונים, ויש כל כך הרבה יופי , אז למה להגביל את עצמנו? אם נחשוב על זה, אז רוב סגנונות המוזיקה שאנו מכירים כיום נוצרו מכמה סגנונות שנפגשו ולפעמים אפילו 'הותכו' לסגנון אחיד. הג'אז הוא שילוב של מוזיקה ממערב אפריקה, ממארשים צרפתיים וממוזיקת סלון אירופאית, המוסיקה הערבית-אנדלוסית נוצרה משילוב של מוזיקה מעיראק, מוזיקה ברברית מצפון אפריקה, מוזיקה צוענית, מוזיקה נוצרית כנסייתית, יהודית ועוד. הכי חשוב לי שהמוזיקה תהיה יפה וכנה ככל האפשר".