לברון ג'יימס או דירק נוביצקי: מי יהיה המנצח הגדול של סדרת הגמר?

לברון ג'יימס ודירק נוביצקי מגיעים למסיבה הכי גדולה של הכדורסל העולמי ולשניהם יש המון מה להוכיח. דירק כבר הוזמן לשם לפני כמה שנים, וכולם אמרו לו שהוא חייב לצאת ממנה עם הפרס הגדול. הוא היה קרוב, אבל נלחץ, פישל, ומאז זה רדף אותו. הוא בקושי הצליח להשיג דייט. לברון בעצמו השתחל פעם למסיבה כזו, ובקושי הספיק להציץ לפני שזרקו אותו החוצה. מאז הוא ניסה לקבל עוד הזמנה, אבל נכשל שוב ושוב. אז השנה שני הנערים האלה, אחד מהם האמת כבר די מבוגר, עשו הכל כדי להגיע לשם בעצמם, בלי טובות מאף אחד. שניהם עמדו במשימה. אבל כשהערב הזה ייגמר, רק אחד מהם יצא משם עם הראשונה שלו.

כשאתה מזמין אנשים כמו ג'יימס ונוביצקי למסיבה, אתה יודע מה הם יביאו. ראינו את זה מהם כבר הרבה מאוד פעמים. אבל בפלייאוף הזה שניהם הוכיחו ששחקנים גדולים באמת תמיד יכולים להפתיע אותך, בייחוד בשלב הזה של העונה.

ג'יימס הוכיח בפלייאוף הזה שעונה שלמה של כשלונות במצבים קריטיים היא פשוט לא מדגם מייצג מספיק. הוא הוכיח שהוא מסוגל לסגור משחקים ברמה הכי גבוהה שיש. ושכשהוא משתלט על משחק, אין אף שחקן בליגה שמסוגל או לעצור אותו, או לעשות את זה טוב יותר. דירק, שקולע 28.4 נקודות למשחק בפלייאוף הזה ב-18 זריקות בלבד מהשדה, העלה את הרמה שלו מבחינת אפקטיביות התקפית לספרות הכי גבוהות שיש. ספרות שאנשים חשבו שהוא לא יכול כבר לטפס אליהן. אבל סיומות המשחקים של לברון והאפקטיביות ההתקפית של נוביצקי לא יספיקו לקבוצות שלהן כדי לסיים את הסיפור הזה עם תואר. שניהם יצטרכו להביא עוד משהו אחד נוסף כדי שזה יקרה.

מבחינת לברון, הצורה בה סיים משחקים בשתי הסדרות האחרונות טובה בעיקר בשביל הבטחון העצמי שלו, אבל זה לא הדבר האחד, היחיד והמיוחד שהוא יצטרך להצמיד לרפרטואר הרגיל שלו כדי לסיים עם טבעת. ראשית, קיים סיכוי (לא גבוה) שמיאמי כלל לא תזדקק לקאמבקים גדולים בסיום, לריצות משוגעות או לסיום צמוד כדי לנצח משחקים. שנית, אם היא כן תזדקק לאחד או שניים כאלה, דוויין ווייד גם יודע דבר או שניים בנושא. הוא, בניגוד ללברון, ניצח את סדרת הגמר היחידה שהגיע אליה.

מה שלברון כן יצטרך להביא איתו אקסטרה זה את מה שהוא הביא לסדרה נגד שיקגו - הפתעה הגנתית. כמו שהצליח לעצור את דריק רוז יותר מפעם אחת ברבעים האחרונים, כך לברון חייב להגביל את דירק נוביצקי בכמה הזדמנויות בסדרה הקרובה.

חשוב להבין, לברון הוא לא שומר אחד על אחד קלאסי גדול במיוחד. לא בין העשרה הטובים בליגה. אבל יהיו לא מעט דקות בסדרה הזו שלברון, עם הגודל, המהירות, הכוח והזריזות שלו, ישמור על נוביצקי. זה יקרה בעיקר ברגעים מכריעים. ואז הוא יהיה חייב לעשות את מה שאף אחד לא הצליח בפלייאוף הזה: לגרום לו לסיים פוזשנים בלי סל או אסיסט (או, בזכות הנעת הכדור של מאבריקס, אסיסט לאסיסט). אם הוא יעשה את זה, לצד הדברים שהוא בדרך כלל מביא איתו, אפשר יהיה להשאיר את סיומי המשחק לווייד. אולי אפילו לכריס בוש.

גם נוביצקי יצטרך לתת אקסטרה במקום שאיננו ההתקפה. כדי לצאת מהסדרה הזו עם טבעת ראשונה, נוביצקי יצטרך לחזור להיות שחקן של לפחות עשרה ריבאונדים למשחק, רצוי יותר. לאורך כל הקריירה שלו, ב-118 משחקים בפלייאוף, נוביצקי הוריד 10.4 ריבאונד למשחק, גבוה משמעותית מה-8.4, ממוצע הקריירה שלו בעונה הסדירה. אבל בפלייאוף הזה הוא עומד על 7.5 בלבד, ובגמר המערב ירד ל-5.8 ריבאונדים למשחק. זה משהו שקורה כל הזמן לשחקנים ככל שהם מתבגרים - קשה להם להצטיין בכמה תחומים, והם מתמקדים בדבר או שניים שהם עושים הכי טוב. אבל דאלאס היא לא קבוצת ריבאונד טובה במיוחד, והיא לא יכולה להרשות לעצמה לוותר על עזרה בתחום הזה מהפאוור פורוורד הפותח שלה.

במה שהייתה אולי הסדרה הכי טובה בקריירה שלו, כשבסיבוב השני ב-2006 הדיחה דאלאס את סן אנטוניו ספרס בשיאה, נוביצקי הוריד יותר ריבאונדים מכל שחקן אחר כל המגרש (כולל טים דאנקן), וסיים שבעה משחקים עם 13.2 ריבאונדים לערב. הוא יהיה חייב לחזור להיות מפלצת שכזו בגמר הזה כדי שלדאלאס יהיה סיכוי להפתיע.

המאצ' אפ הזה, בין נוביצקי לג'יימס, והעובדה שאחד מהם יצא ממנו עם אליפות ראשונה, הוא המרכיב המרכזי בעלילה של הסדרה. מצד אחד נוביצקי, שצריך את זה יותר, כי סביר שזו ההזדמנות האחרונה שלו להשיג טבעת. מצד שני לברון, שיש עליו יותר לחץ, כי הוא השחקן הבכיר בפייבוריטית עם יתרון הביתיות. ברור שכל אחד מהם יצטרך לקבל את מלוא התפוקה מהחברים (ווייד יכול בקלות להיות השחקן הכי טוב בסדרה, להיט אין תשובה לבאראה), אבל הדואט הזה הוא שימשוך את מרבית העניין. לא משנה התוצאה, מרוויחה אחת גדולה כבר יש - מעבר לאמריקן איירליינס - וזו הליגה כולה. עכשיו נשאר רק לקוות שהסדרה הזו תהיה מספיק טובה כדי לצייד אותנו במספיק זכרונות לקראת הפגרה, שיכולה להיות הרבה יותר מדי ארוכה.