כישלון, לא אכזבה: מכבי צריכה להכיר בבעיה
זה לא ספאחיה ולא החוק הרוסי. המועדון צריך להביט בעצמו
ספק אם קיים בשיח הספורטיבי שלנו נושא דיון מאוס יותר משאלת הכישלון מול האכזבה. נו, אתם יודעים, הרגע שבו נשאל שחקן/מאמן/מנהל על ידי עיתונאי/מראיין כלשהו אם ניתן להגדיר עונה שהסתיימה טרם עת/ללא תואר כעונה כושלת. ומרגע שמופרחת השאלה לחלל האוויר, כו-לם הופכים מומחים לטרמינולוגיה ולניסוחים, או לפחות יודעים כיצד להפנות לפירושים מילוניים.
בכל הנוגע למכבי תל אביב, לא צריכים להתאמץ יתר על המידה כדי לתת תשובה ברורה לשאלת הכישלון או אכזבה. נתחיל בשורה התחתונה: עונת 2018/19 של מכבי תל אביב היא כישלון חרוץ, מהדהד וחד משמעי. ובמובן מסוים, הכישלון השנה משמעותי וגדול הרבה יותר מאשר הכישלונות אותן נחלה בעונות הקודמות.
אין גרף התקדמות, היורוליג הוא זה שנסוג
למועדון הכדורסל של מכבי תל אביב יש בעיה. הבעיה הזאת באה לידי ביטוי, בין היתר (אך לא רק), בכך שזוהי העונה הרביעי ברציפות שבו הוא מתרסק ונכשל ביורוליג. עונת 2015/16, העונה האחרונה לפני המעבר למתכונת הנוכחית של המפעל השני בטיבו בעולם, הסתיימה במאזן 6:4 וירידת ליגה ליורוקאפ. עונת 2016/17, עונת הביכורים של היורוליג החדש, הסתיימה עם מאזן 20:10 ומקום 14. אשתקד סיימה מכבי במאזן 17:13 ובמקום ה-10. וסביר להניח את העונה הנוכחית יסיימו הצהובים עם 14 ניצחונות אל מול 16 הפסדים - ושוב במקום ה-10.
ואם אתם מזהים כאן גרף של התקדמות, הטעות כולה שלכם. מכבי תל אביב לא מתקדמת ולא משתפרת. היורוליג, אם כבר, נמצא במגמה של נסיגה. העונה הנוכחית היא החלשה ביותר מאז השקת הפורמט הנוכחי, וכלל לא בטוח, האמת, שהמגמה הזאת תשתנה בעתיד הנראה לעין. ולא רק בגלל החדירה של שלוש קבוצות שאינן ראויות למפעל, כלומר גראן קנריה, בודצ'נוסט ודרושפאקה, אלא בעיקר לאור ההיחלשות של מרבית האחרות. כולל, ואולי בעיקר, הקבוצות המובילות ביבשת.
אם ננתח ונשווה בין שמיניית הפלייאוף הנוכחית לבין זו בשנה שקדמה, הרי שרובן מציגות לראווה סגלים מרשימים פחות מאלו של העונה שעברה. ואם גם בעונה שכזאת לא מצליחה מכבי תל אביב, לכל הפחות, להשתחל לתוך השמינייה הראשונה, הרי שיש כאן בעיה. ובעיה קשה מאד.
הבעיה היא אצלה ולא אצל אף אחד אחר
לא צריכים להיות אלכוהוליסטים לשעבר כדי לדעת שהשלב הראשון בפתרון הבעיה הוא בעצם ההכרה בה. ובדיוק במקום הזה אמורים לחשוש אוהדי מכבי תל אביב. כי ספק רב אם בקבוצה יודעים או רוצים להכיר בעצם קיומה של הבעיה. ואם הם כבר מכירים בבעיה, אז כמו בשיר המגפיים של ברוך, אז היא בטח של מישהו אחר.
אז בואו ננסה לעשות כאן קצת סדר:
1. הכישלון של מכבי תל אביב איננו נובע מבעיות תקציב. התקציב השנתי של הצהובים, כולל תקציב השחקנים, ממקם אותה בחלק העליון של היורוליג. ועם התקציב המסוים הזה אמורה אלופת ישראל להצליח, או לפחות להצליח מדי פעם, ולא להיכשל שנה אחר שנה. אחר שנה. אחר שנה.
2. הכישלון של מכבי תל אביב איננו נובע מענייני חוק רוסי. החוק הרוסי הוא שיקוץ משוקץ, שחייב להיעלם מהעולם לבלי שוב, אבל לא הוא הסיבה ולא הוא הגורם לכך שמכבי מתרסקת לה בכל פעם מחדש. גם אם נניח בצד את המהלכים להם שותפה אלופת המדינה, על פי פרסומים מקומיים, להותרת חוק שריון הישראלים על כנו, וגם אם נסכים - ואנחנו מסכימים - שקבוצה אשר משחקת בשתי תצורות שונות בכל שבוע נפגעת בצורה מסוימת, הרי שגם מהמצב הזה אפשר להוציא יותר מהתקציב של הצהובים העונה. אבל רק אם עסוקים יותר במתן פתרונות ופחות בהטלת האשמה על אחרים. ורק אם עסוקים פחות בליילל ולייבב.
3. הכישלון של מכבי תל אביב איננו נחלתו הבלעדית של נבן ספאחיה. ברור לחלוטין שהגעתו של יאניס ספרופולוס שינתה לטובה את העונה של הצהובים. ברור גם לחלוטין שמאזנה של מכבי ביורוליג השתפר באופן דרמטי מאז הפיטורין של הקרואטי הגדול (המאמן, כן?) לאחר הפסד החוץ לגראן קנריה. ספאחיה הלך הביתה, למי שהספיק לשכוח, במאזן 6:1. ספרופולוס, אם ימצא עצמו מנוצח הערב, יסיים עונה אירופאית במאזן חיובי של 10:13.
ועדיין, שילוב לוח המשחקים הקשוח של תחילת העונה בתוספת הפציעות הלא פשוטות של אותה התקופה, מרגישים כחלק משמעותי מההבדל בין הקדנציות. בדיוק כפי שפתיחת עונה קלה ובריאה, בעונת 2017/18, הזניקה את מכבי תל אביב של אותו הספאחיה למאזן מרשים אך מרמה של 4:7, לפני שהלו"ז התהפך, ואיתו גם העונה של מכבי.
4. הכישלון של מכבי תל אביב איננו נובע מההפסד הביתי לז'גיריס קובנה. נתחיל ברמה הטכנית: ניצחון של מכבי על הקבוצה של שאראס במשחק הביתי שנערך ב-20 לחודש מרץ האחרון היה שולח את הליטאים הביתה. מצד שני, סביר להניח שלא היה מכניס את הצהובים לפלייאוף בכל מקרה. גם בגלל ההפסד הצפוי של ז'לגיריס, בנסיבות אלו ומיד לאחר מכן, לאולימפיאקוס בחוץ. וגם בגלל הניצחון שסביר שהייתה משיגה אותה האולימפיאקוס, במצב דברים כזה, במחזור הנעילה (שיתקיים הערב) מול דרושפאקה בבית.
ובכל מקרה, ההפסד של מכבי תל אביב לז'לגיריס קובנה לא היה מקרי, להבדיל (נניח) מניצחון החוץ על צסק"א. ויכול להיות, אולי אולי, שהמסע לעבר פתרון הבעיה עובר דרך ניתוח המשחק ההוא. או אולי דרך ניתוח היריבה ההיא.
יש לציין שלא הכל בעונה הזאת היה שחור. מכבי תל אביב תיקח מהשנה האחרונה כמה רגעים גדולים, כאלו שנשארים - או לפחות אמורים להישאר - הלאה. בראשן תצוגה ביתית מרהיבה וחד פעמית מול ברצלונה, במשחק שנערך במסגרת המחזור ה-19. וגם ניצחונות מרשימים אחרים כמו ההוא המקרי מול צסק"א. היא גם תיקח איתה הלאה חיבור טוב לקהל שפוקד את משחקי הבית שלה, חיבור טוב בהרבה מזה שהכרנו בעבר הקרוב.
וזה נחמד וחשוב, אבל לא באמת משנה את השורה התחתונה. מכבי תל אביב נכשלה העונה. שוב. בלי קשר להדחה המוקדמת שלה בגביע המדינה. ובלי קשר למה שיקרה לה במפעל הפיינר פור שיערך אצלה בבית בעוד כחודשיים.
אז מה עושים עכשיו?
יש לפנינו עוד תקופה ארוכה במיוחד לניתוח הפתרונות. ויש לפני עוד טורים רבים למלא וללהג על מה כדאי וצריך לעשות. הפתרונות, תתפלאו, הם לאו דווקא החלק הקשה והמסובך כאן. הקושי האמיתי הוא של המערכת הצהובה. הקושי להבין שגם אם תנסה שוב ושוב להצליח במסגרת אותם הכלים שיש בפניה, ספק רב אם תצליח.
עוד נדבר ונלעס בקרוב את סוגיית ניקולה וויצ'יץ', שגם השנה לא הצליח לעבור בשלום עוד עונת ניסיון אחרון בהחלט ודי. וגם את השנה הזאת הוא צפוי לשרוד, בדרך לעוד עונה שבה סוף כל סוף יתנו לו לעבוד כמו שצריך. עוד נדבר ונלוש בקרוב את סוגיית יאניס ספרופולוס, לרבות התהייה מה יהיה בגורלו לו יסיים עונה נטולת תארים.
ומטבע הדברים, נתהה לגבי הסגל ואופן בנייתו, גם ברמה הפרסונלית, גם ברמת העמדות על המגרש וגם בכל הנוגע לקונספט הבניה, אם בכלל קיים כזה, לקראת עוד עונה רוויית ציפיות, שגם בה הכל יהיה ערוך ומוכן לקראת עוד מפח נפש.
לכל זה עוד יש זמן. אם מכבי תל אביב רוצה לחזור להיות מועדון שמצפה להצליח, להבדיל ממועדון שעסוק בלהכין תירוצים ומראש, היא צריכה להתחיל בשלב הראשון. כלומר, בעצם ההכרה שיש כאן בעיה. ולאחר מכן בזיהויה. ורק בסוף בסוף, לנסות ולפתור אותה. אז בדיוק בשביל זה אנחנו כאן, מכבי תל אביב. בשביל להמליץ לך על השלב הראשון. זה הזמן שלך להודות למי שצריך על כל השנים. ולהחליט מי ממשיך מכאן.
למעקב אחרי עמוד הטוויטר שלי, לחצו כאן.