נקודות זיכוי: חמש מסקנות מההדחה של ארגנטינה

1. בחירת הסגל
כולם כבר כתבו על זה, כולל עבדכם הנאמן, עוד לפני הטורניר, ובמובן הזה איש לא הופתע שארגנטינה הזאת נעצרה ברבע הגמר. הגרלה כמו שהייתה לאורוגוואי רק הייתה דוחה את הקץ לחצי הגמר. בורדיסו היה המגן הימני השלישי ברוטציה של אינטר והושאל לרומא, בנבחרת הוא שובץ כבלם. גוטיירס, שחקן אגף בקישור, הוסב לעמדת המגן הימני. דמיצ'ליס תמיד היה יותר קשר אחורי מאשר בלם, קצת כמו רפא מארקס. היינצה תמיד היה ידוע כהימור הגנתי ואוטמנדי עדיין צריך לצבור ניסיון ולא להישלח להרפתקאות בהתקפה. וואלטר סמואל דווקא פתח טוב, עד שנפצע במשחק מול קוריאה. לותאר מתיאוס, מאמן שנוי במחלוקת אך שחקן עתיר ניסיון בגבהים האלה, אמר בזמנו בראיון למגזין "שם המשחק" (אללה ירחמו): "חלוצים מנצחים משחקים, בלמים מביאים אליפויות". עכשיו גם ידידו דייגו מראדונה יודע זאת.

זה לא רק היעדרם של סאנטי וקמביאסו, איזו עוד נבחרת יכולה להרשות לעצמה להשאיר מחוץ לסגל  בלמים מובילים בבארסה וריאל, כמו גראיי ומיליטו? איך אפשר להתמודד ב-2010 מול נבחרות גדולות  בלי עוד קשר דפנסיבי איכותי לצד מסצ'ראנו או כמחליפו? איך אפשר להתייצב לטורניר כל כך גדול ומפרך בלי שחקן יצירתי אחד במרכז הקישור? אפילו באנגה, איימאר או לוצ'ו גונסאלס היו יכולים למלא באופן מספק את החלל. כאב ראש חיובי מעודף חלוצים זה טוב ויפה, אבל אם הם צריכים לרדת לאחור כדי להביא את הכדור אין להם שום יתרון.

2. מסי
הגיע הזמן לנקב את הבועה שמנפחים מאז ההדחה כל מתענייני-הכדורגל-לפרקים: ליונל מסי שיחק טוב, גם מול גרמניה. לראשונה בקריירה הקצרה שלו ראינו שחקן באמת בוגר, אחראי, יוזם ומסוכן. קשר שיורד לאחור לקבל כדור כשצריך; מנהיג שיודע לדחוף קדימה; גאון שמחפש את חבריו במסירות מבריקות; שחקן התקפה שבועט לשער. אז הוא לא כבש, ביג דיל! בנבחרת הוא לא קצה השרשרת, אלא חוליה חשובה במהלכה.

מסי של הנבחרת הוא לא מסי של ברצלונה, הוא לוקח את המושכות ומנסה לכוון את חבריו. הוא יורד לתיקולים, נושא בעול של היעדר פליימייקר בקישור ולא רק מחמם מנועים אי-שם באגף ימין, רגע לפני עוד פריצה מסחררת. כולם קופצים על האמירה הברורה מאליה: "מסי הוא לא מראדונה". נכון, דייגו היה ויהיה רק אחד, אבל גם הוא לא סחב אף נבחרת ב-1982. מסי הוא השחקן היחיד בגביע העולם הנוכחי שזכה לשמירה כפולה ומשולשת בכל פעם שהוא נשם ליד הכדור, ושהופל שוב ושוב בלי יחס מיוחד מהשופטים. והוא עדיין הצליח לעבור שחקנים, למסור ולייצר מצבי בעיטה. מבחן התוצאה מראה שהוא לא פגע? נכון, ואין אף שחקן כיום שמסוגל לפגוע בתנאים שעמדו בפניו.

3. מראדונה
הוא לא טקטיקן גדול, בחירת הסגל שלו הייתה לקויה מיסודה והוא לא הדמות שתרצו שתחנך את ילדיכם, אבל צריך להוריד את הכובע בפני דייגו ארמנדו מראדונה. האיש נהג באחריות, משך את כל האש ונתן שקט לחניכיו, התברר כמוטיבטור ענק ונתן במה לכדורגל פתוח ומהנה. לא שמענו אף שחקן שנופה מלכלך עליו, לא קראנו על חילופי האשמות בסגל, לא ראינו אף אחד מערער על סמכותו. והעיקר, הוא כיוון את מסי לשביל דרכו הוא יוכל לטפס למדרגת הגדולים באמת - עם המון גיבוי ודחיפה קטנה לעבר המקום בו נושאים באחריות. ארגנטינה שלו לא הייתה יכולה להגיע גבוה יותר, והוא היה רחוק מתרחישי האימה שצפו שהוא יהרוס לה בשלב מוקדם יותר.

4. ברזיל 2014
מרגע שלוח התוצאות בקייפטאון הראה 0:2 לגרמניה, אזרחי ואוהדי ארגנטינה ברחבי העולם כבר החלו לשאת עיניים לעבר הטורניר בעוד 4 שנים. מסי יהיה אז בן 27, לא מבוגר בהרבה ממראדונה של 1986. אבל זה לא הכל. חברי הדור של היינצה, סמואל, ורון ופאלרמו כבר יישבו ביציע, ואת מקומם יתפוס דור משודרג. מסצ'ראנו יחגגוג את יום הולדתו ה-30 ימים ספורים לפני טקס הפתיחה, כשלצדו סוללה של כוכבים בשיא הקריירה: בלמים כפארחה וגראיי, מגנים כאוטמנדי, אינסואה ומונסון, קשרים כבאנגה, גאגו, פאסטורה, די מריה ודה פדריקו, וחלוצים כגון היגוואין, טבס, סאלביו, אגוארו ואחרים. עם מאמן מנוסה וטקטיקה משופרת זה יכול להוביל לזכיה על אדמת היריבה הגדולה ביותר. כשלון שם כבר יהיה פארסה אמיתית.

5. גרמניה
הנבחרת של יואכים לאב היא בית ספר לכדורגל: שחקנים ממושמעים וקרי רוח, צמצום מרווחים אוטומטי, כושר גופני עילאי, יציאה סילונית למתפרצות, עומק איכותי בכל עמדה וגיל ממוצע צעיר (קצת מעל 24) שמבטיח עתיד גדול. תענוג. מפחיד לחשוב מה הייתה עושה גרמניה הזאת מול נבחרת ישראל. המילה "שואה" מיד קופצת לראש, אבל היא מוגזמת ומקומה לא כאן. נסתפק בטבח.