ליהי גרינר מאחורייך: האם ההפקה תכניס את חבר של מגי לבית?

הפרק של אמש העלה את הסוגייה המעניינת הנ"ל, מצד אחד: למגי יש חבר והיא לכאורה מאוד אוהבת אותו ואף אמרה לאח הגדול שהיא חושבת עליו מלא ומתגעגעת ואיזה חמודי הוא, אבל מצד שני - היא לגמרי מאוהבת בישראל ולא חושבת על חבר שלה או מתגעגעת אליו בכלל.

 

מה שמעניין באח הגדול זה שהדיירים זוכרים, או לפחות ממש לגמרי זוכרים שהם מצולמים, רק כשהם בחדר האח הגדול ואז או שהם יותר מתרככים ומתחנחנים (ע"ע מירב) או שהם נהיים יותר 'דמות הצבע' שהם באו לגלם (ע"ע אליאב) או שהם נזכרים להיות דיפלומטים ולהגיד את הדברים הנכונים והראויים, ע"ע מגי, ע"ע 2: "אני מתגעגעת לחבר שלי המון".

 

אבל כשמגי דיברה עם לירז בשיחת נפש, המקום בו היא לא יושבת מול מצלמה עם צמצם שנפתח ונסגר כדי לגלם מצמוצי הקשבה - הדיפלומטיות נשכחה והאמת יצאה: היא לא חושבת על החבר, המחשבה על להתרחק מישראל שוברת אותה ולשכב איתו במיטה ולדבר איתו גורם ללב שלה להיפתח ולהתחמם, אלו התסמינים, האבחנה? די ברור: מאוהבת.

 

המהלך הליהי גרינרי

ליהי גרינר אולי חושבת שהיא פתחה קורס להרזייה או לבייביליס צפוף מידי, אבל המורשת האמיתית של גרינר, מה שהיא לימדה באמת את עם ישראל - זה שהלב רוצה מה שהוא רוצה (טוב, היא וסלינה גומז). גרינר נכנסה לבית האח מאורסת והתאהבה שם, לא בארוס שלה.

 

המחדל היה עצום, הארוס נכנס לבית בשידור חי כשפנייה המבועתות, ממש מבועתות, מוקרנות על פני מסך ענק על רקע העלייה הגלדיאטורית של הארוס הנבגד במדרגות; היה זה רגע מזוקק של תוכחה חברתית קולקטיבית, של "מצעד בושה" מודרני, של הענשה בכיכר העיר שנקראת כיום "פריים טיים", של משפט מוסרי ומוסרני, דיכוטומי, חסר גוונים, חסר תהליכים, חסר סובייקטיביות רגשית; יש טוב ויש רע, נאמנות - טוב, כל השאר - רע.

 

עכשיו, בעיקרון זה נכון ועקרונות זה באמת מאוד יפה אבל כאמור - הלב רוצה מה שהוא רוצה. אם היו שואלים את מגי לפני שנכנסה לבית האח - "מגי האם תרצי להתאהב בגבר אחר, בעודך בזוגיות, מול כל עם ישראל?" אני מניחה שהתשובה הייתה 'ברור שלא', ועכשיו רק נותר לנו לראות אם ההפקה תשלוף את הארנב הסאדיסטי מן הכובע ותכניס לבית את החבר הנבגד (לפחות רגשית בינתיים) לבית האח לשם קצת דם ריאליטי טהור, או שייחסך למגי רגע ה-shame סטייל משחקי הכס הזה.

 

מה עם איזה 'אמת או חובה' טוב?

אז מה עוד היה לנו? שאריות מריבה של הפרק הקודם, תומר ושמס שוב על הפלנצ'ה כשנדמה שתומר הוא הסדין האדום הציוני הארץ ישראלי בפניה של שמס, שרואה אותו וקופץ לה הפיוז, לעומת זאת, לתומר לא קופץ הפיוז כי הוא ב'סנטר' כלומר - הוא עצבני ורב עם שמס אבל בטון מונוטוני מה שאומר שהוא בכלל שר שיר ערש לגור חתולים ופשוט שמס במקרה שם גם. אפשר לדבר עוד על הקונפליקט החריף בין השניים ומשמעויותיו אבל היות ושמס הודחה אמש, זה קצת מרגיש לי כמו לבחון היטב שמלה מאסוס למרות שהיא אזלה מהמלאי - מיותר.

 

אז בשאריות המשימה המשונה עם הממשלה והבוטנים (אפשר לשחרר בבקשה את המשימות הפוליטיות המורכבות לעייפה? אתם לא מבינים שם למעלה שאם תהיה משימת 'אמת או חובה', בסיסית וקלאסית, זה יהיה הפרק הכי טוב של העונה? לא צריך שבעים שלבים, לא צריך מטאפורות לרקמה האנושית הישראלית, הניחו לבוטנים ולחליפות, תביאו בקבוק וודקה ובקבוק למשימות, מילה שלי). בכל אופן, כחלק ממשימת הממשלה הטרחנית, הדיירים מקבלים ביקור מרטיט מלא אחרת מהאישה אישה, תמיד אישה - פנינה רוזנבלום. וואו, איזה אירוע מכונן, שיש להיאבק עליו, לבכות בגללו ולהיכנס לסערת רגשות אינטנסיבית בעקבותיו.

 

הממשלה מחליטה שפנינה תבקר אצלם ולא אצל מקלפי הבוטנים כי היא הרול מודל של אורלי ואורלי מנצלת המפגש כדי לנשק את ידיה של פנינה ללא הכרה ולחשוף את כל מסתרי הסטוקריות שלה ("אמא שלך עברה דירה רק עם המזוזה, בעלך היה היזיז התינוק שלך באילת, התחתונים שאת לובשת עכשיו בצבע כתום עם פסים) + זוכה ליחס על גבול הטיפולי מסימה שמלטפת לה את השיער "פנינה תראה איזה יפה השיער שלך, תראה שגם את בלונדינית". ועכשיו במעבר חד מפנינה רוזנבלום ובוטנים קלויים - לקדיש הראשון בתולדות הריאליטי (כמדומני).

 

קדיש

במלאת שנתיים למותה של אמא של תמי, דיירי הבית נרתמים לקדיש קבוצתי ומעין מעגל תמיכה בתמי, באחד מהרגעים היפים שנראו באח; כל דיירי הבית מתקבצים בסלון תומכים, מלטפים, מחבקים ומחזיקים לתמי את היד, מבקשעם לשמוע על אמה, מקשיבים, מכילים, לא גונבים את אור הזרקורים, לא 'משווים ומעלים' עם סיפורים משלהם, נותנים לה את המקום, מזילים דמעה; בהחלט רגע יפה + רגע שמתאפשר רק בעריכה החדשה שמבינה סטורי טלינג מהו ומאפשרת סצנות קוהרנטיות בנות יותר מ-80 שניות.

 

 

גזרת הרומנים

מצד אחד יש לנו את רומן השוגה שוגה של מגי וישראל, שהם לכאורה "כמו אחים" אבל אחים שישנים צמוד צמוד בלילה, מלקקים אחד לשני את "האף" ומתנשמים תוך כדי בכבדות, כן זאת לא בעיה, אני מכירה אחים כאלה, קוראים להם סרסיי וג'ימי. תומר מנסה לרמוז קשות (אנושות) למגי שתכלס - שלב האחים מזמן מאחוריהם ושאם חבר שלה רואה את היחסים שלה עם ישראל אין סיכוי שזה בסדר מצידו אבל מגי מצידה בשלב הכחשה בת יענה מתקדם - "הוא סומך עליי", היא מפטירה, "כן" משיב תומר, "הוא סומך עלייך שלא תעשי את הדברים האלה שאת עושה". אהבתי.

 

בכל מקרה מגי לוקחת את ישראל לשיחה על תדרים, כי יש את תדר 8 אבל יש גם את תדר 11 ואת -FM וגלגל"צ, ומה קרה ל-88? פעם היה שם יותר היפ הופ אלטרנטיבי; ישראל מסכים בהתרגשות, "וואו וואו איזה תדרים מדהימים, את כל כך מבינה את הדברים הבסיסיים והבנאליים לחלוטין שאני אומר, זה חייב להיות תדר הקסמים", שנאמר - אין אנטנות, אין דאגות.

 

אבל יש צרות בגן עדן, מישהו צועק לישראל מעבר לחומה להתרחק ממגי, "יש מישהו שיכול אולי משום מה להיות נגד הקשר שלנו?" ישאל ישראל, בן למשפחת בנות היענה, "אין לי מושג", תטען מגי, "תביא לק של אחים באף".

 

ומה עם רומן החבובות של סמואל ולירז?

כשאינה ניצבה ביניהם היוצרות להטו כמו מחבת של אסף גרניט, המבטים אמרו הכל והדרמה הייתה בשיאה, ומה יצא מהר הגעש הזה המאיים להתפקע? יצא את סמואל מדגים ללירז עם כפפה של תנור איך הוא מנשק בנות. בואו רק נגיד שזה נכנס גבוה בפנתאון בקטגוריית "איך לדעת שהוא פשוט לא בקטע שלך".

 

הרגעים לציטוט:

עופר מראה שאין גבול למבוכה עם "מחמאה" לשמלה של לירון: "מה זה העורלה הזאת?", קנאת פין

אליאב לחוץ: "מה אם אני אקרא בשגיאות כתיב?", אל תדאג יש אוטוקורקט במצלמה

אליאב מקריא: "מתרגש מביקור חבר הכנסת, פנינה רוזנבלום לשעבר", שינוי המין החשאי בהיסטוריה

אורלי לפנינה: "משאני קטנה אני קוראת את הסינרומנים שלך", סינרומנים = קרם גוף

ישראל: "אני יכול להזמין לחברה שלי ג'יגולו ליום הולדת", חי חי ג'יגולו

וגם, אני רק שאלה: איפה רועי?