ב"ריצ'רד השלישי" ליהקו אישה לתפקיד גבר. למה? לא ברור

אם נשאל את תיאטרון גשר למה הם החליטו להעלות את המחזה "ריצ'רד השלישי" מאת וילאם שייקספיר דווקא עכשיו, התשובה תהיה ברורה כשמש: במרכז המחזה, ריצ'רד, דוכס גלוסטר (יבגניה דודינה), נבל נאלח ומכוער שבעזרת כריזמה מהפנטת ויכולת דיבור חלקלקה מצליח להשתלט על כס המלוכה, תוך כדי שהורס, שורף ורוצח כל אחד וכל דבר העומד בדרכו.

ההצגה מתחילה עוד בזמן שהקהל מחפש את מקומו באולם, בטרם נכבים האורות, כשעל הבמה עומדים שלושה שחקנים וצובעים בלבן את אחד מקירות התפאורה, עליו נכתב בשחור "ריצ'רד 3". רק לקראת סוף ההצגה נבין כי הכתובת הזאת נכתבת מחדש בכל הצגה בעת הכתרתו של ריצ'רד למלך אנגליה, ונמחקת מול עיני הקהל המתחלף כאשר הוא ממלא את אולם התיאטרון. אולי המטרה היא מעין סימבוליות למחזוריות? כך או כך, לא בטוח שהבנו.

לכתבות נוספות בתרבות ובידור:

• חנן וגיא קיבלו הזדמנות אדירה מנטפליקס. חבל שהם לא ניצלו אותה כראוי
• הלהקה שכבשה את טיקטוק בגרסה משלה לשיר האירוויזיון של ישראל
• עושים סדר בקולנוע: הסרטים הגדולים של קיץ 2024

ההצגה מתחילה כשעל הבמה קאסט השחקנים כולו, ובראשם דודינה, הכוכבת הגדולה, שיושבת מעט מרוחקת מהשאר. מדוע ריצ'רד השלישי מגולם על ידי אישה? שאלה טובה, אין לנו מושג. לא שיש לנו בעיה (חס וחלילה) שגבר ישחק אישה או אישה שתשחק גבר - או כל דבר שיעלה על רוחו של הבמאי. אבל למה?

יבגניה דודינה היא שחקנית ענקית שמניחה את ליבה הפועם במרכז הבמה בכל ערב, ומצליחה לגלם גבר בכישרון רב, עם גינונים וג'סטות "גבריות" במיוחד. ועדיין, לא ברור איזו החלטה אמנותית עמדה למול עיני ההפקה, שבראשה עומד הבמאי איתי טיראן (ריצ'רד השלישי בדימוס בעצמו), לפיה את הגבר תגלם אישה.

עם אותו הרעיון של גבר משחק אישה ואישה משחקת גבר, החליטו ללהק גם את השחקן המוכשר דורון תבורי - שבתחילת ההצגה משחק את המלך אדוארד - לתפקיד אמו של המלך.

את ההצגה מלווים לכל אורכה שירי מולדת מוכרים כגון "אור", "שיר לשלום", "בלדה לשוטר" ו"אין לי ארץ אחרת". מפתיע לשמוע שירי ארץ ישראל במחזה של שייקספיר, אבל בדיוק כמו במחזה של שייקספיר - אי-אפשר להפריד את תוכן ההצגה מהפוליטיקה המורכבת שחבויה בתוכה. ואם בהצדקות אמנותיות עסקינן, אין ספק שמתיחת הביקורת הנוקבת על המצב במדינה, מיטיבה עם הבחירה במחזה ריצ'רד השלישי, ואף נותנת שביב של תקווה לימים טובים יותר.

נקודה נוספת לטובת טיראן וההצגה עליה הוא ניצח, היא הדרך מעוררת ההשראה שבה הצליחו להתמודד עם העלילה: המחזה ריצ'רד השלישי הוא המשך ישיר של המחזה ריצ'רד השני, והוא חלק מ-"ההנריאדה" (שמפאת קוצר היריעה לא נרחיב). למרות המקצב השייקספירי, השפה הגבוהה והעלילה המורכבת, ההצגה הייתה ברורה וזורמת.

התפאורה הייתה מינימליסטית אך מהפנטת: שלוש קירות עטפו את הבמה, כיסאות שחורים שלפרקים נעשה בהם שימוש, וארבע שורות של מאווררים תלויים מהתקרה, אשר ישמשו כמצלמות אך גם כהליקופטרים לאורך הערב. במהלך ההצגה מתפזר אפר שחור על הבמה שמסמן את התפוררות הממלכה והרוע שזורע ריצ'רד, אפר שמתנקה לבסוף כשריצ'רד מת.

נרצה להתמקד לרגע בתלבושות: הגברים לבשו חליפות שחורות והנשים שמלות שחורות גם כן. מצד אחד, נראה שההפקה רצתה לדמות את המחזה לימינו אנו, ובכך הלבישה את כולם בלבוש "מודרני", אך מצד שני - האם הגברים בהצגה אמורים להיות עורכי דין? אנשי עסקים? מה פשר החליפות?

הסאונד והתאורה עבדו מעולה עם המתרחש על הבמה, על אף שבתחילת ההצגה לא הזהירו כי במהלכה יישמעו יריות מטרגטות, ונראה שחלק מהקהל נבהל. המונולוג המפורסם ביותר במחזה, שבו ריצ'רד מתעמת לראשונה עם המצפון שלו ("ממה אני פוחד, אה? מעצמי? אין אף אחד אחר פה מלבדי...") נעשה בחלקו כמעין תיאטרון בובות בשימוש של אור וצל. זה היה פספוס, בהתחשב בכך שמדובר באחד המונולוגים המפורסמים ביותר בעולם התיאטרון.

ולא נשכח את סר ג'יימס טירל, אותו משחק שלומי ברטונוב, שבגאוניותו הצליח להכניס מעט הומור להצגה הקשוחה הזאת. ואפרופו הצגה קשוחה: משך הזמן, כולל הפסקה, הינו שעתיים ו-50 דקות. אם בתיאטרון גשר מנסים להנגיש את הסיפור העתיק לדור הצעיר - אנחנו בספק אם יצליחו לעשות כן דרך הצגה בת שלוש שעות.

המחזה ריצ'רד השלישי הזכיר לנו שתפקידו של התיאטרון הוא למתוח ביקורת ולקרוא לשינוי. זו הצגה טובה, חשובה ורלוונטית, שמשוחקת על ידי קאסט משומן היטב. אבל אם אתם מחפשים קצת אקספיזם - כנראה שתעדיפו לוותר עליה.