"ארוחה של החיים" מלאה בכוונות טובות - אבל לא ממש ממריאה

התוכנית הזו משודרת בעשר בערב. זו הנקודה שלא יוצאת לי מהראש. תוכנית שבה שף מבשל לאנשים ומראיין אותם תוך כדי. ממתי תוכנית בישול, שאינה תחרות, משודרת בשעה של קצת-אחרי-הפריים-טיים? ממתי תוכנית ריאיונות רכה לא משודרת לפני 11 בלילה? שנים של תכנון לוח משדרים וכאן 11 אומרים: לא. אנשים ייהנו לשמוע על בישול וריאיונות קלילים גם בשעה הזו.

לכתבות נוספות בתרבות ובידור:

• שלישיית הפופ-אופרה האיטלקית "איל וולו" תגיע להופעה אחת בישראל
• יסמין מועלם, ריטה ואקו: פסטיבל ישראל 2023 יוצא לדרך
• כל מה שיוקרן בפסטיבל הקולנוע בירושלים 

כדי שזה יהיה נכון, "ארוחה של החיים" צריכה להביא משהו מיוחד. אלא, שאפילו אם חופרים בקונספט זה נשמע מוכר: שף ענר בן רפאל פורמן (השף של מסעדת "אלטר" המנוחה) מבשל לאנשים מנות שמשקפות את החיים שלהם. מוכר, כבר אמרתי. בכל תוכניות הבישול שמארחות סלב, כאלו שבדרך כלל משודרות בימי שישי אחר הצהריים, מבשלים לאורח אוכל שהוא אוהב, כזה שמזכיר לו את בית אבא.

כאן הרעיון כאילו שונה, שכן ענר מנסה לחשוב על האדם ולהמציא מנה שמאפיינת אותו. כך התוכנית נעה בין ריאיונות לבין חלקים שבהם פורמן יושב עם שתי בנות שעובדות איתו, ויחד הם חושבים איך ליצור מנה שתגיד לאורח "הנה רגע מהחיים שלך".

בפרק שנשלח לצפייה הגיע להתארח קובי שמעוני, הלא הוא סאבלימינל - ראפר שנראה קשוח אבל למעשה הוא אדם רך. זה, ובכן, מוביל את פורמן לבשל לו משהו שנראה כמו צ'ורוס אבל בעצם הוא מלוח. אורחת אחרת בפרק אחר היא מאיה ורטהיימר, השחקנית-דוגמנית-אושיית אינסטגרם, שסיפרה כי בעקבות תאונה שעברה לפני כמה שנים היא הבינה שחלומה הוא להיות שחקנית. אז, פורמן מכין לה כרוב מפורק, יעני "עבר תאונה", ואז השף ממלא אותו בבשר כי כאילו, "הכרוב הפך להיות משהו חדש ונהדר".

פורמן הוא באמת שף מוכשר. אני מניח שבחלק מהפעמים הצופים יגידו "וואלה מגניב" על ההמצאות שלו, אבל בחלק מהפעמים זה לא ממש יקרה. ממש.

זה גם לא אמור להיות העניין. בסופו של דבר, המנה אמורה לגרום למרואיין להוציא מעצמו משהו, אחרת זה סתם מפגן יכולות של פורמן והצוות שהביא איתו - אבל זה לא ככה. פורמן מראיין בסדר. ממש נחמד ומקשיב, אבל הוא לא רוני קובן או קובי מידן. לא מעט פעמים הוא מאבחן משהו והמרואיין מעמיד אותו על טעותו ("אתה נראה מאיים, אבל אתה בעצם רך", אומר השף לסאבלימינל, שמשיב לו: "לא, אני גם יודע לאיים").

בכלל, נראה כי המידע על המרואיינים הגיע משתי כתבות באינטרנט ומתמקד בדברים שכל מי שאי פעם צפה בריאיון איתם כנראה כבר שמע. בהמשך התוכנית אמורה להתארח שרת המשפטים לשעבר איילת שקד, וקשה לדמיין את פורמן מוציא ממנה איזו הודאה על כישלונה הפוליטי, לדוגמה. בנוסף, כנראה שהראיונות לא תמיד מספיקים כדי למלא את הזמן של הפרקים אז מדי פעם מקיימים עוד שיחה עם המרואיין - ולא עם פורמן, אלא סתם למצלמה. ועדיין לא דיברנו על שלל השוטים הקיטשיים של השף הולך בדונם האדמה שיש לו ונוגע בצמחים.

בכל תוכנית יש ארבע מנות, והסדר לא ממש מתכתב באופן כרונולוגי עם חיי המרואיין: אצל סאבלימינל, משום מה, סיימו עם עניין מחייו שבו הוא עצמו רואה ככישלון. כצופה, נשארתי עם תחושת החמצה וחוסר כשדווקא כך הסתיימה השיחה.

למעשה, בשני הפרקים שראיתי יש רק רגע אחד שאשכרה ריגש אותי: זה קשור לסאבלימינל ותירס, ומשהו שם פשוט עבד טוב. זה גם בדיוק מסוג הקטעים שיגרמו לאנשים כן לצפות ב"ארוחה של החיים", אם כי רוב הסיכויים שהם ישימו את זה ברקע, כשמדי פעם מי שלא צופה ישאל את זה ששקוע בפלאפון על הספה: "מה הוא הכין לו שמסמל משבר? אה, מגניב".