הגרסה המחודשת של "ספר הג'ונגל" עשתה לנו דוב על הלב - אבל משהו חסר בה

אם נולדתם בשנות ה-80 המאוחרות או בתחילת שנות ה-90, אין מצב שלא הגעתם בשלב כזה או אחר לצפות במחזמר "ספר הג'ונגל". למעלה מ-300 אלף צופים לקחו חלק בחגיגה המוזיקלית בזמנו, וגדלו לצלילי "ודוב, דוב דוב לי על הלב", וזה עוד לפני שהתייחסנו לקלטות הווידיאו שהתפרסמו ולגרסאות הנוספות שהמחזמר האהוב קיבל במהלך השנים.

28 שנים עברו מאז שהתוודענו לתום אבני ששיחק את דמותו של מוגלי, התינוק שננטש ביער וגדל עם בעלי החיים. מוגלי, המזוהה עם התחתונים האדומים והתנועות המהירות, הפך לחבר בלהקת הזאבים ומצא את מקומו בג'ונגל חרף הסכנות הרבות שנתקל בהן בדרך.

לכתבות נוספות בתרבות ובידור:

• אולפני FOX יחברו ל-yes כשותפים בסדרה על 7.10 - ויפיצו אותה בעולם
• הכול בסדר עם בר? אגם בוחבוט: "עברתי פרידה ששברה לי את הלב"
• כוכב הסרטים של קוונטין טרנטינו נעצר בחשד לאלימות במשפחה

אפשר להגיד שהשנה, מאז אירועי אוקטובר, אנחנו חיים בסוג של ג'ונגל בעצמנו. המלחמה המתמשכת בצפון ובדרום, אנשים שאיבדו את יקיריהם, וכאלה שכבר שנה תקועים בתוך מציאות מטורפת שלא ניתן לתפוס. לכן, ההחלטה של חברי ההפקה המקורית להחזיר את הקסם הזה לבמות, ובכך לספק לקהל הצעיר (והמבוגר) כשעה וחצי של הנאה בניחוח נוסטלגי, הייתה חכמה ונכונה. באולם שהוגדר כמרחב מוגן זכינו לראות פרצופים נרגשים שהתרגשו לפגוש מחדש את העלילה ולשיר יחד את השירים המוכרים, לצד ילדים שעבורם זו הפעם הראשונה להיחשף לקסם שעל הבמה.

סוס מנצח לא מחליפים, כך שמי שהיה אמון על האירוע היה הבמאי חנוך רוזן - שחזר לביים את המחזמר גם בגרסת 2024, ועושה רושם כי השתדל לשנות כמה שפחות – בעיקר כי לא צריך. רוזן הביא עמו גם את רוב השחקנים הראשיים ששבו לתפקידים המקוריים שלהם - החל מטוביה צפיר המופלא כבאלו הדוב, ששי קשת בתפקיד הפנתר בגירה, והשחקן אלי דנקר כשירחאן הנמר שהפחיד דורות של ילדים.

אולי זו התאורה, ואולי זה פשוט סוד הקסם של הבמה הזו, אבל זה נראה כאילו הם לא התבגרו ביום מאז 1996, וחזרו בחינניות מפתיעה לדמויות המשעשעות. זו הוכחה חותכת לכך שכשאתה עושה משהו שאתה טוב בו - אתה הופך להיות חסר גיל, ולא נותן לשנים לעשות את שלהן.

לצידם פגשנו גם את אבי יפה שכיכב בנמרצות כסנאי פאקלי וכבש את הבמה ואת לבבות הילדים; אי-אפשר להתעלם מיוסי טולדו שהביא שוב את דמותו של כקא הנחש, והפתיע בנאמבר כאילו הוא מינימום נועה קירל; איתם, גם פיני קלדרון המצוין שהיה למנהיג הפילים וגרם לילדים לזמזם גם שעות אחר כך "לפנות את השבילים, כי אנחנו הפילים".

מי שהצליח להיכנס לנעליו הגדולות של אבני הוא לוטן פארן בן ה-9 שהזכיר אותו מאוד, ועשה עבודה נפלאה על הבמה עת פיזז בדמותו של מוגלי. פארן הגיע לבמה אחרי כחצי שעה, אבל זה גרם לילדים להישאר מרוכזים ולחכות לו שיופיע. אגב, את מוגלי מגלמים עוד חמישה ילדים אחרים - כמו גם את דמותה של באנה, לה שש שחקניות מתחלפות. במחזמר המקורי, מי שהחליף מדי פעם את אבני היה השחקן אושרי כהן, ופה מראש דאגו למבחר - בין היתר גם בשל חוקי העסקת ילדים בהפקות. באנה שאנחנו פגשנו גולמה על ידי עדן כהן בת ה-9, שהקסימה את הקהל בקולה הצלול.

כשאנחנו משווים בין המחזמר מלפני כמעט שלושה עשורים לבין זה שעלה ממש עכשיו, נראה שיש יותר דומה משונה. הטקסט נשאר אותו הטקסט שתורגם וקיבל עריכה מחודשת על ידי אפרים קישון האגדי. מאחורי הנאמברים המוזיקליים עומדים מירון מינסטר ובן שופן, וחוץ מכמה שינויים מינוריים בשני שירים, וההחלטה לגנוז את שיר הקופים - לא זיהינו שינוי מהותי. חשוב לציין כי השירים לא בוצעו על הבמה אלא הוקלטו קודם לכן, והשחקנים דאגו לעשות ליפסינג באופן מאוד מדויק ומהוקצע. הילדים כלל לא קלטו כי מדובר בפלייבק.

את התפאורה עצבה שני טור, שדאגה לשלב וידיאו-ארט בצורה מתוחכמת מאוד ובכך לתת לצופים הצעירים את התחושה שהם עמוק בתוך הג'ונגל.