סיבוב דאווין: "דה וויס" עוברת את האודישן

אז מה חדש ב"דה וויס"? לא הרבה האמת. אמש נפתחה העונה השלישית של ריאליטי השירה המצליח של רשת ומלבד המנטור החדש מוש בן ארי שהחליף את נציגי משינה - מדובר באותו שטיק.

כנהוג בתוכנית, כל אחד מהמנטורים מחדד שוב את המשבצת שלו: אביב גפן הוא זה שאומר הכל, בלי פילטרים, והרבה פעמים סתם בשביל לעצבן; שרית חדד היא מלכת הלבבות והנציגה הנשית בפאנל השופטים; שלומי שבת הוא המנטור האבהי; ומוש בן ארי רק התיישב בכיסאו וכבר הבהיר גפן לאחד המתמודדות שאם היא תלך עם בן ארי היא תקבל "בומבלה וצ'אי".     

המנטורים כל כך צפויים, שבמהלך הפרק הראשון שיחקתי עם עצמי משחק קטן: האם אצליח לנחש מי מהמנטורים יסתובב לכל אחד מהמתמודדים? אחוזי ההצלחה שלי, מיותר לציין, היו גבוהים ביותר. ייאמר לזכות "דה וויס"  שהמתמודדים בה לפחות לא מביכים כנהוג בתוכניות מהסוג הזה ולא מביאים לפה אף אחד לעמוד מול המצלמה רק כדי שהשופטים יוכלו להתפקע מצחוק מולו (מישהו אמר צביקה הדר?).

ב"דה וויס" רוצים להבהיר לצופים שפה זה לא הריאליטי עם הסיפורים האישיים, אז אתמול שודר קטע שלם שבו המתמודדים מנסים בכוח לחפש איזה סיפור מהילדות על אמא, אבא, אחות או אפילו סבתא, ואז מזייפים לחלוחית בעיניים. המסר ברור והחץ הפארודי נשלח היישר ללבן של תוכניות שירה אחרות, כולל "אקס פקטור" של אותה זכיינית, שפשוט לא יירגעו עד שהצופים בבית יתחילו לבכות.

כל זה היה יכול להיות אמין ומשעשע אלמלא הקטע הזה הגיע שנייה אחרי שמתמודדת יפה וחסרת כף יד ירדה מהבמה. כן, ב"דה וויס" המנטורים מסתובבים אל המתמודדים רק על סמך הקול שלהם, בלי לראות אותם. ברור. אבל אם מאחורי הקול יש גם סיפור אנושי מרגש על אובדן היד בלידה, אז מה לא נדבר על זה? לא נתרגש? לא נחבק את המתמודדת באמפתיה? ברור שכן.

איזה קטעים פה

ואם זה לא מספיק אז בסוף מגיע מתמודד עם מגה סיפור אנושי: גילי ארגוב. יש פה הכל: ייחוס משפחתי, התמכרות לסמים ותקווה לישועה בדמות תוכנית ריאליטי. כן, ב"דה וויס" רק הקול קובע, לא הסיפור האנושי. כל קול קובע, אבל של הבן של זוהר ארגוב קצת יותר.

כך או אחרת, לא ממש זכינו לראות את האודישן של ארגוב ג'וניור, שכן שנייה אחרי שהוא לא הצליח לשיר וניסה שוב, מיכאל אלוני (המנחה שקשה להבחין בקיומו רוב התוכנית) הגיח על המסך והודיע בדרמטיות שהאודישן המלא של ארגוב ישודר רק מחר (כלומר היום). על זה נאמר: טריק עלוב. ואפשר רק לשער מאיזו זכיינית מתחרה הם למדו אותו.

ולמרות הכל, לפחות בשלב האודישנים, "דה וויס" עולה על כל שאר תוכניות הריאליטי, וזה בעיקר בגלל המנטורים. הההצגה האמיתית בשלב האודישנים היא הקרבות של המנטורים אחד בשני, כשהמתמודדים הם רק תפאורה. הדיאלוגים האלה ביניהם מעלים חיוך, לפעמים אפילו מצחיקים ממש. גפן מספר שלאמא שלו היה חור בשיליה בהיריון בגלל הג'וינט של אבא שלו, חדד מבקשת מבן ארי שיטרנסלייט לה את מה שאמרה מתמודדת דוברת אנגלית ושבת אומר לאותה מתמודדת שטוב שהיא לא בחרה בו או בחדד כי הם היו זקוקים לרופא שיניים. איזה קטעים פה. ולא בציניות: "דה וויס" באה לתת גוד טיים ולא רק דרמות מאולצות, הנחיה מלאת פאתוס (מישהו אמר צביקה הדר פעם שנייה?) ודמעות. היא עשויה נהדר, ערוכה למשעי וקליפית בדיוק לפי הצורך. לפחות בשלב הזה, זה מספיק בשביל להשאיר את הצופים מול המסך.