הכוח של השלט: 6 הרגעים הגדולים בטלוויזיה הישראלית בתשפ"ג

ברוכים הבאים לעוד טור שמסכם את הרגעים הגדולים של השנה בטלוויזיה. ניסינו לחשוב הרבה על הרגעים שגרמו לכולנו להתכנס סביב המכשיר הזה, כמו פעם, במעין "מדורת שבט", אבל נדמה שהשנה, הטלוויזיה הייתה בסימן מחאות והפגנות. היא בעיקר הדהדה את האירועים הדרמטיים שקרו ברחוב, ובין מחאה להפגנה, בין פיגוע לעוד טרלול פוליטי, היו גם כמה רגעים שהצליחו לחדור לשיח הציבורי והפכו לראויים לציון בכתבות מסוג אלו:

הילה צור מתעמתת עם אחיה הפדופיל מול מצלמות "המקור"

בינואר 2023 שידרה מערכת "המקור" את הסיפור של הילה צור, שנאנסה מגיל 4 עד 19 על ידי אחיה. אי-אפשר להצביע על סיבה אחת ספציפית בגינה הפך התחקיר לסנסציה, כי פשוט כל פרט ופרט בו הוא גיהנום של ממש. מעבר להצצה שקיבלנו לעיוות המוסרי הכי גדול ולזוועה שאף הורה נורמלי לא יכול אפילו לדמיין בראשו, זו גם הייתה סטירת לחי מצלצלת לביטוי האהוב עלינו הישראלים "בני טובים".

כפי שרוצחי דרק רוט ז"ל, הרוצח האכזרי של הנער אסף שטיירמן ז"ל והנערים האנסים מקיבוץ שומרת היו בני טובים, גם פה מדובר בד"ר עופר גל, רופא בכיר וטייס לשעבר. בן של ה-הכי טובים. גאוות המשפחה. אותה משפחה שבהמשך תסתיר את הזוועות שהבת תספר להם. אותה משפחה שתבטיח לה שתנתק קשר עם האח הפדופיל תמורת השתיקה שלה אבל מתחת לרדאר תנהל איתו קשרי משפחה חזקים ומלאים. בשקט, מבלי שתדע, רק כדי שהילה לא תעשה "רעש".

ה"רעש" ממנו חששו בני משפחתה הגיע שנים אחרי, כשהילה היא כבר אישה בוגרת, אימא לילדים בת 51, עת התראיינה לתוכנית המקור. כך, בתחקיר שנפרס על פני שני פרקים, היא הפכה לשיחת היום כמעט בכל בית וסוף סוף זכתה לאיזשהו צדק.

לצפייה בתחקיר המלא של המקור לחצו כאן

במאי האחרון נאמה הילה בוועדת החוקה, חוק ומשפט והוועדה לקידום מעמד האישה, והציפה את האבסורד של חוק ההתיישנות. וכך אמרה: "כאשר משפחתי הבטיחה להגלות את עופר לצמיתות הסכמתי לשתוק ולשמור את הזוועות בסוד בידיעה שיום יבוא, כאשר הוריי כבר לא יהיו, אוכל לספר את הכול… סמוך לפטירתו של אבי התברר לי שכל השנים האלה משפחתי, אותה המשפחה שהקרבתי את חיי בשבילה ושמרתי את סודם על חשבון בריאותי הנפשית והפיזית, בגדה בי.

"זו הנקודה שבה הצלחתי לאזור כוחות ולדרוש את הביטחון והצדק שלי וזה לא היה קל. שלוש שנים ארוכות וקשות שבהן נותרתי לבדי ובנוסף נאלצתי אף לעמוד מול התנגדות מצד אימי ואחיי, כל זאת אפשר היה לחסוך ממני לולא ההתיישנות. כשסוף סוף התגבשו בי הכוחות לקום ולפעול, חוק ההתיישנות לא נתן לי ולאחרים להגיש תלונה כנגד האנס ומונע ממני להביאו לדין, לסלקו מאזור מגוריי ולשקם את חיי. עופר, האנס, עשה שימוש ציני ואכזרי בחוק על אף שמעולם לא הכחיש את מעשיו".

You wanna see her dance? YES!!!

לאחר שמילאה את פארק הירקון, כבשה פסגות ועוד שלל סופרלטיבים מוצדקים יותר או פחות, נועה קירל נבחרה לייצג את מדינת ישראל באירוויזיון – במה שהצית גל של תקווה בקרב כל חובבי הז'אנר.

אחרי שהדהימה את אירופה על בימת חצי הגמר וסללה את דרכה לגמר הגדול, נועה סיפקה הופעה שלא תישכח שנים רבות. השיא של כל האירוע הטלוויזיוני הזה הגיע עם הבכי של קירל בסוף הביצוע, כשהיא הבינה שהמסע הארוך הגיע לסיומו. אומנם לא השגנו את הניצחון, אבל ההופעה מיקמה את המאמי של כולנו במקום השלישי והמכובד מאוד.

אופק ראשון, "ילד מטריה", עדי חבשוש - ומה שביניהם

תגלית השנה היא ללא ספק עדי חבשוש. הבחורה המצחיקה מ"צומת מילר" (קשת 12), זו שתמיד משחקת את הדמות הלא-הכי-מבריקה, "סתומי", הצליחה להדהים ב"רוקדים עם כוכבים" עוד מהריקוד הראשון שלה. "אי אפשר להתעלות על זה", אמר לה השופט דוד דביר אחרי אותו ריקוד. אמר וצדק. מאז, הצליחה חבשוש להפתיע תוכנית אחר תוכנית עם יכולות הריקוד המדהימות שלה, אבל הריקוד שכנראה היווה אבן דרך משמעותית בדרך לניצחון, היה הביצוע לצלילי השיר "ילד מטריה".

כדי להבין את המשמעות של כל האירוע הזה, צריך לחזור לכמה אירועים משמעותיים אחרים שקרו השנה והציבו את נושא החרמות במרכז הבמה: ביום העצמאות ה-75 למדינת ישראל, אופק ראשון הדליקה משואה בשם כל הילדים המוחרמים; במקביל היה גם את השיר המטלטל "ילד מטריה" של עטרה אוריה שהפך ללהיט כמעט בין רגע - ואף קיבל את במת הפריים טיים עם ביצוע בבית האח הגדול.

אבל לפעמים, קיבלנו תזכורת מהחדשות על המציאות העגומה של הילדים המוחרמים, כמו למשל כשפורסם סיפורו של הנער בן ה-13 אלרועי בן שבת ז"ל, ששם קץ לחייו אחרי שחווה חרם בבית הספר.

הריקוד של עדי חבשוש וארטיום ליאסקובסקי לצלילי השיר "ילד מטריה" הפך לוויראלי והציב את חבשוש בראש טבלת ההימורים לניצחון (מה שגם קרה בסופו של דבר). נותר רק לקוות שמה שקורה בפריים טיים משפיע באמת על מסדרנות בתי הספר ושאנחנו כאנשי תקשורת לא סתם סובלים מחשיבות יתר.

סתיו קצין והפן

מי שקצרה את פירות שיח החרמות היא ללא ספק סתיו קצין. קצין, בוגרת "היפה והחנון", בחורה שלו הייתה מלוהקת לאחת מהעונות הקודמות כנראה והייתה שורדת שם הרבה פחות, מצאה את עצמה לפתע פתאום לא יורדת מהכותרת בעקבות טענות לחרם נגדה מדיירי הבית.

כולם מבינים שמדובר בבחורה שנויה במחלוקת בכל המובנים (ואנחנו עדינים), אבל ההתנהגות של שאר הדיירים (שעוד נשארו בבית ולא פרשו מרצונם בעקבות חשש מחירפון סופי) והניתוק שלהם מהשיח הציבורי, הפכו את קצין ללא פחות מהמרטיר התורן של התוכנית.

הסצנה שתרמה בעיקר לחידוד נרטיב המוחרמת זו הסצנה עם הפן. למי שלא היה מחובר לרשתות החברתיות בשלושת החודשים האחרונים, רקע קצר: קצין, שרגילה בכל יום להחליק את השיער הבלונדיני הארוך שלה בתום המקלחת, נאלצה להתחנן מבנות הבית שיעבירו לה את הפן (שכן בבית האח הגדול, יש רק פן אחד - וזמן קצר שבו מותר לדיירים להשתמש בחשמל).

בנות הבית ממש לא מיהרו להיענות לבקשותיה, ובמקום זאת הן העבירו את הפן אחת מהשנייה בהפגנתיות. משהו בסגנון של "לא נגעתי בך אל תגעי בי" של כיתה ה'. הגולשים השתגעו: "כולם אנשים כל כך רעים", כתבו, "קשה לצפייה, אי-אפשר שלא לבכות".

מאז, כל המשתתפות באירוע הודחו בזו אחר זו מהבית וקצין צחקה כל  הדרך אל המקום השני. נכון, היא לא קיבלה את המיליון אבל היא לנצח תישאר הסמן המרכזי של העונה הזאת.

בושות הפיק

באוגוסט האחרון, בדיוק שנה לאחר מותו הפתאומי של צביקה פיק, שודר "ימי הפיק" - סרט הדוקו של שי להב ורון עומר על חייו ומותו של אגדת הפופ הישראלית. איך אומרת הקלישאה? אם פיק היה צופה בסרט שעשו עליו - ייתכן שהיה מת שוב פעם.

עוד לפני ששודר הסרט, הוצפה הרשת בסרטונים של יזהר כהן יוצא בזעם מהקרנת הבכורה וצועק "חוצפה" לעבר היוצרים על הבמה. בהמשך, גם גל אוחובסקי, קולגה לשעבר של פיק, ביקר את היוצרים בפוסט ארוך ויצא נגד המרואיינים שהציגו את אגדת הפופ כאדם מנותק, על גבול הפתטי, ובעיקר קמצן.

"זה דייויד בואי? נו תעשה לי טובה", אמר יואב קוטנר בעודו מחזיק תקליט ישן של פיק, לבוש בגדים מטאליים, בשיא הצלחתו אי-שם בשנות ה-70. השאלה הגדולה שנותרנו איתה היא האם סדרת דוקו על אמן עושים מאהבה או לא עושים בכלל?

סובייצקה

לראשונה מזה 30 שנה עלתה לאוויר סדרה שכולה מוקדשת לדור אחד וחצי לעלייה מברית המועצות לשעבר. לתוך מציאות של מלחמה בת שנה וחצי של רוסיה באוקראינה, ופליטים משתי המדינות שמגיעים לארץ, הפכו העולים מהעלייה הגדולה של שנות ה-90 לוותיקים פתאום.

במשך שנים נמנעה קהילת הסובייטים לשעבר לייחד את עצמה ציבורית ותקשורתית. ב-2007 שודרה ברשת "מרחק נגיעה" שהייתה עד אז הכי קרובה לאיזשהו ייצוג של הקהילה, אבל עסקה בסיפור אהבה אינדיווידואלי בין עולה לבחורה חרדית בבני ברק.

"סובביצקה" של כאן11 לא התביישה לעסוק אך ורק בסו-קולד "רוסים". השאלה שנשאלתי הכי הרבה בזמן שידור הסדרה הייתה: "זה באמת ככה כמו שהם מראים?". לרגע הרגשתי שמבינים. תודה לכאן 11 שמהווה בית ליצירה אמיתית וחשובה. מקווה שלא ייסגרו אתכם בשנה הבאה עלינו לטובה.