פסטיבל הפרינג' בבאר שבע הופך את השוליים למקום שכולם רוצים להיות בו

עם יד על הלב - מה הדבר הראשון שעולה לכם בראש כשאתם חושבים על העיר באר שבע? אם אמרתם שיירת גמלים מהלכת במדבר, או תחנה בדרך לעיר הבה"דים - אז כנראה שעבר הרבה זמן מאז שביקרתם במטרופולין של הנגב. לרגל פסטיבל הפרינג' ה-14, שעלה השנה בסימן "החיים כמערכות יחסים", החלטנו לפתח את מערכת היחסים שלנו עם בירת הנגב ולהתרשם מהנעשה במקום. הופתענו לגלות כי מדובר בעיר עם סצנה בועטת של תרבות ואומנות, כזו שנותנת כבוד לאוכל טוב ואפילו שמה דגש חזק על תיירות. כל זה קורה סביב העיר העתיקה - שבתוכה התרכזו רוב אירועי הפסטיבל.

פסטיבל הפרינג' מעניק במה מכובדת ליצירות אלטרנטיביות שנשארו בשוליים, ולא הצליחו להיכנס לתיאטראות הרפרטוארים המוכרים כמו תיאטרון הקאמרי או הבימה. מדובר ביצירות עצמאיות שנעשות בתקציבים זעומים ומצליחות להגיע ללב הקהל בדרכים מפתיעות. בשנים האחרונות, השוליים מקבלים את הספוט הראוי להם, ובדרך כלל מגיעים אמנים מחו"ל בכדי להשתתף בפסטיבל המכובד. אלא שהשנה, בשל הלחימה המתמשכת, החליטו המפיקים ללכת על קונספט קצת אחר - לשלב גם הפקות מוזיקליות בפסטיבל לצד ההצגות והמופעים, כך שלצד המופעים המשתנים שולבו הופעות של קובי אוז, אסף אמדורסקי, יונתן רזאל ועוד רבים.

לכתבות נוספות בתרבות ובידור:

• בגיל 74: ברוס ספרינגסטין נכנס למועדון המיליארדרים
• המזל של "ריאליטי" הוא שסידני סוויני מככבת בו. השאר פשוט מאכזב
• לו הייתה אולימפיאדה לסדרות דוקו, זו הייתה מקבלת מדליית ארד

מאיפה מתחילים? דווקא ממתחם הקטר, שם ראינו קבוצת שחקנים צעירים מקייטנת התיאטרון של "גודמן - בית הספר למשחק בנגב", מציגים הצגה שנוגעת בשאלה "איך מגשימים חלומות?". הקהל עבר ממקום למקום במתחם, ובכל פעם צפה בקטע אחר מההצגה ונהנה מהיצירתיות השופעת של הילדים המוכשרים שלקחו חלק בחגיגה. אין ספק שחלק מהם אכן יהפכו לדור העתיד של השחקנים והשחקניות בישראל.

מיד אחר כך צפינו בהצגת מקור הנושאת את השם "השיא של סבא ששי", אותה כתב וביים יואב מיכאלי. ליה, הנכדה של סבא ששי, מלווה אותו בהגשמת החלום שלו לשבור שיא עולמי ולהיכנס לספר השיאים של גינס. למרות שמדובר במופע המיועד לילדים בגילאי 4 עד 8, לדעתנו גם ילדים בני 10 יוכלו למצוא את עצמם בסיפור. שיעורים בהגשמת חלומות, התמדה, ונחישות - ילדים צריכים בכל גיל. ואולי אפילו גם מבוגרים יותר.

משם המשכנו לעבר תיאטרון הפרינג', גם הוא נמצא במתחם העיר העתיקה, וכבר בכניסה, כשנחשפנו ליוזמה מדהימה של התיאטרון בשם "נוער פרינג'", הבנו שאנחנו נמצאים במקום שהוא הרבה יותר ממוסד תרבותי. מדובר במסגרת מיוחדת, תחת קורותיו של התיאטרון, שמעניקה לנוער בסיכון סיכוי שווה - לקבל אפשרות להתפרנס בכבוד ואף להתפתח בתחום. מאוד מרגש לראות התגייסות כזו לטובת דור ההמשך בעיר, ולשמוע שצעירים שהתחילו שם בזמן הלימודים שלהם בתיכון, שבים לעבוד בתיאטרון גם אחרי השירות הצבאי שלהם.

בתיאטרון צפינו בהצגת הבכורה של "Café Olé" - שילוב מרשים בין תיאטרון חפצים למופע פלמנקו. היצירה מקדשת את הרגע הזה ביום שבו אנחנו מרימים כוס קפה (או יין) ומצליחים לנשום בתוך השגרה היומיומית המתישה. ענבל יומטוביאן הגיעה מניס, אדווה ירמיהו באה ממדריד, ושתיהן חברו יחדיו בלב באר שבע בכדי לייצר מפגש מעורר השראה על הבמה.

היצירה בנויה מכוריאוגרפיות קצרות העוקבות אחר סדר היום של הנשים, אשר מחליפות דמויות בקצב מסחרר - הרצועה של הכלב הופכת לחבל כביסה, כוסות היין הופכות לקסטנייטות, ובין לבין הן פותחות במופע פלמנקו עוצמתי, עם מוזיקה שעוטפת את כל הקסם הזה בעדינות של נייר משי. מי שמקבל את התפקיד הראשי של הערב הזה הוא הקפה בכבודו ובעצמו, ואחרי הופעה כזו ריח פולי הקפה הטרי ילווה אתכם לאורך כל הערב. אין ספק, מדובר בהצגה שלא רואים כל יום, ואין סיכוי שתשכחו - תיאטרון פרינג' במיטבו.

הצגת בכורה נוספת שצפינו בה במהלך הפסטיבל היא "ארוחת פרידה". מדובר במחזה צרפתי מאת מתיה דלאפורט ואלכסנדר דה לה פאטלייר, ומי שעמד מאחורי התרגום שלו לעברית הוא דורי פרנס. זו הייתה ההזדמנות שלנו להכיר את פייר וקולט, זוג בורגני ממוצע, שמנהל חיי חברה קצת יותר מדי עמוסים, כאלה שבאים על חשבון הזמן שלהם ביחד.

יום אחד פייר מגיע למסקנה שיש חברויות שמיצו את עצמן, ולכן הוא מציע לאשתו לקיים "ארוחת פרידה" לחברים שכאלה. הטריק שהשניים מסכימים עליו הוא שהנפרד אמור לא לדעת שזה מה שקורה לו, אבל מה קורה כשאותו חבר מגלה את המזימה במהלכה, והופך את השולחן? החברות וגם הזוגיות עומדות במבחן, תוך כדי שימוש בהרבה הומור בכדי לרכך את העניין. ההצגה היא הפקת המקור של אנסמבל עיט, להקת הבית של תיאטרון הפרינג', והשתתפו בה אייל שכטר, צהלה מיכאלי ודדי זהר שעשו עבודה נהדרת, והצליחו לרתק את קהל הצופים - ואפילו לשלב אותם בסיפור שהולך ונבנה על הבמה.

באר שבע, יותר ממה שחשבתם

בין הצגה להצגה זכינו להיחשף לכמה ממוסדות האומנות הבולטים באזור: הראשון הוא מתחם המוזיאונים, שנמצא גם הוא בעיר העתיקה, ובתוכו מוזיאון הנגב לאומנות והמוזיאון לתרבות האסלאם ועמי המזרח. המוזיאון, שיושב במבנה עות'מאני ששימש בערב לבית המושל, מציג תערוכות אומנות מגוונות.

בביקור שלנו הסתובבנו בתערוכה של חתן פרס ישראל לפיסול מיכה אולמן - תערוכה קטנה אך משמעותית, שמציגה סדרת רישומים מרתקת משנות ה-70 וה-80 שאולמן רשם בזמן שהיה בעמדת שמירה בשירות המילואים שלו. כך שבמקום לקבל נקודת מבט של שומר דרוך, המבקרים בתערוכה יוכלו ליהנות מהעומק ביצירותיו של אולמן, שנותן אינטרפרטציה משלו למשפט הידוע "מה שסמוי מהעין יש בו ברכה", בכך שמצייר דברים שלא תמיד אפשר לשים לב אליהם במבט ראשון.

תערוכה נוספת שמוצגת במקום היא "7323", שמציגה 50 יצירות ווידאו ארט של אמנים חדשים וותיקים סביב מלחמות ישראל. התערוכה נוגעת בפצע המדמם בלבבות תושבי מדינת ישראל ממלחמת יום כיפור ועד אירועי אוקטובר שהעמיקו את הטראומה אצל כולנו. האירוע היפהפה מתנהל במיקום מפתיע - הסרטונים מוצגים בכמה חללים שנראים כמו סלון, ובכך מאפשרים לאנשים לשבת יחד. מדובר בתערוכה שעתידה להיות מוצגת עד סוף השנה, ולדעתנו מדובר בהחלטה חכמה משום שזו הזדמנות להסתכל למציאות בעיניים ולהצליח לדבר גם על הפערים בינינו, ובכך להגיע לכדי ריפוי.

העיר העתיקה באר שבע, שעוברת התפתחות מואצת בזכות "יעדים", החברה העירונית לפיתוח עסקי של באר שבע ובתוכה מינהלת העיר העתיקה, מתגלה כפנינה של ממש: ביקרנו ב"צלמנייה", מרכז בינלאומי קסום לאומנויות הצילום, הכולל בתוכו מוזיאון מצלמות ייחודי המכיל למעלה מ-1,000 פרטים בעלי ערך היסטורי רב, ארכיון צילומים של העיר, גלריה לצילום, בית ספר לצילום, ואפשרות אפילו לסדנאות צילום בסמארטפון.

מקום נוסף שכדאי להתעכב עליו הוא "חגיגא" - בית מארח המאפשר סדנאות יצירה של מנדלות. מדובר בחלל מתוק עם פרטי וינטג' ואווירה יצירתית במיוחד; פנינה תרבותית - אם כי קצת אחרת, ואולי אף היסטורית - היא מרכז המבקרים הבינלאומי באר אברהם. הביקור במקום מציע מסע מרתק בזמן המקשר בין סיפורו של אברהם אבינו לסיפורה של העיר באר שבע. במקום חוויה אור-קולית מודרכת אשר בסופו נגלית הבאר המקראית.

אי אפשר לצרוך תרבות על בטן ריקה

בלב העיר העתיקה, על מדרחוב קק"ל הצבעוני, אפשר למצוא כמה וכמה מסעדות וברים שיכולים לגרום לכולם להיות די מרוצים: אנחנו נהנינו במיוחד מ"שאטו ד'אור" - בר יין עם אוכל מצוין ואחלה טאפסים. הבעלים של המקום היא אור דאי, באר שבעית בת 33, שתוך שנתיים בדיוק הצליחה לבנות מקום איכותי ללא פשרות. דאי מעודדת עשייה ישראלית, ולכן מחזיקה במקום יינות מהצפון ומהדרום - מתוך מחשבה שזה מה שייתן לאנשים את הגיבוי ויסייע גם בתקופה מורכבת זו. בתפריט אפשר למצוא מנות ספיישל חגיגיות (מקווים בשבילכם שכשתגיעו תמצאו את גראטן תפוחי האדמה האלוהי) לצד סוגי יינות שונים, והצוות המקסים ידאג לסייע לכם לעשות את כל ההתאמות.

אם אתם מעדיפים דווקא בירה, ההמלצה שלנו היא, ובכן, "בית הבירה". במקום ניתן למצוא כ-300 בירות מכל רחבי העולם. המקום שוכן במבנה עתיק ברחוב החלוץ בעיר העתיקה, וכשתקפצו לשם מוטב שתנסו את "שובי דובי" - בירה עם טעמים עדינים של דובוני גומי; במידה ואתם צריכים להתעורר מכל האלכוהול, היינו ממליצים על קפה, ליתר דיוק על "קפה סול" - בית קפה קטן ומשפחתי המשלב גלריה עכשווית של אמנים מבאר שבע, מתחם לסדנאות, תפריט חלבי עשיר וקפה טרי ומצוין.

באר שבע היא לא מקום שאפשר לדגום ביום אחד, ולכן ההמלצה הכי טובה שתקבלו היא לישון לפחות לילה אחד במלון. אנחנו ביקרנו ב"אחוזת אנילביץ'", הממוקם בעיר העתיקה גם כן, ומאוד נהנינו מהאווירה.

מאוד קל לנסות להשוות את העיר העתיקה באר שבע לערים עתיקות אחרות שאנחנו מכירים בישראל, אבל זו טעות. היופי של באר שבע, העיר היחידה שנבנתה על ידי השלטון העות'מני בארץ, הוא בעיקר בקצב המיוחד שלה, בתמהיל האנושי שמרכיב אותה ובנוף המדברי שעוטף אותה מסביב. למרות שניסינו, אי אפשר באמת לסכם את החוויה הכוללת בפסטיבל הפרינג' בבאר שבע – היא השאירה לנו טעם של עוד, ואנחנו מחכים בקוצר רוח לפעם הבאה.