"להגיד שפנו אלי בגלל וויצ'יץ'? לא מכבד"

ז'אן טבק מאמן את מכבי ת"א כבר חודשיים וחצי, אבל עד היום אף אחד לא באמת הכיר אותו. המאמן הקרואטי המופנם, אך סוער, הג'נטלמן אבל גם העצבני על הקווים, נחשף בראיון מיוחד ל'חמישיות', מספר על העבודה כמאמן הצהובים, הקריירה כשחקן, החוויה ב-NBA ואפילו על מקהלת בית הספר בקרואטיה.

"כשהייתי צעיר שרתי במקהלת בית הספר", הוא גילה בתחילת דבריו. "מאז שהשתנה לי הקול והוא הפך נורא נמוך, אין לי את היכולת לשיר כמו פעם. זה היה יותר כמו משחק ושירה. אני זוכר שפעם אחת שיחקתי תרנגולת. התפקיד שלי היה ממש להיות תרנגולת".

טבק הצטרף למכבי ת"א באמצע חודש נובמבר ומאז השמועות על כך שהחתימו אותו בגלל ניקולה וויצ'יץ' לא הופסקו להישמע. את טבק זה לא מרגש יותר מדי: "החתימו אותי בגלל שהסוכן שלי ניהל שיחות עם שמעון מזרחי כבר לפני 3-4 שנים", הוא טען. "מי שחושב שמכבי ת"א בוחרת להחתים אנשים בגלל יחסים אישיים בין אנשים בצוות הקבוצה, לא מכבד את מכבי ת"א".

מה לא עובד במכבי ת"א העונה? "יש בעיה של כימיה בין השחקנים, משהו שלא עובד בקבוצה מתחילת העונה, כל כך הרבה חוסר מזל בהחתמות ושינויים שרצינו לעשות מאז שהגעתי לפה, זה פשוט מדהים", טבק ניסה להסביר. "למשל, לאחרונה רצינו להחתים את זוראן ארצג, שישחק איתנו ביורוקאפ, אבל הוא החליט שהוא לא מעוניין לשחק במפעל אחד בלבד וזה לא יצא לפועל".

"במסגרת האירופית, אנחנו באופן קבוע בנחיתות פיזית, יש לנו תמיד בעית מבחינת גודל ופיזיות", טבק התייחס לקושי הגדול של מכבי תל אביב בעיקר במשחקים באירופה. "יש לנו בעיה עם כל קבוצה שמשחקת נגדנו בצורה פיזית".

הרוב לא יודעים, אבל כילד ז'אן טבק בכלל היה שחקן כדוריד ורק בגיל מאוחר יותר עשה הסבה לכדור הכתום. "התחלתי לשחק כדורסל בגלל שקבוצת הכדוריד ששיחקתי בה בשכונה נסגרה", הוא סיפר. "הייתי גדול וגבוה, אז בן דוד שלי ששיחק באותה תקופה ביוגופלסטיקה, לקח אותי לשחק כדורסל".

על הגמר האירופי ב-1989 בו הוא ניצח את מכבי ת"א יחד עם יוגופלסטיקה ספליט: "אני זוכר שנתנו לי לשמור על קווין מגי, זה היה כמו לשמור על חומת לבנים (צוחק...). הוא היה כל כך חזק ואני הייתי חצי בגודל ממה שאני היום. הייתי בן 18, כך שזה היה אתגר גדול מאוד".

טבק גם הספיק לשחק בגמר אולימפיאדת ברצלונה ב-1992, אז פגש עם קרואטיה את נבחרת ארה"ב: "זו הייתה חשיפה גדולה למדינה שלנו. הזיכרון הכי טוב שלי מהאולימפיאדה הזו הוא שהייתי בפעם הראשונה בכפר האולימפי. אתה אוכל ארוחת בוקר ונתקל פתאום בבוריס בקר, בזמן שאתה בארוחת ערב או הולך לקנות משהו בחנות, אתה רואה פתאום את קרס לואיס ודברים בסגנון הזה. אתה אומר לעצמך 'ראיתי את הבחור הזה בטלויזיה, הוא אלוף עולם', כך שזו באמת חוויה אדירה".

על התקופה שלו ב-NBA: "נבחרתי בדראפט ע"י יוסטון רוקטס ואני השחקן האירופאי הראשון שזכה באליפות ה-NBA. התמזל מזלי לשחק בקבצה שזכתה באליפות כי לא שיחקתי הרבה דקות ולא היה לי חלק בקבוצה. חלקתי חדר הלבשה עם האקים אלאג'ואן וחלק מהדברים שלמדתי ממנו אני עדיין מיישם היום בעבודה שלי עם הגבוהים".

"אמרתי שכאשר יום אחד אסיים לשחק, אני לא אחזור למגרש לעולם, כי כבר נמאס לי מהכדורסל", סיפר. "קיבלתי עצה מאייזיאה תומאס, שהיה בזמנו הנשיא והמאמן בקבוצה שבה שיחקתי והוא אמר לי: 'ז'אן, אל תפרוש לגמרי מכדורסל, כי אם תפרוש אתה כבר לא תחזור יותר', אז התחלתי לעבוד בתור סקאוט ולאחר שנתיים בתפקיד הזה, ידעתי שחסרה לי התחרותיות. חסר לי להיות על המגרש ולקבל החלטות וזה הרגע שהחלטתי שאני רוצה לאמן".

על מערכת היחסים שלו עם השחקנים: "אולי זה יישמע מטורף, אבל אני חושב שצריך להתייחס לשחקנים כמו שאתה מתייחס לילדים שלך. לחנך, אבל גם לדחוף אותם לתחרותיות. על השאלה האם הוא אדם רגוע הוא ענה באופן חד משמעי: "אני לא אדם רגוע, ממש לא".

"כרגע, מאז שהגעתי לתל אביב, אני לא עושה שום דבר חוץ מכדורסל", הוא סיפר על חייו הפרטיים מחוץ לתפקידו כמאמן. "אני מאמין שרק עבודה קשה יכולה להביא לי הצלחה. אני לא הייתי השחקן הכי מוכשר בעולם, אבל עבדתי הרבה יותר שעות מהשחקנים האחרים ואני מאמין באותו דבר גם כמאמן"