בין סביליה לארץ: זוג הרקדנים הישראלים שהפך את הפלמנקו למסע ריפוי

הסיפור של קרן ואבנר פסח הוא מסע מרתק. אבנר גדל בקיבוץ רמת רחל הסמוך לירושלים, קרן ברעננה, ואת החיבור ביניהם הם מצאו בספרד – לשם קרן טסה מיד עם שחרורה מהצבא. אחרי שנישאו וחיו שם יותר מ-10 שנים, הצטרפו למשפחת פרוקו, אחת ממשפחות הפלמנקו הידועות בעולם. "הגענו בתחילה כתלמידים מהוססים, עם מעט חסכונות והרבה תקווה", סיפרו לרשת 13. "לאט-לאט הפכנו ממש לחלק מהמשפחה. הם הזמינו אותנו לבתיהם, לארוחות, למסיבות, עטפו אותנו באהבה ואימצו אותנו. הריקוד הפך לגשר בין העולמות".

היחסים עם המשפחה היו כל כך עמוקים, עד שהם הפכו לסנדקים של בנם, ירדן, שנקרא על שם האב המנוח של המשפחה, חואן פרוקו. בהמשך, קרן הצטרפה ללהקה הרשמית של המשפחה, אבנר ניהל את ההפקה הטכנית, ובמשך שנתיים הם הופיעו יחד ברחבי העולם. "להכיר אותם היה עבורנו הגשמת חלום. אולי מה שחיבר בינינו באמת הוא משהו עמוק בשורשים, היהודיים והצועניים, שמבינים זה את זה. "המשפחתיות, החום, האמונה באמנות כדרך חיים", הסבירו בריאיון שהעניקו לרגל עליית המופע החדש שלהם, "Arbolella – היא עץ השדה" בבכורה ב-8 בנובמבר במרכז סוזן דלל שבתל אביב

כתבות נוספות במדור תרבות ובידור:

• עלמה גוב: "הייתי ילדה מוזרה שלא הצליחה להסביר את עצמה. כתיבת השירים שינתה הכול"

• "זה חלום שמתגשם": שיתוף הפעולה המפתיע של ברי סחרוף

• נדב נייטס מככב במחזה חדש - ומגלה: "אני ביישן מאוד, התיאטרון הוא טיפול עבורי"

חלק מהקהילה

ב-7 באוקטובר, בין מאות החטופים נמנה גם אופיר אנגל, חברם הטוב של בנם ירדן. לדברי בני הזוג, באותו יום קרס עולמם. הם ארזו תיקים ונסעו לסביליה שבספרד, שם הצטרפו אל משפחת הפלמנקו הצוענייה ש"אימצה" אותם. תוך שבוע הם כבר הבינו שהם צריכים לחזור ארצה, כדי להיות חלק מהמאבק ומהקהילה בישראל במטרה להביא לשחרור החטופים. אופיר שוחרר בסופו של דבר משבי חמאס בנובמבר 2023.

חזרתם לישראל הייתה חלק מרצון להיות חלק מהמאבק, מהקהילה. "הפסקנו את כל הפעילות האמנותית, ליווינו את ההפגנות ואת תלמידי י"ב, והיינו בכל מקום שבו הרגשנו שצריך להיות", סיפרו לרשת 13. "במשך חודשים לא הצלחנו לרקוד. כשאופיר נחטף, העולם שלנו קרס".

אנגל, שנולד בהפרש של שלושה ימים מבנם ירדן, גדל איתו יחד כבר מכשהיו בגן הילדים. החטיפה באותו יום שחור לא רק הקפיאה את חייהם של מייסדי להקת הפלמנקו "רמנגאר", היא גם הפכה נקודת מפנה בעבודתם האמנותית. "כשאופיר חזר, זה היה רגע של דמעות ואור, אבל הטראומה נשארה. רק כשהתחלנו ליצור שוב, הרגשנו שאנחנו חוזרים לנשום", אמרו, "בזה עוסק המופע: בהתמודדות, בחיפוש הדרך, על איך תנועה ומוזיקה יכולים להיות תרופה לנפש".

כמו תפילה קטנה

שם המופע בספרדית, " Arbolella", משלב את המילים "עץ" ו"היא". הוא מספר על אישה שנהפכה בעל כורחה לקחת את התפקיד של אהוב ליבה, ולהפוך ל"עץ השדה". "זו דרמה פיוטית, אבל גם מראה של החיים עצמם. יש בה המון רוך ועוצמה", אמרו. "הדמות הראשית מסמלת את החוסן הנשי – היא מתמודדת, מתפרקת, נאבקת ולבסוף קמה מחדש. ההשראה באה גם ממאבקן של הנשים בתקופה הזו, אימהות, בנות זוג, לוחמות, כולן עצי שדה שעומדים זקופים מול הרוח".

המופע החדש נבנה כך שייקח את הצופה למסע רגשי, מהכאב דרך החיפוש אל רגע של התרוממות רוח. על הבמה יעמדו 14 אמני "רמנגאר" – רקדנים, נגנים וזמרים – ברצף של 70 דקות של מוזיקה חיה, תוססת ומרגשת. "זו לא רק אמנות, זו תפילה קטנה לאור", מסביר אבנר.

לדעתך, למופע כזה יש מקום בישראל של ימינו?
"האמנות היא הדרך לזרוע אור כשהכול חשוך. דווקא בזמנים כאלה, לאנשים יש צורך עמוק במפגש עם יופי, עם תנועה, עם רגש. הפלמנקו נוגע ישירות בלב. הוא מכיל כאב, תשוקה, שמחה ותקווה – את כל מה שהחיים עצמם מחזיקים".

המופע יעלה גם ב-20 בנובמבר באולם רפפורט בחיפה, ב-29 בנובמבר בתיאטרון ירושלים וב-10 בדצמבר בהיכל אמנויות הבמה בהרצליה.