החמיצו מקרוב: השחקנים הכי גדולים שמעולם לא שיחקו במונדיאל

10. דאנקן אדוארדס (קשר, אנגליה)
הסיבה היחידה שהילד הנצחי של מנצ'סטר יונייטד לא מדורג גבוה יותר ברשימה היא שהוא לא הספיק. כשרון ענק, מנהיג מלידה, מוסר מחונן ובועט אדיר, שבגיל 16 הפך לכדורגלן הצעיר ביותר ששיחק בליגה האנגלית הבכירה. הוא היה בכיר התינוקות של באזבי, אך בגיל 21 הפך להרוג המפורסם ביותר של האסון האווירי במינכן (פברואר 1958), שם התרסק מטוסם של השדים האדומים ו-23 מנוסעיו נספו. כשבועיים אחרי התאונה הנוראית מת אדוארדס מפצעיו, והותיר חלל עצום אחריו. בובי צ'רלטון, הניצול המוכר ביותר מאותו אסון, אמר פעם ש"מותו של אדוארדס היה הטרגדיה האישית הגדולה ביותר בתולדות מנצ'סטר יונייטד והכדורגל האנגלי". לטורניר הגמר בשבדיה הנבחרת הגיעה בלעדיו.

9. עבדי פלה (קשר-חלוץ, גאנה)
עבדי אייוו, מלך השערים של גאנה בכל הזמנים וגדול שחקניה, נקרא בפי רבים "פלה", אבל הופעת היחיד המסחררת שלו בגביע אפריקה 1992 זיכתה אותו גם בכינוי "מראדונה האפריקני". זכה 3 פעמים בתואר שחקן השנה ביבשת השחורה, הניף את גביע אפריקה כבר ב-1982 ואת גביע האלופות עם מארסיי (1993), קטף ארבע אליפויות בצרפת ונבחר כזר הטוב ביותר בליגה האיטלקית. קשר התקפי חזק ויצירתי, שהתנחם השנה בצפיה בבנו (אנדרה אייוו) מגיע לטורניר אותו לא חווה מעולם.

8. אדוארד סטרלצוב (חלוץ, ברית המועצות)
הכוכב הגדול בחוד של ברה"מ בשנות ה-50, שזכה לכינוי המקורי "פלה הרוסי", נשלח למחנה עבודה בנסיבות מפוקפקות למדי. ישנן מספר גרסאות לסיבות בגינן נכלא. זו שקשורה לכדורגל מספרת על כך שב-1958 הועמדו בפניו שתי ברירות - לעבור לדינמו של הק.ג.ב או לצסק"א של הצבא, ומספרים שעקב סירובו דאגו להרחיקו מהזירה. הסיפור השני שונה מאוד. יש הטוענים כי זרק הערה לבתו של בכיר במפלגה הקומוניסטית במהלך אירוע רשמי ואותו אדם דאג לטפול עליו עלילה זדונית. אחרים גורסים כי מראהו המצודד של אדוארד הצעיר שידר לנערות ברחבי האימפריה מסרים של הפקרות ומשום הסיכון שבכך הוחלט לאסרו. מאחר שהיה דמות מוכרת, נעשה ניסיון להציג סיבה טובה לשליחתו לגולאג. בהליך שיפוטי מחפיר, בו זומנו 12 עדים שאמרו שלא ראו דבר וללא כל ראיות, הורשע סטרלצוב באונס נערה ונגזרו עליו 7 שנים הרחק במזרח. מספרים שאילצו אותו להודות בהאשמות תוך ההבטחה שיוכל לשחק במונדיאל באותו קיץ בשבדיה. כשחזר ב-1965 למגרשים, טורפדו קטפה מיד את האליפות. על גביע העולם הוא רק קרא בעיתונים. שנים מאוחר יותר הוא מת מסרטן, ככל הנראה כתוצאה משאיפת חומרים מסוכנים במחצבות הגולאג.

7. ראיין גיגס (קשר, וויילס)
הנפגע הגדול ביותר מאפקט וויילס הוא גם הנציג המעוטר ביותר של מנצ'סטר יונייטד, מועדון בעל ייצוג בולט ברשימת המקופחים שלנו. בגיל 12 הגיע לאנגליה ומאז שבר את שיא ההופעות של השדים האדומים, שיחק וכבש בכל עונה מ-1990/1, בישל יותר מכל שחקן אחר בליגה, קטף 11 אליפויות, 4 גביעים, שתי זכיות בליגת האלופות, שני גביעים בין-יבשתיים ובגיל 35 הפך לשחקן השנה בפרמייר-ליג. כשרון ענק, ווינר, מנהיג וסמל ראשון במעלה. אז מה אם הוא כבר 25 שנים מחוץ באנגליה, זה לא השיג לו כרטיס לגביע העולם.

6. אריק קאנטונה (קשר, צרפת)
כיום הוא טיפוס שמנמן, מאמן נבחרת החופים של צרפת וכוכב קולנוע בהתהוות, אבל אריק האדום היה מנהיג אדיר והבורג המרכזי במכונה המשומנת של אלכס פרגוסון באמצע שנות ה-90'. הוא הוביל את מארסיי, לידס ומנצ'סטר יונייטד לזכיה ב-7 אליפויות ב-9 עונות, תוך שהוא הופך לשחקן הזר של העשור באנגליה ולצרפתי הכי משפיע בממלכה מאז וויליאם הכובש. ומה בנבחרת? שנה בלבד אחרי הבכורה במדים הלאומיים הוא נזרק אחרי שקרא למאמן הנרי מישל "שק חרא" בראיון טלוויזיוני. בהמשך הוחזר לסגל על ידי מישל פלאטיני, אבל נופה בתקופת איימה ז'אקה, שנתן את המושכות לזידאן. הועלה לדרגת אליל באנגליה, היה דמות שנויה במחלוקת בצרפת ופרש ב-1997. שנה בלבד לפני שהטריקולור הניפה את גביע העולם.

5. ז'ורז' וואה (חלוץ, ליבריה)
האיש שכמעט זכה בבחירות לנשיאות ליבריה היה גם גדול שחקניה. למעשה, בתום העשור הקודם הוא נבחר כ"כדורגלן המאה של אפריקה" בעקבות משאל מומחים רחב היקף. האפריקני היחיד שזכה בתואר שחקן השנה של פיפ"א ובתואר שחקן השנה באירופה (1995), הוכתר גם 3 פעמים כשחקן השנה של היבשת השחורה. קטף את אליפות צרפת, שתי אליפויות באיטליה, הניף גביע אנגלי והיה אפילו מלך שערי ליגת האלופות. הוא גם היחיד שקיבל את תואר שחקן השנה של פיפ"א אך מעולם לא שיחק בגביע העולם שלה, וזאת הסיבה העיקרית לכך שהוא מדורג כאן כל כך גבוה. אבל ככה זה כשגדלים בליבריה, מושבת עבדים משוחררים במקורה, אין מונדיאל. לפעמים חופשי זה לגמרי לבד.
 
4. ולנטינו מאצולה (חלוץ, איטליה)
שני אסונות גדולים נחתו על אחד מגדולי שחקני איטליה בכל הזמנים. הראשון היה מלחמת העולם השניה, שחיסלה את האפשרות לערוך את גביע העולם בשנים 1942 ו-1946. השני היה התרסקות המטוס של טורינו הגדולה ב-1949 על גבעת סופרגה, וזאת כבר הייתה טרגדיה שסיימה את חייו ומנעה ממנו להגיע למונדיאל 1950 בתור הכוכב הגדול של הנבחרת. פצצת כריזמה, סקורר מחונן, מנהיג בעל ראיית משחק מופלאה, כדורגלן שיכול היה לשחק בכל עמדה במגרש, ומעל הכל ווינר ענק. חברו מריו ריגמונטי אמר עליו ש"הוא לבד זה כבר חצי קבוצה". גם את בנו הבכור סנדרו משחק בגמר של מקסיקו 1970 הוא לא זכה לראות.

3. לאדיסלאו קובאלה (חלוץ, צ'כוסלובקיה/הונגריה/ספרד)
האיש שנמלט מהונגריה הקומוניסטית בתא מטען של משאית בינואר 1949 שיחק במדי שלוש נבחרות שונות, אך מעולם לא הגיע לטורניר בינ"ל גדול. הוא רשם 6 הופעות עם צ'כוסלובקיה, 3 עם הונגריה ו-19 במדי ספרד, אבל נפצע לאחר שנכלל בסגל לטורניר ב-1962. חלוץ שני מהיר, בעל בעיטה נפלאה ממצבים נייחים, יכולת כדרור מרשימה וסיומת קטלנית. הוא נבחר על ידי ועדת מומחים של פיפ"א כאחד מ-50 השחקנים הגדולים של המאה העשרים, בבארסה הוא מדורג שני בטבלת כובשי כל הזמנים (0.76 שערים בממוצע למשחק!) ואחת הסיבות לבניית הקאמפ נואו הייתה יכולתו המופלאה, שיצרה ביקוש אדיר לכרטיסים למשחקי הקבוצה בשנות ה-50' של המאה הקודמת.

2. ג'ורג' בסט (קשר, צפון אירלנד)
כבר מקריאת שם המדינה שבסוגריים מובן מדוע ג'ורג'י בסט, מגדולי הכשרונות בהיסטוריה של המשחק, לא הגיע מעולם למונדיאל. אבל הפספוס שלו היה אפילו גדול יותר. בכיר הנציגים של מנצ'סטר יונייטד ברשימה הזאת נדד ממקום למקום, אבל תמיד ייזכר כילד שהתגלה בבלפאסט על ידי סקאוט של השדים, ששלח מברק למאט באזבי בזו הלשון: "אני חושב שמצאתי לך גאון". שחקן השנה באירופה ב-1968 הוביל את יונייטד לזכיה בשתי אליפויות אנגליה ובגביע האלופות, אבל הפך קורבן ליצריו. בסט היה שחקן כנף בעל יציאה נהדרת מהמקום, שליטה טובה בשתי רגליים, מגע של קסם בכדור וקור רוח מול השער. הוא גם היה שתיין מדופלם, אשתו השניה טענה שנהג לחבוט בפניה עם אגרופיו, גם חברה אחרת האשימה אותו באלימות והוא אף נעצר והואשם בתקיפת מלצרית, לאחר ששבר את אפה. מאישה אחרת הוא גנב כסף כדי לממן שתיה ואת חייו סיים בנובמבר 2005 בצורה דומה לזו של אימו, כתוצאה מסיבוכים בעקבות שתיית אלכוהול מופרזת. 25 אלף איש הגיעו ללווייתו של האדם היחיד שיכול היה לבלום את ג'ורג' בסט.

1. אלפרדו די סטפאנו (קשר-חלוץ, ארגנטינה/קולומביה/ספרד)
עם כל הכבוד לשמות הקודמים ברשימה הזאת, מדובר בדי סטפאנו ועוד 9. "החץ הבלונדיני", כיום נשיא הכבוד של ריאל מדריד, שינה את הענף לבלי היכר מאז שפרץ לתודעה במדי ריבר פלייט. המקבילה הכדורגלנית של מג'יק ג'ונסון, אול-אראונד פלייר ששלט בקצב, שבישל, שהבקיע ושגם משך בחוטים בחדר ההלבשה. כבר כששיחק בליגה המקצוענית בקולומביה אמרו עליו ש"הוא ו-10 קונוסים מנצחים כל קבוצה בעולם". ג'קי צ'רלטון טען בתוקף ש"הוא היה ענק בין ענקים", פלה הסכים איתו לא פעם, ואפילו מראדונה אמר: "אמא שלי אומרת שאני הגדול מכולם, אבל לדעתי זה היה די סטפאנו". דון אלפרדו היה מלך שערים ב-7 עונות נפרדות ובשלוש ליגות שונות. הגעתו למדריד שינתה את מאזן הכוחות ביבשת ויצרה סביבו את פרויקט הגלאקטיקוס המקורי והמאיים מכולם - 8 אליפויות ספרד בעשור אחד, 5 זכיות רצופות בגביע אירופה לאלופות ושיא שערים מדהים שרק בעונה החולפת נשבר על ידי ראול. אגדה.

אז למה די סטפאנו הגדול לא הגיע לגביע העולם? ב-1950 סרבה ארגנטינה להשתתף בטורניר כמחאה על איסור שהטילה ההתאחדות הברזילאית על קבוצותיה להתמודד מול יריבות ארגנטינאיות. ב-1954, זמן קצר אחרי שהגיע לספרד, פיפ"א לא אישרה לו להשתתף מאחר שכבר שיחק במדי ארגנטינה וקולומביה. אחרי שכבר קיבל אזרחות ספרדית, האדומים לא הצליחו להעפיל לשבדיה 1958. לבסוף, בגיל 36 ואחרי שכבש 23 שערים ב-31 הופעות עם האדומים, הוא נכלל בסגל לקראת צ'ילה 1962. ורגע לפני המשחקים הוא נפצע. אולי זה רק מה שהיה חסר לו כדי להיזכר כגדול מכולם.