"היחס אליי בעולם השתנה מאז פרוץ המלחמה, אבל אני מעדיף להתרכז בניגון עם ישראלים ויהודים"

בתור אחד מאמני הג'אז הגדולים ביותר שיצאו מישראל, עומר אביטל הופיע לא פעם ולא פעמיים מעבר לים בשלל אירועים גדולים שקשורים לז'אנר המוזיקלי. בהתאם לרקע שלו, כפי שקרה לרבים אחרים מאז פרצה מלחמת "חרבות ברזל" לפני שנתיים, גם הוא הושפע מהחרם התרבותי שישראל חווה – ושאמנים ישראלים שפועלים בחו"ל הרגישו מקרוב על בשרם.

"אין ספק בכלל שיש שינוי, יש מסרים ישירים ועקיפים", הוא מספר לרשת 13 בריאיון מיוחד שקיים לרגל הופעתו הקרבה עם התזמורת האנדלוסית הישראלית אשדוד בפסטיבל הג'אז הבינלאומי Sea Jazz Ashdod, שתתקיים ב-13 בנובמבר במשכן לאומנויות הבמה באשדוד. "אני מעדיף להתרכז בנגינה עם ישראלים ויהודים בשלב הזה, ולייצר את המוזיקה שלנו. זה זמן טוב להסתכל פנימה ולהעריך מחדש את העושר התרבותי שיש לנו וכל היופי מסביבנו".

כתבות נוספות במדור תרבות ובידור:

• הזמרת פותחת את הלב: "היא לימדה אותי מה היא אהבה שלא תלויה בדבר"

• אתם מכירים את המוזיקאי הזה טוב - אבל מעולם לא שמעתם אותו כך

• מה רואים ביום הקולנוע הבינלאומי? את הסרטים האלו, כמובן

המוזיקאי בן ה-54 עבר להתגורר בניו יורק בתחילת שנות ה-90, ובהדרגה, עם עבודה קשה ומאומצת, הוא הפך לדמות מוכרת ומשפיעה מאוד בג'אז העולמי, לא פחות. היצירה "סימפוניה ישראלית – רקוויאם לילדות", המופע המשותף והחד-פעמי שלו עם התזמורת (שנכתבה במיוחד עבור הפסטיבל, שבו תוצג בבכורה עולמית), מהווה עבורו מעין חזרה לשורשים שלו: הוא מציע לקהל מסע מוזיקלי מרגש בין ילדות ישראלית, זיכרונות קולקטיביים ואהבה לארץ הזו, ושוזר בתוכו מוטיבים מהמוזיקה הישראלית המוקדמת, פיוטים ושורשים צפון אפריקאים, יסודות של המוזיקה הערבית והרמונית אירופית, עם שפת ג'אז וגרוב.

"החיבור שלי עם התזמורת טבעי מאוד. אני מכיר את המוזיקה ואת אלעד לוי, המנהל האמנותי של התזמורת, היטב, שכן עשינו בעבר כבר פרויקטים משותפים", הוא אומר. "התזמורת היא כלי מושלם למוזיקה שלי, שכבר שנים רבות משלבת את העולמות הקלאסיים, הצפון אפריקאים והגאז'. זו חבורה מוכשרת, ואנשים מלאי אנרגיה יצירתית. אני מייחל לעוד הרבה שנים של שיתוף פעולה".

אופטימיות של ניגודים

על אף שהוא יוצר בז'אנר שלא בדיוק נמצא במיינסטרים העולמי, עומר אביטל מאמין שלג'אז עדיין יש מקום במוזיקה העולמית של ימינו. "ג'אז זו אמנות שקשורה בתרבות האמריקאית, ובייחוד האפרו-אמריקאית. בג'אז יש את נושא האלתור והאינטואיטיביות שאין בשום מוזיקה אחרת בצורה הזו, משהו אופטימי ומחבר ניגודים. יש לזה מקום גם כאמנות קלאסית וגם כדוגמה לשפה וצורת הבעה שאפשר לקחת למקומות אחרים", הסביר. "אני מאוד שוחה בסגנון, ועל זאת לא הייתי מזהה את עצמי כאמן ג'אז באופן מוחלט. אני מלחין ישראלי".

אתה חושב שהצלחת לחולל שינוי ביצירותיך?
"לדעתי, הדבר המרכזי הוא יצירת שפה מוזיקלית חדשה, אורגנית ואקספרסיבית שנובעת גם מהתרבות שלי וגם מההשפעות והסגנונות שאספתי בדרך. המטרה האמנותית תמיד היא ליצר קול ייחודי, שתהיה גם מאוד "עממית" וקשורה למסורת שממנה הם נובעים".