לזכר הנרצחים, לצד ניצולות: הריקוד המצמרר שצולם במתחם פסטיבל הנובה
רגע לפני ציון שמונה חודשים לשבעה באוקטובר, כוכבת הרשת היהודייה-אמריקאית מונטנה טאקר וכמה משורדות הטבח בפסטיבל, הצטלמו לקליפ שבו הן מדמות את הרגע הנורא שבו הריקודים הופסקו עם חדירת המחבלים לשטח המסיבה • צפו
קשה להאמין שהשבוע מציינים שמונה חודשים לשבת השחורה ההיא. שמונה חודשים לבוקר שבו 364 צעירים, שבסך הכול באו לרקוד, לשמוח ולחגוג את החיים בפסטיבל מוזיקה, נטבחו באכזריות על ידי מרצחים בני עוולה - לצד עוד מאות שנרצחו בקיבוצים ולוחמים שנפלו בקרבות. אחרים נחטפו לשבי חמאס, ואלו שניצלו ונמלטו מהתופת, לנצח ייאלצו להתמודד עם הזיכרונות.
היום (שלישי) עלה לרשת ריקוד מחווה לנרצחים בפסטיבל הנובה, שבו השתתפו שורדות מהמסיבה לצד כוכבת הרשת הבינלאומית מונטנה טאקר, יהודייה-אמריקאית עם כ-14 מיליון עוקבים ברשתות החברתיות, שכבר חודשים ארוכים פועלת להעלאת המודעות לאירועי השבעה באוקטובר וקוראת מעל כל במה אפשרית לשחרור החטופים שעוד מוחזקים בשבי.
לכתבות נוספות בתרבות ובידור:
- ההופעה שנקטעה שוב ושוב: "עשרה סולקו לאחר שהשליכו חפצים"
- האח הגדול והסדרה של המתמודד לשעבר: המלצות צפייה לחודש יוני
- "אריק" של נטפליקס מרגישה כמו טריגר, אבל היא ממש לא כזו
בריקוד המטלטל, שמדמה את הרגע הנורא שבו הריקודים הופסקו עם חדירת המחבלים לשטח המסיבה, משתתפות גם רקדניות בית הספר לריקוד של לילך פרידמן, אשר זכו לאחרונה בתחרות המחול גראנד פריקס 2024, עם ריקוד שעשו בהשראת הפסטיבל.
"אמנם נפגשתי בעבר עם ניצולים ממסיבת הנובה, אבל זו הפעם הראשונה שביקרתי באתר הפסטיבל", אמרה טאקר. "חשוב לי להיות כאן כי אני מאמינה שהעולם שכח איך המלחמה הזו התחילה. אני רוצה להשתמש בעבודה שלי כרקדנית ובכוח שיש לי ברשתות החברתית כדי להשפיע ולספר לעולם על האנשים היפים האלה שאיבדו את חייהם, בלי סיבה".
הצגת פוסט זה באינסטגרם
הריקוד שצולם ברעים הינו ביוזמת ובהפקת "התנועה למאבק באנטישמיות", והוא חלק מפרויקט "אנחנו עוד נרקוד!" - יוזמה שנרקמה בשיתוף פעולה עם "לב בטוח", ארגון שהוקם כבר בשבעה באוקטובר על ידי אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש בכדי להעניק טיפול מיוחד בטראומה לאלפי ניצולי הפסטיבל.
"בתור ניצולת הטבח בנובה, להיות חלק מהריקוד המרגש הזה יחד עם מונטנה טאקר ושורדות נוספות מהטבח במקום שבו הכול קרה - היה עבורי רגע של סגירת מעגל", אמרה מיכל אוחנה, ניצולת הפסטיבל שהשתתפה בריקוד. "למרות הכאב והאובדן הנוראים שחווינו, אנחנו חוזרים לרקוד כי הריקוד הוא התרופה שלנו, הריקוד תמיד היה המפלט שלי ויש לו כוח מרפא. עכשיו הוא קיבל משמעות עמוקה עוד יותר, וזה מספק מעט אור באפלה", הוסיפה.