גל מלכה מופלאה ב"סוף העולם שמאלה" - אבל מה נסגר עם המבטאים?

הקולנוע הישראלי מלא בעשרות סיפורים על חייהם של מהגרים. למה זה קורה? ככל הנראה בשל העובדה שמדינת ישראל היא סוג של מדינת מהגרים בפני עצמה, חרף מדיניות "כור ההיתוך" האובססיבית שהיא נוקטת.

בין רשימת הסרטים הארוכה שעסקו בנושא המדובר, אפשר למצוא את הסרט האלמותי "סלאח שבתי", שזכה לעדנה מחודשת על בימות התיאטרון, את "טיפת מזל", "ולקחת לך אישה", "מתנה משמיים", "הקיץ של אביה", וגם את סרטו עטור הפרסים של אבי נשר "סוף העולם שמאלה". הסרט יצא בשנת 2004, וזכה להצלחה אדירה בקופות עם מעל לחצי מיליון צופים שהצביעו ברגליים.

כשיש נוסחה טובה כל כך, אפשר למצוא דרכים רבות להמשיך ולתרגם אותה לעוד הצלחות גם שני עשורים קדימה. אם כן, לא התפלאנו כששמענו שהסרט זכה לעיבוד בימתי מחודש בגרסת מחזמר בשיתוף תיאטרון ארצי ותיאטרון חיפה, ובבימויו של אודי גוטשלק.

לכתבות נוספות בתרבות ובידור:

• "אלכסנדר איים לעזוב את סיינפלד כי חשב שלא קיבל מספיק זמן מסך"
• השחקן האמריקאי נורה למוות במהלך עימות עם גנבים בלוס אנג'לס
• גברת לופז, נראה לנו שכדאי שתישארי בקומדיות רומנטיות

את העלילה אנחנו כבר מכירים: השנה היא 1968, ובעיירה נידחת בנגב נפגשות שתי משפחות של עולים חדשים. משפחה אחת הגיעה הישר ממרוקו, ואילו השנייה עלתה לישראל מהודו. המשפחות מתגוררות בשכנות, ואין להן דבר משותף מלבד החום השורף של המדבר, קשיי הפרנסה הרבים, ושתי נערות שנמצאות בשיאו של גיל ההתבגרות.

הסרט מגולל את סיפור ההיכרות של הדמויות הראשיות - שרה וניקול, ומעניק הצצה אותנטית לחיים בתוך בועה מדברית רותחת בשנים הראשונות להקמת המדינה. למרות הפערים התרבותיים והדעות הקדומות בין העולים החדשים, ניקול ושרה הופכות לחברות נפש.

את דמותה של שרה מגלמת שני ששון המצוינת, ואליה מצטרפת גל מלכה שמגלמת את דמותה של ניקול (בימים האחרונים מלכה יצאה לחופשת לידה, כך שכעת מי שמחליפה אותה היא השחקנית גאיה גור אריה). מלכה נפלאה, ולפרקים אפילו מזכירה מעט באופן המשחק שלה את נטע גרטי, שגילמה את דמותה של ניקול בגרסה הקולנועית. הדינמיקה בין שתיהן נפלאה, מרגשת ובעיקר מאוד אמינה.

בין לבין אפשר ליהנות מקאסט שחקנים מכובד הכולל שמות נפלאים כמו אוולין הגואל, שמשחקת את דמותה של ג'נט, אמה של ניקול בהצגה. ניכר כי דמותה של ג'נט ממש טבעית להגואל, והיא נכנסה אליה באופן מרשים. גם את יפית אסולין, המגלמת את רייצ'ל אמה של שרה, ואיתה הראל ליסמן שגילם את רוג'ר בן זוגה, עושים עבודה מופלאה לצד האנסמבל כולו: אלי דנקר, רועי וינברג, רויטל זלצמן, אבי גרייניק, דניאל חסין ונוי עזריה.

אחת ההחלטות החכמות של יוצרי המחזמר הייתה השימוש בתזמורת חיה על הבמה. המוזיקה האוריינטלית הוסיפה עוד מימד לאווירה, ויחד עם עבודת הווידיאו-ארט והתפאורה הנהדרת הרגשנו שאנחנו נמצאים ממש שם. על כתיבת הפזמונים במחזמר היה אמון נועם חורב, ואין ספק שהוא עשה עבודה טובה. יחד עם אלעד פרץ ותומר רבינוביץ' שהיו אחראים על הלחנים והעיבוד המוזיקלי, המחזמר כולו נעטף בשירים קליטים, טובים ובעיקר ממש זכירים.

מי שמגיע אחרון לארץ תמיד נדפק

אבל אליה וקוץ בה: למרות תשומת הלב לפרטים הקטנים וההשקעה בקאסט - ההחלטה להדגיש את המבטא של הדמויות ולהפוך אותו למוגזם הייתה כמו ענן שמעיב על החגיגה התיאטרלית. בסרט המקורי הביאו מבעוד מועד שחקנים צרפתיים שגילמו את הדמויות המרוקאיות, וכאלה שנכנסו לנעליים של הדמויות מהודו. מאמץ היתר של חלק מהשחקנים שהשתתפו במחזמר גרם למבטא הודי להישמע קצת כמו מבטא פרסי, ואילו למבטא צרפתי להישמע ספרדי. באמצע כבר הרגשנו כאילו אנחנו נמצאים במחזמר בורקס, ולפרקים אפילו הגחיך יתר על המידה חלק מהדמויות.

אנחנו מבינים את הצורך לקחת יצירה קולנועית מרשימה ועמוקה ולהפוך אותה למשהו קליל יותר, ויכול להיות שזו הייתה הסיבה להדגיש את המבטא בכדי למשוך את תשומת הלב של הקהל. חלק מהדמויות עשו זאת באופן יוצא מהכלל, אבל אחרות נפלו בזה ונשמעו הרבה פחות טוב ביחס לאחרות.

אפשר היה להתאמץ עוד יותר, ולקחת את המחזמר הזה צעד אחד נוסף קדימה. בכל זאת, השיח על קשיי ההתאקלמות בארץ רלוונטי גם היום. לצערנו, למרות אירועי השבעה באוקטובר, אנשים עדיין שוכחים שאנחנו נמצאים על הספינה הזו יחד, ואם נמשיך במופע הפילוג והשיסוע אנחנו לא נגיע רחוק. התפישה הזו של "מי שמגיע אחרון לארץ תמיד נדפק", לא מגיעה מהאוויר, ויש לה בסיס, אבל התפקיד שלנו כאזרחים במדינה הזו היא לעקור אותה מהשורש.

בשורה התחתונה, אם אתם מחפשים מחזמר קומי עם מסר רלוונטי לימינו - כנראה ש"סוף העולם שמאלה" הוא הכיוון שלכם. נכון, הוא לא מושלם, אבל מספק שעה ו-40 דקות של אסקפיזם, וזה מבחינתנו תמיד טוב. אנחנו חזרנו הביתה עם חשק עז לחפש את הסרט ב-VOD, וליהנות שוב מהיצירה האהובה שמזמן כבר נכנסה להיכל הכבוד של הקולנוע הישראלי.