אסיר למופת
לוונטוורת' מילר יש את כל הסבלנות שבעולם לקיים מסיבות עיתונאים בקצב שמזכיר את נסיונות הבריחה שלו מהכלא. בראיון הוא מדבר על העתיד של הסדרה ("העונה הרביעית תהיה האחרונה, מספיק זה מספיק"), התוכניות האהובות עליו ("המשרד, אבל בגרסה הבריטית") ועל הישראלים ("חמים, נדיבים ואצילים")
כמו שכבר סיפרנו לכם, וונטוורת' מילר בארץ. אחרי שאתמול הביא בשורה טובה לאוהבי הסדרה, היום היו בפיו חדשות פחות חיוביות – העונה הרביעית, שצילומיה יחלו במאי, תהיה כנראה האחרונה. "החלטנו שאנחנו רוצים לקבוע מה קורה עם הסדרה, להגיד מתי מספיק זה מספיק ולא למתוח אותה יותר מדי", מסביר מילר.
"התכנית תמיד היתה מופרכת", הוא מודה. "העלילה שלה תמיד הזכירה קומיקס, אבל בתוכה היו דמויות וקווי עלילה עם מניעים אנושיים אליהם הצופים התחברו, כדוגמת היחסים בין שרה למייקל. זו הסיבה שאנשים המשיכו איתנו גם אחרי שעברנו את חומת הכלא בסוף העונה הראשונה. מה שמשמר את העניין בסדרה אלה שאלות כמו האם מייקל יוכל באמת לחזור לחיים שהיו לו אחרי שיחשוף את הקונספירציה. הוא הפך לסוג של מכונה אפלה, אם תרצו, עם הכישורים רצחניים שרכש. אתם בטח יכולים לנחש את התשובה".
בינתיים מילר איתנו בישראל, ולפי עדת המעריצים שצבאה על פתח המלון בו התנהל הראיון, הוא לא צפוי לסבול פה מבדידות. גם משעמם בטוח שלא יהיה לו. "אני יודע שאני עוזב מוקדם מדי", הוא אומר. "היום ומחר יש לי ראיונות, ביום שישי נטייל קצת ובשבת אני עוזב. ממש מוקדם מדי".
זו לא הפעם הראשונה של וונטוורת' בישראל. הוא היה פה כבר ב-1995, כחלק ממקהלת בנים שהגיעה כאורחת השגרירות האמריקנית והופיעה בפני ראש הממשלה דאז, רבין ז"ל. "בדיוק סיימתי אז את הקולג' ובאתי עם מקהלת האקפלה של אוניברסיטת פרינסטון", הוא מספר. "היה לנו הכבוד להופיע בפני ראש הממשלה רבין בחגיגות יום העצמאות האמריקאי. עבורי זה היה מרגש במיוחד, כי יש לי חלקים יהודיים וערביים במשפחתי. כבר אז רציתי להכיר את ישראל טוב יותר. ברור לי שאדם יכול לבלות את כל חייו בלהכיר את ישראל, אבל לרשותי עומדים רק ארבעה ימים".
איפה אתה צפוי לבקר בארץ?
"אמרו לי שאולי אפגש עם ראש הממשלה, אם הוא לא יהיה עסוק מדי בדברים חשובים אחרים. אני מחכה גם לטיולים במצדה, בגליל, במוזיאון יד ושם, ובים המלח".
מלבד היותו יפה במיוחד, באורח שגרף עבורו את תואר הגבר הסקסי בעולם במגזין "פיפל", מילר גם נחמד באופן יוצא דופן. קחו למשל את הרושם הממש לא אופייני שלו מאיתנו, הישראלים: "אנשים חמים, נדיבים ואצילים". בהתאם לחביבותו הממש לא מעושה, ובניגוד לרוב הסלבס במעמדו שביקרו בארץ, הוא גם הביע רצון עז להיפגש עם מעריצים "ולהגיד להם תודה בשם הצוות והקאסט בסדרה. תמיד מעניין ומשמח אותנו לראות איך הסדרה מיתרגמת במקומות אחרים".
כשקראת את התסריט בפעם הראשונה, ידעת שהסדרה תהיה להיט?
"ידעתי שאנשים אוהבים סיפורי כלא וחשבתי שזווית הקונספירציה הממשלתית מעניינת. לא צפיתי שהתכנית תהפוך לתופעה כזו, בעיקר מחוץ לארצות-הברית. אני חושב שזה מושך אנשים מרקעים שונים כי יש את קווי העלילה שבבסיסם אהבה ונאמנות משפחתית שנוגעים לכולם. אבל יש גם את נושא עונש המוות והקונספירציה - נושאים חמים שלאנשים מבחוץ מסמלים את ארצות-הברית, אני חושב, ומעניקים סוג של עסיסיות עלילתית".
יהיו למייקל קשרים רומנטיים נוספים בעונה הבאה?
"אני מקווה שלא, כי זה יהיה סטירה בפנים למעריצים של ד"ר שרה ומייקל. אני חושב שהיא היתה הסוף הטוב של מייקל בדרך מסויימת. היא הפכה את כל הסבל והתלאות שלו לבעלות ערך. אי אפשר להחליף אותה. עכשיו כשהיא הלכה, מייקל והתכנית הפכו לאפלוליים וקודרים יותר. בעונה הרביעית מייקל יחפש נקמה ויחתור לחשוף את הקונספירציה שהכניסה את אחיו לכלא ורצחה את ד"ר שרה. אבל באותו זמן, אני כשחקן צריך לאזן את זה עם הדמות שיצרתי. כי מייקל סקופילד מאוד אחראי. הוא לא מאשים אחרים ומפנה אצבעות מאשימות החוצה, אלא לוקח על עצמו את האחריות למותה. הרי היא היתה מאוד מקצועית ומסורה, אבל הוא הפך אותה לכלי במשחק הקטלני הזה. השאלה הגדולה היא האם הוא יוכל לחזור לחייו גם אחרי שיצליח במשימה שלו. אני חושב שלא".
רוצה מנוחה
כשנשאל לגבי האפשרות ש"נמלטים" תהפוך לסרט, בדומה לכמה סדרות מצליחות שהחליטו לתרגם את ההצלחה על המסך הקטן למסך הגדול (ע"ע 'סקס והעיר הגדולה' ו'הסופרנוס'), מילר משיב בשלילה. "לא נראה לי", הוא אומר. "הסיפור שאנחנו מנסים לספר הוא אנטי-סרט. לנסות ולספר אותו בשעתיים יהיה חוסר צדק עבורו. את דמותו של מייקל, למשל, לקחו 57 פרקים לבנות. מצד אחד הוא מאוד שליו ורגוע על פני השטח, אבל יש לו שכבות רבות ושונות. זה לא משהו שניתן לבנות ולהעביר בשעתיים בלבד".
שביתת התסריטאים פגעה בסדרה?
"זה רק קיצר אותה וגרם לאנשים רבים לאבד עבודה. ההשלכות הכספיות על התעשייה רק עכשיו מתחילות להתגלות. אבל אני מאמין שאמנים צריכים להגן על עצמם מול תאגידי ענק. אני חושב שהיו נושאים חשובים, אבל מי ששילם את המחיר על זה אינם אלה שיושבים למעלה, אלא אלו שלמטה וזה עצוב. כשהשביתה החלה היינו בדאלאס, ולצוות לא היה לאן להמשיך מבחינת עבודה, כך שאנשים רבים נותרו בלי יכולת להביא פרנסה הביתה. אבל בכל הנוגע למומנטום של הסדרה, השביתה לא פגעה בנו. כל מה שקרה זה שמה שהיה צריך להתרחש בתשעת הפרקים האחרונים בעונה הקודמת, יקרה בתחילת העונה הבאה".
גם אתה היית בין השחקנים שהצטרפו לשורות המפגינים בשביתה?
"לצערי לא יכולתי להצטרף למפגינים כי הייתי בדאלאס, אבל בהחלט תמכתי בהם".
אם תהיה שביתה של איגוד השחקנים בקיץ הקרוב, כמו שאומרים שצפוי לקרות, תצטרף אליה?
"אני איש האיגוד ואתמוך במה שהאיגוד שלי יחליט. זה נושא מסובך, כי 70 אחוזים מחברי האיגוד לא מתפרנסים במשחק. כרגע מתקיים דיון בשאלה האם לאלה שכן מתפרנסים רק ממשחק צריכה להיות השפעה גדולה יותר בהחלטה על השביתה. אבל אם כן נשבות בסוף והתכנית תעצור את הצילומים באמצע, ברור שאתמוך בשביתה".
מה התכניות שלך אחרי שהסדרה תסתיים?
"הרבה שואלים אותי למה אני לא עושה כיום עוד דברים חוץ מהסדרה. הם לא מבינים שהסדרה לוקחת חלק גדול מזמני בשלוש השנים האחרונות. מדובר בעשרה חודשי עבודה בשנה, חמישה ימים בשבוע ו- 14 שעות ביום. אם אני לא מצטלם, אני מתכונן לסצינות או עושה יחסי ציבור לסדרה. בחודשיים שנותרו לי, אני נח ומחדש כוחות. אחרי שהסדרה תגמר, יש כל מיני דברים שאני רוצה לעשות. אני נהנה לכתוב ולהיות מעורב בשלבים שונים ביצירה. בסדרה 250 איש עובדים על מייקל סקופילד, זה לא רק אני. קבוצה של זרים לוקחת את העבודה שלי ומעבדת אותה, כך שמה שהקהל רואה בסוף זה לא כל מה שהבאתי איתי לשולחן העבודה. אני רוצה להיות זה שמחליט מי יצא ואיך".
אז אתה רוצה להיות במאי לוכסן עורך.
"כן, אני רוצה להיות לוכסן"
יש תיכף בחירות אצלכם, מהן דעותיך הפוליטיות?
"יש לי דעות פוליטיות חזקות אבל חונכתי שלא מדברים עליהן".
בניגוד לשחקנים רבים אחרים.
"זו הבחירה שלהם ואני מכבד אותה".
קיבלנו הנחיה לא לשאול אותך על חייך האישיים, למה אתה לא מוכן לדבר עליהם?
"זה עניין של החלטה מה ציבורי ומה פרטי. לרוע המזל, המקצוע השתנה בשנים האחרונות ואנשים מוכרים את עצמם כדי להביא קהל ליצירות שלהם. זה חבל בעיני, כי אז מכניסים אותך לקופסא ושמים עליך תווית - מה גם שברגע שאנשים חושבים שהם מכירים אותך, נעלם המסתורין. לא שאני מסתורי במיוחד, אבל יש לי דעות דתיות ופוליטיות, חיי משפחה, חברים אישיים וקשרים רומנטיים, אותם אני מעדיף להפריד מהעבודה. הבעיה עם זה היא שמפרסמים עליך המון דברים שלא עשית או אמרת, בעיקר מחוץ לארצות-הברית. בשנה האחרונה, למשל, ראיתי לפחות 13 כאלה בכל מיני גופי תקשורת בעולם. זה פחות מפריע לי אישית, יותר כואב לי על המעריצים שקוראים את זה ומאמינים לזה. אבל בסוף היום יש לך מידה קטנה מאוד של שליטה על הדברים האלה".
בהקשר הזה, אתה מרגיש שהפרסום הביא לך יותר חופש או יותר מגבלות?
"תלוי. ברור שאשמח ללכת לבית המרקחת בלי שצלמי פפראצי יעקבו אחרי ויתעדו כל צעד שלי, אבל זה חלק מתיאור התפקיד שלי. אני צריך להתייחס בכבוד ונימוס גם במקומות בהם הם לא קיימים כלפיי. עדיין, אני נופל בזה כמו כולם לפעמים. עם זאת, זה גם טוב, כי כשיש עליך כזה זרקור של תשומת לב, יותר קל להשיג עבודות, בעיקר מחוץ לאמריקה. מה שגילינו בהוליווד זה שלפופולריות בבית יש השפעה מוגבלת על המשך הקריירה. ההכרה מחוץ לארצות-הברית היא זו שחשובה באמת".
באילו סדרות אתה צופה בעצמך?
"בעיקר בסדרות עם עלילות סגורות בכל פרק. 'חוק וסדר' היא הפייבוריטית שלי, למרות שכשחקן לא הייתי שמח לעבוד בסדרה כזו, בה הדבר היחיד שמשתנה מפרק לפרק זו צורת המוות של מישהו. אני גם מאוד אוהב קומדיות. בדיוק סיימתי את 'המשרד' ואני מעדיף את הגרסה הבריטית, למרות שגם אהבתי בגרסה האמריקאית את הרומן בין פאם לג'ים. זה היה מאוד מתוק. אני גם צופה הרבה ב'איש משפחה' ו'הסימפסונס'. אני מרגיש שההומור מאזן את התכנים הקודרים של הסדרה בה אני עובד".