המוזיקאי החב"דניק מודה: "יציאתי מהארון שינתה הרבה בקהל שלי"

כבר 25 שנים שמוזיקאי הג'אז דניאל זמיר נמצא בחיינו, ואת אירוע חצי היובל הוא יציין במופע חגיגי בפסטיבל הג'אז של אילת ב-13 בנובמבר (המופע שבעצם יפתח את הפסטיבל, שיימשך עד 15 בנובמבר), שבו יחגוג קריירה עשירה ומשפיעה עם יצירות פורצות דרך כחלוץ הג'אז היהודי בישראל. אל המופע שלו יצטרפו שני ענקים: ברי סחרוף עם הגיטרות המהפנטות והרוק השובה שלו, ושלומי שבן, הפסנתרן המצליח, איתם הוא שיתף פעולה בעבר לא פעם.

במהלך הקריירה הארוכה שלו, זמיר בן ה-46 הקליט 17 אלבומי סולו, כשתשעה מהם היו בהפקה של חברות בינלאומיות. אלבומו "אמן" משנת 2006 הפך לנמכר ביותר בישראל בתחום הג'אז, והוא אף זכה בזכותו בפרס ראש הממשלה למלחינים בשנת 2ס010. הוא לא רק פועל בפן האמנותי של המוזיקה, אלא גם הקים את בית הספר הגבוה למוזיקה "מזמור", שמשפיע על דור שלם של מוזיקאים - תוך שהוא עצמו הופך לאחד החשובים והמשפיעים. בריאיון מיוחד לרשת 13 לרגל הופעתו המיוחדת, סיפר זמיר על היציאה מהארון כאדם דתי, חגיגות חצי היובל לקריירה שלו ומה דעתו על המצב עם גיוס החרדים.

כתבות נוספות במדור תרבות ובידור:

• נדב נייטס מככב במחזה חדש - ומגלה: "אני ביישן מאוד, התיאטרון הוא טיפול עבורי"

• "היחס אליי בעולם השתנה מאז פרוץ המלחמה, אבל אני מעדיף להתרכז בניגון עם ישראלים ויהודים"

• מה רואים ביום הקולנוע הבינלאומי? את הסרטים האלו, כמובן

"האמת, זה לא היה מתוכנן להתעסק דווקא בג'אז. הייתי יושב בסוף יום לימודים בקולג' בניו יורק ומתאמן, אחר כך כותב קצת מוזיקה וזה מה שהיה יוצא לי", אמר זמיר על תחילת הקריירה, והמשיך: "בהתחלה הכחשתי שזו מוזיקה יהודית וקראתי לה ערבית, ים-תיכונית, אפילו מוזיקת עולם. כשהמוזיקאי האגדי ג'ון זורן החתים אותי על אלבום בחברת התקליטים הבינלאומית שלו, הוא אמר לי: 'אני גאה בך על המוזיקה היהודית שאתה עושה', ורק אז נפל לי האסימון".

שיתוף הפעולה שלו עם סחרוף החל לםני כ-22 שנה, כשהוא שמע את שירו "חלליות" מתוך רכב חולף, מה שגרם לו לומר לעצמו שהוא "רוצה לנגן עם האיש הזה". שבועיים אחר כך, סחרוף הופיע בתל אביב - וזמיר הגיע עם סקסופון לאולם שבו התקיימה אותה הופעה: "הוא הזמין אותי לעלות לבמה כדי לנגן כמה שירים, והשאר היסטוריה". המפגש עם שבן לא התרחש זמן רב אחר כך לפני כ-21 שנה, באירוע פיוטים: "זה היה ערב הפיוטים הגדול הראשון בישראל. אני הוצמדתי עם הטריו שלי לשלומי שבן. עשינו פיוט של נאג'רה וזה היה מדהים".

כשזמיר נשאל אם הוא האמין לפני 25 שנה שהוא יגיע לאיפה שהוא נמצא היום, הוא בעיקר מודה על המקום שבו הקריירה שלו נמצאת: "הסתכלתי ואני עדיין משתדל להסתכל פנימה כל הזמן. אני לא מאמין ביעדים מוכתבים מראש, כי כמו שאומרים ביידיש - 'האדם מתכנן והקב"ה צוחק'. אני מאמין בלחוש מה הבריאה רוצה ממני ולעשות כל מה שביכולתי לממש את זה. תודה לאל, אני מאוד מודה על מה שזכיתי לעשות, על כל המוזיקה שעברה דרכי".

זמיר הוא גם חסיד חב"ד, שחזר בתשובה בצעירותו. לפני כ-5 שנים הוא יצא מהארון כביסקסואל, ולדבריו השינויים שעבר בחייו הביאו לשינוי בתפיסה כלפיו בקרב הקהל: "זה שינה הרבה, אבל יש גרעין של קהל אדיר שאוהב את המוזיקה שלי וממשיך לבוא להופעות ולתמוך במוזיקה שלי, למרות כל השגעונות". קל להסיק שגם על הילדים שלו, דתיים בעצמם, המצב השפיע, אך הוא מסביר איך קרה שלא כך המצב: "הם לומדים במוסדות חינוך של הציונות הדתית. אני חושב שבמגזר הזה יש את הילדים הכי מחונכים וערכיים בישראל. לא צחקו עליהם, לא ירדו עליהם. דיברתי איתם בעדינות כמה ימים לפני שאותה כתבה יצאה, ומאז לא יצא לנו לדבר על זה. אני יכול לדמיין שאם אני הייתי נער ואבא שלי היה יוצא מהארון, מה הייתי עושה לו".

מי שיכול להזדהות עם חזרתו בתשובה של זמיר, הוא מוזיקאי מוערך ומוכר אחר - אביתר בנאי. השניים חברים כבר יותר מ-15 שנה, אבל לדברי זמיר הוא גם "מעריץ אותו כאדם, כיהודי וכמוזיקאי". הוא מוסיף להחמיא לחברו הטוב: "הוא מהאנשים הבודדים שהתדמית שלו, של צדיק רוחני, עמוק וטוב לב, באמת מעידים על מי שהוא. עשינו כמה דברים יחד, הוא אפילו שר עם סחרוף את 'ואפילו בהסתרה' שהלחנתי".

כפי שכנראה כל ישראלי שם לב לכך בחודשים האחרונים, מאז פרצה מלחמת "חרבות ברזל" לפני שנתיים נרשמה שחיקה גדולה בקרב חיילי המילואים, שנלחמים מזו תקופה לא קצרה למען המדינה - מה שמביא לעלייה בצורך בגיוס של חיילים נוספים, בהם חרדים, מה שעורר כעס רב בקרב מילואימניקים רבים. "מה שבעייתי בעיניי זו תופעה של שנאת הדתיים האורתודוקסים", הוא אומר בהתייחסות לנושא. "הרבה חרדים היו רוצים להתגייס, אבל כשיש קמפיין שנאה כלפיהם ומנסים לכפות עליהם שינוי קיצוני במצבם החברתי אחרי 77 שנים של סטטוס-קוו בעניין שאולי הכי רגיש להם כחברה, אני מבין את ההתנגדות שלהם, ואולי הייתי נוהג כמוהם לו הייתי חרדי. מי שבאמת רוצה שהם יתגייסו, שזה הדבר הכי טאבו בשבילם, צריך להתחיל איתם דיאלוג, משא ומתן, לא קמפיין שנאה שלא מוביל לכלום".

לפני שהחלה המלחמה, נהגת להופיע הרבה מעבר לים. חל איזשהו שינוי בנושא הזה אצלך?
"מאז 7 באוקטובר, אני לא מופיע בחו"ל. אני לא מרגיש בנוח לנסוע לחו"ל, לפחות לא עד עכשיו. אמנם גם בישראל אני צריך להסתכל סביבי ולראות שהכל בסדר, אבל לפחות כאן היהודים הם 'בעל הבית'. בגלל המצב, בוטלו הופעות רבות שלי בחו"ל, בוטלו קשרים שהתחילו ואפילו אני עצמי ביטלתי את הרעיון של קריירה בחו"ל, לפחות לעת אתה. אני מבין שיש שליחות אדירה להיות כאן בישראל".